קסנדרה וילסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קסנדרה וילסון
Cassandra Wilson.jpg
לידה 4 בדצמבר 1955 (בת 62)
ג'קסון, מיסיסיפי
שנות פעילות מאז 1985
סוגה ג'אז, בלוז
סוג קול קונטרלטו
עיסוק זמרת, פזמונאית, מוזיקאית ג'אז עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, פסנתר
חברת תקליטים JMT, Winter & Winter, Polygram, DIW, Columbia, Blue Note, eOne, Legacy
שיתופי פעולה בולטים M-Base, סטיב קולמן
http://www.cassandrawilson.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קסנדרה וילסוןאנגלית: Cassandra Wilson; נולדה ב-4 בדצמבר 1955) היא זמרת ומוזיקאית ג'אז אמריקאית מג'קסון, מיסיסיפי. היא משלבת מגוון סגנונות במוזיקה שלה, כולל קאנטרי, בלוז, ופולק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילסון ירשה את עניינה במוזיקה מהוריה - אביה, הרמן פאוקס הבן הוא גיטריסט, באסיסט ומורה למוזיקה, ואמה, מרי מקדניאל, היא מורה חובבת מוטאון. שורשי משפחתה מבחינת מוצא כוללים יורובה, פון, אירלנד וויילס.

וילסון למדה מוזיקה קלאסית ופסנתר מגיל 6–13, ואז למדה לנגן בקלרינט והופיעה בתזמורת בית ספרה. כשמאסה בכלים אלו, ביקשה מאביה ללמד אותה גיטרה, והוא, במקום זאת, הציע לה ללמד את עצמה. וילסון עשתה כן, ופיתחה מה שהיא מכנה "גישה אינטואיטיבית" לגיטרה. בתקופה זו כבר החלה לכתוב שירים, בסגנון פולק. היא גם הופיעה במופעים מוזיקליים, כמו הקוסם מארץ עוץ בתור דורותי, כשהיא חוצה קווי גזע במערכת בתי ספר שרק אז השילה מעליה את ההפרדה הגזעית.

באוניברסיטה, למדה וילסון תקשורת, וסיימה תואר ראשון באוניברסיטת ג'קסון סטייט. בלילות הייתה שרה עם להקות R&B, פאנק, ופופ באזור, וכן בהופעות סולו בבתי קפה מקומיים. ב-1981 עברה לניו אורלינס והתחילה לעבוד בחברת הפקה טלוויזיונית, אך משרה זו לא ארכה זמן רב, כאשר וילסון העדיפה לקדם את הקריירה המוזיקלית שלה. היא מצאה מנטורים מסצנת המוזיקה של ניו אורלינס, ובעידודם, עברה לניו יורק ב-1982.

שיתוף מוזיקלי עם M-Base[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו יורק, הפוקוס של וילסון היה על אימפרוביזציה. היא הושפעה רבות מהזמרות אבי לינקולן ובטי קרטר, ופיתחה את היכולות הווקאליות שלה ואת הסקאט בעת שלמדה שמיעה מוזיקלית עם נגן הטרומבון גראכן מונקור, השלישי. וילסון השתתפה בג'אם סשנים בהדרכת הפסנתרן סאדיק חאקים, בוגר של צ'ארלי פארקר, וגם פגשה שם את סקסופוניסט האלט סטיב קולמן, שעודד אותה להסתכל מעבר לרפרטואר הג'אז הסטנדרטי לטובת יצירת חומר מקורי. היא הייתה לווקאליסטית ואחת ממייסדי M-Base, קולקטיב מוזיקלי בו קולמן היה הדמות המובילה. הקולקטיב ייצג צמיחה סטייליסטית מתוך האיגוד לקידום מוזיקאים יצירתיים (ׂAACMׂׂ) וקבוצת האמנים השחורים (BAG), ויצרה גרובים חדשים של פאנק ונשמה בתוך הקונטקסט של ג'אז מסורתי ואוונגרד

