קרבות לקסינגטון וקונקורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרבות לקסינגטון וקונקורד
מערכה: המערכה על בוסטון
מלחמה: מלחמת העצמאות של ארצות הברית
Battle of Lexington, 1775.png
קרבות לקסינגטון וקונקורד
תאריך התחלה: 19 באפריל 1775
תאריך סיום: 19 באפריל 1775
קרב אחרי: המצור על בוסטון
מקום: מחוז מידלסקס, מסצ'וסטס ארצות הבריתארצות הברית
42°26′59″N 71°13′51″W / 42.449639°N 71.230833°W / 42.449639; -71.230833 
תוצאה:
  • נסיגת הכוחות הבריטיים לבוסטון, ומצור עליה
  • תחילת מלחמת העצמאות האמריקנית
הצדדים הלוחמים

הפרובינציה של מפרץ מסצ'וסטס

מפקדים

ג'ון פארקר

Flag of Great Britain (1707–1800).svg פרנסיס סמית'

כוחות

לקסינגטון: 77
קונקורד: 400
בסיום הקרבות: 3960

יצאו מבוסטון: 700
לקסינגטון: 400
קונקורד: 100
בסיום הקרב: 1500

אבידות

49 הרוגים
39 פצועים
5 נעדרים

73 הרוגים
174 פצועים
53 נעדרים

קרבות לקסינגטון וקונקורד היו ההתנגשויות הצבאיות הראשונות במלחמת העצמאות האמריקנית, בין מיליציות מקומיות ממושבת מסצ'וסטס, לכוחות מהצבא הבריטי.[1] הקרבות התרחשו ב-19 באפריל 1775, במחוז מידלסקס, הפרובינציה של מפרץ מסצ'וסטס, בערים לקסינגטון, קונקורד, לינקולן, מנטומי (היום ארלינגטון), קיימברידג', ליד בוסטון. הקרבות מסמנים את פרוץ העימות המזוין בין בריטניה לבין שלוש-עשרה המושבות שלה בצפון אמריקה הבריטית.

בסוף 1774 אומץ פתרון סאפוק כהתנגדות לאכיפה של שינויים שבוצעו בממשלה הקולוניאלית של מסצ'וסטס על ידי הפרלמנט הבריטי בעקבות מסיבת התה של בוסטון. העצרת של מושבת מסצ'וסטס הגיבה על ידי יצירת ממשלה פטריוטית בלתי-חוקית הידועה בשם הקונגרס המחוזי של מסצ'וסטס וקריאה למיליציות מקומיות להתאמן לקראת אפשרות של מעשי איבה. הממשלה המורדת מימשה שליטה אפקטיבית על המושבה, מחוץ לשלטון הבריטי בבוסטון. בתגובה, הכריזה הממשלה הבריטית בפברואר 1775 על ההתרחשויות במסצ'וסטס כמרד.

כ-700 חיילים סדירים של הצבא הבריטי בבוסטון, תחת פיקודו של לוטננט-קולונל פרנסיס סמית, קיבלו פקודות סודיות ללכוד ולהשמיד אספקה צבאית של המורדים המאוחסנת על פי הדיווחים על ידי המיליציה של מסצ'וסטס בקונקורד. באמצעות איסוף מודיעין יעיל, קיבלו המתיישבים הודעה שבועות לפני כן שהאספקה שלהם עלולה להיות בסכנה, ולכן רובם עברו למקומות אחרים. הם גם קיבלו פרטים על התוכניות הבריטיות בלילה שלפני הקרב, והצליחו להודיע במהירות למיליציות מהאזור על המשלחת הבריטית.

היריות הראשונות נורו, בעוד השמש עולה בלקסינגטון. אנשי המיליציה היו במיעוט ונהדפו לאחור, והחיילים הבריטים התקדמו לקונקורד, שם הם התפרקו לפלוגות על מנת לחפש אספקה. בערך ב-11:00 בבוקר נפגשו כ-400 אנשי מיליציה עם 100 חיילים בריטים משלוש פלוגות בגשר הצפוני של קונקורד, וכתוצאה מכך נפלו נפגעים בשני הצדדים. הכוח הבריטי שמצא עצמו לפתע נתון במיעוט מספרי, נהדף מהגשר והצטרף לכוח הבריטי העיקרי בקונקורד.

לאחר שהשלימו את החיפוש בקונקורד אחר ציוד צבאי, החלו הכוחות הבריטיים את צעדת השיבה לבוסטון, בעוד אנשי מיליציה המשיכו להיאסף מערים שכנות. יריות נורו שוב ושוב בין שני הצדדים והם נמשכו לאורך כל היום, בעוד שהחיילים הבריטים צועדים חזרה לכיוון בוסטון. כשהגיעו ללקסינגטון, קיבל הכוח של לוטננט-קולונל סמית כוח-תגבורת של בריגדיר גנרל יו פרסי, דוכס נורת'אמברלנד, המכונה ארל פרסי. הכוח המשולב, שמנה כעת כ-1,700 גברים, צעד חזרה לבוסטון תחת אש כבדה תוך נסיגה טקטית ובסופו של דבר הגיעו לצ'ארלסטאון, שהיה מקום בטוח עבורם. כאשר שהצטברו עוד ועוד אנשי מיליציה שחסמו את הדרכים לצ'ארלסטאון ובוסטון, החל המצור על בוסטון.

ראלף וולדו אמרסון, ב"המנון קונקורד" שלו, תיאר את היריה הראשונה שירה הפטריוט האמריקני בגשר הצפוני של קונקורד, כ"ירייה שנשמעה ברחבי העולם".[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ French, pp. 2, 272-273.
  2. ^ Emerson's Concord Hymn