קרחון הלוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרחון הלוע
מידע כללי
מיקום וושינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 46°11′48″N 122°11′17″W / 46.1967°N 122.188°W / 46.1967; -122.188
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קרחון הלוע (ידוע גם בשם קרחון טאלאטסון – Tulutson) הוא קרחון צעיר במונחים גאולוגייים בהר סנט הלנס, במדינת וושינגטון האמריקאית. הקרחון נוצר לאחר ההתפרצות ב-1980 ובשל מיקומו, נפח הקרח גדל במהירות, בלי שנודע לציבור במשך כמעט 20 שנה. הקרחון הכיל בעבר מערות קרח בקרח החלק לפני הפעילות הגעשית בשנים 2004–2008. צמיחת כיפת הלבה והתפרצויות געשיות מ-2004 עד 2008 שינו באופן משמעותי את מראה הקרחון.[1] באותה תקופה, כמה סוכנויות החליטו לתת שם רשמי לקרחון, שבתחילה היה קרחון טאלאטסון Tulutson. החלטה מאוחרת יותר קבעה את שם הרשמי של הקרחון כ"קרייטר גליישר" קרחון הלוע Crater Glacier. על אף הפעילות הוולקנית, הקרחון המשיך להתפשט ועד אמצע שנת 2008 הקרח הקרחון הקיף לחלוטין את כיפות הלבה.[1][2][3][4] בנוסף, (קרחוני סלע או קרח) נוצרו קרחונים חדשים גם סביב קרחון הלוע.[5]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשמו כן הוא, הקרחון ניצב בתוך הלוע הפונה צפונה שהתהווה בהתפרצות הר סנט הלנס ב-1980 וגובהו של הקרחון מעל פני הים הוא כ-2,071 מטר (6,794 רגל) מעל פני הים.[6] כיפת לבה מרכזית מאסיבית ש"צמחה" בין השנים 1980 עד 1987 ממלאת את מרכז הלוע, והקרחון נוצר בצורת פרסה סביב הכיפה, עם שתי מורנות קצה בצדדים המזרחי והמערבי. שלג רב בחורף, מפולות שלגים חוזרות ונשנות, מפולות סלעים והצללת השמש על ידי הצוקים הסמוכים מדרום, הובילו להתפשטות מהירה במיוחד של קרחון זה.[7] לפיכך, הרכב הקרחון מוערך בכ-60% קרח ובכ-40% סלע,[8] בעובי ממוצע של 100 מ' (328 רגל)[9] ועובי מרבי של סביבות 200 מ' (656 רגל); כמעט כעומקו של קרחון קארבון (הפחמן) בהר רייניר.[1] אעפ"י שהקרחון החל להיווצר רק משנת 1980, בשנת 2001 כבר הגיע נפחו של הקרחון החדש לערך של כ-40%-50% מסך נפחם של כל הקרחונים שלפני 1980.[10] פני הקרחון נראים בקיץ כהים ומלוכלכים בשל מפולות סלעים רבות מקירותיו התלולים והלא יציבים של הלוע, יחד עם אפר מהתפרצויות, כל אלו תורמים לבידוד תרמי המסייע להתפשטות הקרחון.[11][12][13][14][15] הפעילות הוולקנית של 2004–2008 יצרה סדרה של כיפות שכמעט ופיצלו את הקרחון לשתי אונות בקצהו הדרומי של המכתש.[11] למרות תקופת צמיחה בת ארבע שנים של כיפת הלבה, הקרחון נותר הקרחון הצעיר ומהיר ההתפשטות ביותר בצפון אמריקה.[16] עם התאחדותם של שני קצוות של קרחון המכתש בחלקו הצפוני במאי 2008, גוף הקרח מקיף לחלוטין את כיפות הלבה.[3][4] מים המפשירים מהקרחון מהווים את מקורו של נחל לואיט Loowit.[17]

מערות קרחון בקרחון המכתש בתקופה שלפני התפרצות 2004
קרחונים חדשים נוצרים על קיר המכתש, מעל ומשמאל לכיפת הלבה (הגדל לצפייה).