פיטר ואטרוס, בכתבה בניו יורק טיימס, ציין:[1]

קבוצת M-Base מברוקלין, העובדת בצורות מוזיקליות של ג'אז וגם פופ, מייצרת מוזיקה שבהתחלה נשמעת כמו פאנק משנות ה-70. כמו המוזיקה של מר מרסליס (ואחיו וינטון), המוזיקה של M-Base - סטיב קולמן, עם גרג אוסבי, קסנדרה וילסון וג'רי אלן - היא, במיטבה, מלאה ברעיונות מרומזים הפועלים מאחורי מסכה של מוזיקה פופולרית. בקבוצתו של מר קולמן, זמרת מלווה על ידי באס חשמלי, גיטרה, תופים וקלידים, בתערובת מוזיקלית נוצצת שמערבבת רפרנסים של רוק ופאנק, ועדיין, בזכות המניפולציות במקצבים ובמשקלים, נשמעת חדשה.

וילסון הייתה לחלק אינטגרלי מהקבוצה, ושרה במגוון אלבומים של קולמן, כולל Motherland Pulse (1985), Five Elements on On the Edge of Tomorrow (1986), World Expansion (1986), Sine Die (1987),ו-Anatomy of a Groove (1992). בו זמנית, תיירה וילסון בטריו האוונגרד New Air, והקליטה עמם את Air Show No. 1 (1987) באיטלה.

קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילסון חתמה חוזה הקלטות עם הלייבל העצמאי הגרמני JMT. היא הוציאה את האלבום הראשון בו היא מובילה את ההרכב, Point of View, ב-1986. אלבומיה ב-JMT כללו חומר מקורי שלה, וכן יצירות שנכתבו על ידי, או בשיתוף עם מוזיקאים כמו קולמן, ז'אן-פול בורלי, וג'יימס ויידמן, כמו גם מספר סטנדרטי ג'אז. הקונטרלטו העמוק שלה התפתח עם הזמן, ונהיה לסימן היכר.[2]

בתקופה זו היא נהייתה מוכרת יותר כמוזיקאית רצינית, וקיבלה הכרה רחבה ב-1988 עם צאת אלבומה Blue Skies, אשר זכה לשבחים מידי המבקרים והקהל. ב-1993, היא חתמה עם חברת Blue Note Records, מה שסימן תפנית משמעותית בקריירה שלה, ואיפשר לה להגיע לקהלים אחרים מקהלי הג'אז, ואלבומיה הגיעו למכירות של מאות אלפי עותקים.

החל באלבומה משנת 1993, Blue Light 'Til Dawn, הרפרטואר של וילסון התקדם לכיוון סינתזה בין בלוז, פופ, ג'אז, מוזיקת עולם, וקאנטרי. אף על פי שהיא המשיכה לשיר את סטנדרטי הג'אז והחומר המקורי שלה, היא גם יצאה בגרסאות כיסוי למגוון רחב של שירים, כולל "Come On in My Kitchen" של רוברט ג'ונסון, "Black Crow" של ג'וני מיטשל, "Last Train to Clarksville" של המאנקיז, ו-"I'm So Lonesome I Could Cry" של האנק ויליאמס.

אלבומה מ-1996, New Moon Daughter, זכה בפרס הגראמי להופעת הג'אז הווקאלית הטובה ביותר, וב-1997 היא הקליטה עם וינטון מרסליס את הקומפוזיציה שלו זוכת פרס הפוליצר, Blood on the Fields. 

מיילס דייוויס היה אחד מהשפעותיה הגדולות של וילסון. ב-1989 היא הופיעה כמופע הפתיחה שלו בפסטיבל הג'אז של JVC בשיקגו, וב-1999 היא הפיקה את האלבום Traveling Miles כמחווה לו. האלבום כלל מספר הקלטות ממופעים שלה בלינקולן סנטר שהיו מוקדשים לדייוויס, כולל שלושה עיבודים שלה לקומפוזיציות מקוריות שלו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילסון הייתה נשואה לאנתוני וילסון בין השנים 1981-1983.[3]

יש לה בן, ג'ריס, שנולד בסוף שנות השמונים. שירה "Out Loud (Jeris' Blues)" אשר נכלל באלבום She Who Weeps מוקדש לו.