בשנת 2000 נתגלו מערות קרחונים על פני הקרחון שהיו חלקים אז. רבות ממערות הקרחון הללו היו גדולות מספיק כדי לחקור אותן, בדומה למערות הקרחון על פסגתו של הר רייניר. רוב מערות הקרחון היו ממוקמות בסמוך לכיפת הלבה מסביבות שנת 1980, שבה פליטות קיטור וגז געשי חמים מפומרולות חבויות על קרקעית המכתש או על פני כיפת הלבה יצרו חורי המסה בקרח הקרחוני הצעיר.[18] בערך 7,900 רגל או 2.4 ק"מ של מערות ומעברים בקרחון מופו ונחקרו.[19]

קרחונים אחרים וקרחוני סלע חדשים

מאז 2004, קרחונים חדשים נוצרו על קיר הלוע שמעל לקרחון הלוע המזינים סלע וקרח לקרחון המכתש שמתחתיו. בנוסף, ישנם שני קרחוני סלע מצפון לאונה המזרחית של קרחון הלוע ואחד מצפון לאונה המערבית.[5][20] שניים מקרחוני הסלע הללו התמזגו עם קרחון הלוע, אחד במערב ואחד במזרח. קרחון הסלע הנוסף במורדות המזרחיים של קיר הלוע כבר כמעט ונוגע בקרחון.

היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודשים שלאחר ההתפרצות, תחתית הלוע של סנט הלנס נותרה חמה ולא יציבה, עם חמש התפרצויות געשיות קטנות, וצמיחת כיפת לבה בין מאי לאוקטובר 1980.[21][22] לאחר שפסקו ההתפרצויות בחורף 1980–1981, תחתית הלוע התקררה מספיק לאפשר הצטברות שלג וקרח.[23] עם תחילת ירידת השלגים בחורף 1980–1981, החל הקרחון להתפשט במהירות רבה במדרון המוצל של הלוע.[18] הקרחון צמח לגובה בקצב של עד 15 מטרים (50 רגל) לשנה, והתפשט צפונה עד 41 מטרים (135 רגל) לשנה.[16] התפשטות קרחון זה התגלתה על ידי מדענים שערכו מחקר בלוע כשבע עד תשע שנים לאחר מכן. עם זאת, קיומו של הקרחון לא פורסם עד 1999.[19] עד 2004, קרחון הלוע כיסה כ-0.93 ק"מ רבוע (0.36 מייל 2), כ-20% משטחם הכולל של הקרחונים שלפני 1980,[1] והייתה אונה מערבית ומזרחית שהתקדמו סביב כיפת שנות ה-80. בשל פליטת הגזים על רצפת הלוע, היו מערות קרחונים (מערות קרח) בקרח הקרחוני שהיה בעבר חלק, וכמה מהן נחקרו עד סוף שנות ה-90.[24][25]

בשל הפעילות הגעשית מ-2004 עד 2008, נדחקו אונות הקרחונים הצידה והגדילו את עוביין בעקבות צמיחתן של כיפות געשיות חדשות. כאשר שני זרמי הקרח נדחסו בין קיר הקלדרה לבין כיפות הלבה החדשות, נע הקרח במהירות במורד, בדומה לסחיטת משחת שיניים מתוך שפופרת. זה הביא להתקדמות מהירה מאוד של קצה הקרחון; תחילה התמזגה זרוע הקרחון המערבית עם קרחון הסלע על דופן הלוע המערבית ולאחר מכן, שתי זרועות קרחון הלוע התחברו עם כיפת הלבה הצפונית מ-1980, במאי 2008, על אף הפעילות הוולקנית.[1][4] בנוסף, הפעילות הוולקנית שינתה את פני הקרחון והפכה אותו מחסר נקיקים ברובו לערבוביה כאוטית של מפלי קרח המרושתים בכבדות עם נקיקים ותלוליות קרח עקב תנועת קרקעית הלוע וצמיחת כיפת הלבה.[11] בקצהו הדרומי, הכיפות החדשות כמעט ופיצלו את קרחון הלוע לשני קרחונים נפרדים והמסו 10% מנפח הקרח של הקרחון.[1] עם זאת, סלע קר על שפת הקרחון בידד את הקרח הקרחון מלבה בטמפרטורה של 700 מעלות צלזיוס (1,300 פרנהייט) הנפלטת מתוך כיפות הלבה, ומקלה על החששות מלהאר קטסטרופלי עקב המסת הקרחון.[8] האופי הנקבובי של תחתית הלוע, הפחית גם כן את כמות מי הפשרת הקרח שזרמו החוצה מהקלדרה.

התפתחות קרחונים בקלדרה של הר הגעש

אוקטובר 1980: קרקעית הלוע הלא יציבה, ובעלת הפעילות הגעשית חודשים אחרי ההתפרצות במאי 1980,אך לפני

היווצרותו של קרחון הלוע, בעקבות שלגי החורף

מאי 1982: שימו לב להצטברות השלג על "סינורי" השפוכת, כתוצאה ממפולות שלגים חוזרות

ונשנות מדפנות הלוע (ברקע כיפת

הלבה של 1980 פולטת קיטור, לחץ/י להגדלה).

אוקטובר 2000: קרחון הלוע במבט מצפון, לפני מחזור ההתפרצויות שבין השנים 2004–2008.

פברואר 2005: קרחון הלוע כמעט והתפצל בקצהו הדרומי על ידי כיפות

לבה חדשות. ניתן להבחין בעיבוי ודחיסה של זרועו המזרחית של הקרחון.

אוקטובר 2006: קרחונים בלוע של הר סנט הלנס. קרחון הלוע מעוצב בצורה של פרסת סוס מסביב לכיפות חדשות, שצמחו בלוע. ניתן לראות את האונה המערבית של הקרחון בתחתית צד ימין, ולהבחין בשני קרחוני סלע משמאל לאונה המזרחית.

שִׁיוּם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שהבחינו לראשונה בהיווצרות הקרחון ובהתפשטותו בשלהי שנות ה-80,הוא מכונה באופן בלתי רשמי "קרחון הלוע", בפי רוב המדענים שעורכים מחקרים בהר. שם זה נמצא בשימוש נרחב בקרב הציבור (לפחות בקרב אלה שהיו מודעים לקיומו של הקרחון) במשך שני העשורים מאז היווצרות הקרחון, והופיע גם בכמה פרסומים מדעיים. במאמר מדעי בודד, המחקר השלם ביותר שפורסם על הקרחון עד כה, כונה "קרחון האמפיתיאטרון",[14] אך שם זה לא נמצא בשימוש מחוץ למאמר זה.

למרות תצפיות ופרסומים רבים על הקרחון המתפשט בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, לא נעשה צעד רשמי לתת לקרחון שם קבוע עד לשלהי שנת 2004, אלא עד לאחר שהחל מחזור ההתפרצות הנוכחי והכיפה החדשה החלה לפצל את הקרחון.[13][24][25][26]

באותה תקופה, נציג משבט קאוליץ הציע את השם "קרחון טולוטסן", מהמילה קרח בשפת ה-קאוליץ. במרץ 2005, בחרה הוועדה לשמות גאוגרפיים של מדינת וושינגטון בנושא שמות גאוגרפיים בחרה בשם טולוטסן מתוך ארבעה שמות שהוצעו (האחרים הם: הלוע, ספיריט ו-טאמאנאוואס),[27] וכך הפך קרחון טאלאטסון לשמו הרשמי של קרחון הלוע.

יחד עם זאת, הוועדה האמריקאית לשמות גאוגרפיים עוד לא קיבלה במועד זה את החלטתה לגבי השם, שיהיה רשמי בכל ארצות הברית. השם קרחון טולוטסן הוגש לבחינה,[28] יחד עם קרחון הלוע[29] וקרחון קראפטס, שהיה מנציח את הוולקנולוגים קטיה ומוריס קראפט, שנהרגו כתוצאה מזרם פירוקלסטי בשנת 1991. ביוני 2006 בחרה הוועדה בשם "קרחון הלוע" בגלל היותו בשימוש כבר שני עשורים, על אף התנגדויות של מדינת וושינגטון ושירות היערות של ארצות הברית, אשר העדיפו את טולוטסן.[30] מנגד, המדענים בתחנת הניטור להרי געש "קסקיידס" של השירות הגאולוגי האמריקאי תמכו מאוד בשם "קרחון הלוע", והעירו שייתכן שטולוטסן אינו שם מתאים מכיוון שהר הגעש "שוכן בפנים הארץ באזור שבו שפת המקום הילידית לא הייתה קאוליץ, אלא סאהאפטין ".