בשנת 2000, נישאה וילסון לשחקן אייזק דה בנקולה, אשר ביים את סרט המופע שלה Traveling Miles: Cassandra Wilson (2000).

פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994-1996: זמרת הג'אז של השנה של Down Beat Magazine
  • 1996: פרס גראמי להופעת הג'אז הווקאלית הטובה ביותר, עבור New Moon Daughter
  • 1999: פרס מיילס דייוויס, פסטיבל הג'אז הבינלאומי במונטריאל
  • 2001: "הזמרת הטובה ביותר באמריקה" של טיים מגזין
  • 2003: דוקטורט של כבוד ממילסאפ קולג'
  • 2009: פרס גראמי לאלבום הג'אז הווקאלי הטוב ביותר, עבור Loverly
  • 2011: פרס BET Soul Train לאלבום הג'אז המסורתי הטוב ביותר, עבור Silver Pony
  • 2015: דוקטורט של כבוד מניו סקול

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Point of View (1986, JMT)
  • Days Aweigh (1987, JMT)
  • Blue Skies (1988, JMT)
  • Jumpworld (1989, JMT)
  • Live (1991, JMT)
  • She Who Weeps (1991, JMT)
  • After the Beginning Again (1992, JMT)
  • Dance to the Drums Again]] (1992, DIW/Columbia)
  • Blue Light 'til Dawn (1993, Blue Note)
  • New Moon Daughter (1995, Blue Note)
  • Rendezvous (with Jacky Terrasson) (1998, Blue Note)
  • Traveling Miles (1999, Blue Note)
  • Belly of the Sun (2002, Blue Note)
  • Glamoured (2003, Blue Note)
  • Thunderbird (2006, Blue Note)
  • Loverly (2008, Blue Note)
  • Silver Pony (2010, Blue Note)
  • Another Country (2012, eOne[4])
  • Coming Forth by Day (2015, Legacy)[5]

אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Songbook (1995, JMT)
  • Sings Standards (2002, Verve)
  • Love Phases Dimensions: From the JMT Years (2004, Edel)
  • Closer to You: The Pop Side (2009, Blue Note)
  • Moonglow (featuring Jim De Angelis & Tony Signa, 2014, Audiophile)[6]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטי מופע וסרטים דוקומנטרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992: Birdland (סדרת טלוויזיה תיעודית)
  • 1997: Blue Note - A Story of Modern Jazz (סרט טלוויזיה)
  • 1998: The Art of Influence (סרט טלוויזיה)
  • 2000: Traveling Miles: Cassandra Wilson (סרט מופע תיעודי)
  • 2001: Jazz Seen: The Life and Times of William Claxton (סרט תיעודי)
  • 2003: The Soul of a Man (סרט תיעודי)
  • 2003: The Blues (סדרת טלוויזיה תיעודית)
  • 2014: Into the Night with... (סדרת טלוויזיה תיעודית)

מופעים בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קסנדרה וילסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Watrous, Peter (31 בדצמבר 1989). "POP VIEW: Private Codes Enliven Jazz". The New York Times. 
  2. ^ Brian Priestley, Digby Fairweather, Ian Carr.
  3. ^ Jones, Charisse (29 בספטמבר 1994). "IN THE STUDIO WITH: Cassandra Wilson; Singing a Song of the South". The New York Times. 
  4. ^ "Cassandra Wilson Signs to eOne Music". JazzTimes. 26 במרץ 2012. 
  5. ^ Tamarkin, Jeff. "Legacy Recordings Signs Cassandra Wilson". jazztimes.com. Jazz Times. 
  6. ^ Just 3 Tracks: Skylark, Two Sleepy People, Moonglow - obviously a reissue of Straight From The Top