מפל קרח על האונה המזרחית של קרחון הלוע

לאחר ההחלטה, פרצה מחלוקת מסוימת בעקבות מאמר מערכת בעיתון מקומי שהביע מחאה על ההחלטה, ומדינת וושינגטון "ציינה כי השם קרחון טולוטסן ימשיך להופיע על מוצרי המדינה, אם כי אם תצורת נוף זו תימס בקרוב, לפי הצפוי, זו לא אמורה להיות דאגה גדולה".[31] למרות מחאות אלה, שמו הרשמי של הקרחון נשאר קרחון הלוע, אם כי זמן קצר לאחר החלטתם ביוני 2006, קיבלה ועדת השמות האמריקאית הצעת המשך לקרוא לשתי זרועות הקרחון, קרחון הלוע המזרחי וקרחון הלוע המערבי.[31] הסיבה לכך הייתה שבאותה נקודת זמן, ההתפרצויות בונות הכיפה כמעט ופיצלו את הקרחון לזרוע מזרחית ומערבית. לא ננקטו צעדים נוספים בעניין זה ואיחודם של פלגי הקרח מצפון לכיפת הלבה של שנות ה-80 הפך את המהלך למיותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 "Volcano Review" (PDF). US Forest Service. נבדק ב-2008-06-07.
  2. ^ Barker, Brian (2008-05-15). "Against odds, glacier grows in cauldron of Mt. St. Helens". Katu.com. אורכב מ-המקור ב-2013-11-13. נבדק ב-2013-08-31.
  3. ^ 1 2 Schilling, Steve (2008-05-30). "MSH08_aerial_new_dome_from_north_05-30-08". United States Geological Survey. נבדק ב-2008-06-07. - Glacier is still connected south of the lava dome.
  4. ^ 1 2 3 Schilling, Steve (2008-05-30). "MSH08_aerial_st_helens_crater_from_north_05-30-08". United States Geological Survey. נבדק ב-2008-06-07. - Glacier arms touch on North end of glacier.
  5. ^ 1 2 "Laser Technology Helps Track Changes in Mount St. Helens". National Aeronautics and Space Administration, United States Geological Survey. 2004-10-25. נבדק ב-2008-06-08.
  6. ^ "Crater Glacier, Washington". TopoQuest. נבדק ב-2008-07-10.
  7. ^ Topinka, Lyn (2001-05-23). "DESCRIPTION: Mount St. Helens Snowpack and Ice Accumulation". United States Geological Survey. נבדק ב-2008-06-08.
  8. ^ 1 2 Hill, Craig (2007-06-22). "Mount St. Helens' Crater Glacier Advancing Three Feet Per Day". The News Tribune. אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2007. נבדק ב-2008-06-08. {{cite news}}: (עזרה) - Note: Full article is in the archives, or click here (אורכב 17.05.2008 בארכיון Wayback Machine).
  9. ^ Topinka, Lyn (2006-03-01). "DESCRIPTION: Mount St. Helens Glaciers and Glaciations". United States Geological Survey. נבדק ב-2008-06-08.
  10. ^ Dale, Virginia H.; Swanson, Frederick J.; Crisafulli, Charles M. (2005). Ecological Responses to the 1980 Eruption of Mount St. Helens. Van Winkle Publishing Co. p. 34. ISBN 9780387281506.
  11. ^ 1 2 3 Schilling, Steve P.; David W. Ramsey; James A. Messerich; Ren A. Thompson (2006-08-08). "USGS Scientific Investigations Map 2928: Rebuilding Mount St. Helens". נבדק ב-2007-03-07.
  12. ^ Brugman, Melinda M.; Austin Post (1981). "USGS Circular 850-D: Effects of Volcanism on the Glaciers of Mount St. Helens". נבדק ב-2013-08-31.
  13. ^ 1 2 Wiggins, Tracy B.; Hansen, Jon D.; Clark, Douglas H. (2002). "Growth and flow of a new glacier in Mt. St. Helens Crater". Abstracts with Programs - Geological Society of America. 34 (5): 91.
  14. ^ 1 2 Schilling, Steve P.; Paul E. Carrara; Ren A. Thompson; Eugene Y. Iwatsubo (2004). "Posteruption glacier development within the crater of Mount St. Helens, Washington, USA". Quaternary Research. Elsevier Science (USA). 61 (3): 325–329. Bibcode:2004QuRes..61..325S. doi:10.1016/j.yqres.2003.11.002.
  15. ^ McCandless, Melanie; Plummer, Mitchell; Clark, Douglas (2005). "Predictions of the growth and steady-state form of the Mount St. Helens Crater Glacier using a 2-D glacier model". Abstracts with Programs - Geological Society of America. 37 (7): 354.
  16. ^ 1 2 "Mount St. Helens glacier (Crater Glacier) growing 50 feet per year". US Forest Service. 2004-09-20. נבדק ב-2008-06-08.
  17. ^ "Loowit Falls". 2008-01-20. נבדק ב-2008-12-15.
  18. ^ 1 2 Patton, Vince (2002-11-09). "Birth of a Glacier; Forms in Mouth of NW Volcano". kgw.com. אורכב מ-המקור ב-2011-11-23. נבדק ב-2008-06-08.
  19. ^ 1 2 Anderson Jr., Charlie. "New Glacier Forming in the Crater". אורכב מ-המקור ב-2012-01-06. נבדק ב-2007-09-26.
  20. ^ Haugerud, R. A.; Harding, D. J.; Mark, L. E.; Zeigler, J.; Queija, V.; Johnson, S. Y. (בדצמבר 2004). "Lidar measurement of topographic change during the 2004 eruption of Mount St. Helens, WA". AGU Fall Meeting Abstracts. 2004: V53D–01A. Bibcode:2004AGUFM.V53D..01H. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Harris, Fire Mountains of the West (1988), page 212
  22. ^ Harris, Fire Mountains of the West (1988), page 213
  23. ^ Anderson Jr., Charlie. "Crater Ice 2002". אורכב מ-המקור ב-2015-04-02. נבדק ב-2008-06-08.
  24. ^ 1 2 Anderson, Charles H., Jr.; Behrens, Christopher J.; Floyd, Gary A.; Vining, Mark R. (1998). "Crater firn caves of Mount St. Helens, Washington". Journal of Cave and Karst Studies. 60 (1): 44–50.
  25. ^ 1 2 Anderson, Charles H., Jr.; Mark R. Vining (1999). "Observations of Glacial, Geomorphic, Biologic, and Mineralogic Developments in the Crater of Mount St. Helens, Washington". Washington Geology. 27 (2/3/4): 9–19.
  26. ^ Dininny, Shannon (2004-11-24). "Naming Mount St. Helens New Dome Confusing". LiveScience.com. אורכב מ-המקור ב-16 במרץ 2006. נבדק ב-2007-03-07. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Associated Press (2005-03-08). "Mount St. Helens Glacier Gets A Name But May Be Short-Lived". KIRO-TV.com. אורכב מ-המקור ב-2005-03-10. נבדק ב-2007-03-07.
  28. ^ "U.S. Board on Geographic Names Docket 389" (PDF). 2005-06-01. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 בספטמבר 2006. נבדק ב-2007-03-07. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "U.S. Board on Geographic Names Quarterly Review List 390" (PDF). 2005-10-03. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 בספטמבר 2006. נבדק ב-2007-03-07. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "U.S. Board on Geographic Names Domestic Names Committee, 679th Meeting" (PDF). 2006-06-05. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 בספטמבר 2006. נבדק ב-2007-02-28. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 "U.S. Board on Geographic Names Domestic Names Committee, 680th Meeting" (PDF). 2006-07-13. אורכב מ-המקור (PDF) ב-16 בנובמבר 2006. נבדק ב-2007-02-28. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קרחון_הלוע&oldid=37792437"