טימיאוס (דיאלוג אפלטוני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

טִימַיאוֹס (או תִּימַיוֹס, ביוונית Τίμαιος, ובאנגלית Timaeus הנהגה טַימֵייוּס) הוא אחד מהדיאלוגים של אפלטון משנת 360 לפני הספירה, שרובו עוסק בנאום של טימיאוס מלוקרי על המציאות הטבע וההתנהגות האנושית בעולם החומר. דיאלוג זה מקדים את הדיאלוג של קריטיאס משלושים הטיראנים איש אתונה, המדבר על אטלנטיס.

קיימות מסורות שגויות על פיהן את תוכן הכתוב כאן שאב אפלטון מתוך הספר ששמו "על הטבע" או "על העולם", שכתב פילולאוס על דעותיו של פיתגורס, אך החוקר קארל הופמן הראה שאין זה נכון.[1]

תוכן הדיאלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשתתפים בדיון זה הם סוקרטס, תִּימַיוֹס מלוקרי, הרמוקרטס, וקריטיאס. יש הסבורים שקריטיאס המדבר כאן הוא סבו של קריטיאס המספר על אטלנטיס בדיאלוג הבא.[2]

השיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקדמה - סוקרטס וקריטיאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום לאחר שסוקרטס הציג בפני שומעיו את המדינה הרצויה והאידיאלית, כפי שמופיע בכתבי אפלטון בדיאלוג המדינה (הרפובליקה). סוקרטס מבקש להבהיר את ההגדרה ולדייק יותר, ואומר בדרך אגב שהיה שמח לשמוע כיצד עיר בשלטון מיטבי כזה היתה נוהגת עם ערים אחרות. הרמוקרטס מציג את קריטיאס המכיר סיפור כזה.

קריטיאס מספר מסע סולון למצרים שם הוא שומע על מלחמת אתונה העתיקה שהיתה אז מדינה אידיאלית, נגד אטלנטיס. הוא מביא את דברי כהן העיר המצרית צאיס על מחזורי הטבע ארוכי הטווח ועל מחזורי החורבן והתקומה הצפויים לאנושות.

נאום טימאיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר דברי קריטיאס, טימאיוס פותח בנאום מונולוג על העולם החמרי, מטרתו ואפיו.

טימאיוס על העולם החמרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולם חמרי לעומת שכלי: קיימת הבחנה בין העולם החמרי המוחש המשתנה והמתכלה כלומר העולם הסופי, אשר קיימים לגביו היבטים לא שכלתניים ותחושות שגויות, לבין העולם הקבוע, האינסופי, הנתפש באמצעות המחשבה בלבד, וניתן לברר את אמיתותה. אחת מטענותיו בעניין זה היא שבעולם החמרי "אין לחתור למצוא אלא סיפורים מסתברים".(29:4)

השינוי הפנימי הנצחי מאליו, והשינוי החיצוני הנובע ממניע: טימיאוס קבע שכל שינוי בהכרח נובע מגורם המשנה אותו, ומכאן מסיק שקיים גורם אשר הביא לקיום העולם המשתנה תדיר, והנע. לגורם המניע קרא אבי היקום או האמן היוצר - ביוונית δημιουργός דמיורגוס. (משמעותו המקורית של מושג זה היה במשמעות צר כלי חרס על ידי שינוי החומר שבהם, ולא במשמעות בורא{{הערה{1=מתלס ועד אפלטון, שם}}).

הצורות והסדר הטוב וההוגן: מתוך התבוננות בעולם הטבעי ההוגן והמסודר כעת, שבוודאי היה חַסַר סדר קודם יצירתו וסידורו, הוא הסיק שהעולם נוצר בידי הגורם המסדר מתוך אי סדר, על פי התבניות ההוגנות הקיימות בעולם השכל להן קרא הצורות או אידיאות, ששימשו ליוצר העולם כתכנית פעולה בה הביט.

מטרת היקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם המניע, בהיותו בעצמו טוב, שאף להביא לעולם את הטוב ביותר ככל האפשר. מכיוון שתבניות הצורות הקבועות והאינסופיות הן הטוב ביותר האפשרי, שהרי הן לא כלות ואין בהן לא מוות ולא חסרון , הגורם המניע יצר את הסדר בחומר מתוך התוהו על ידי יציקת החומר לתבניות אלו, או הנעת החומר לפי הצורות.

הוא השתמש במושג Ἀνάγκη (אֲנַיכִי או אנַיכן, כוח ביוונית) לתאר את הגורל הקובע למעשה את הקורה בעולם, לאחר שנברא.

מבנה היקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

טימיאוס מתאר את ארבעת היסודות חסרי הצורה מהם עשוי היקום: ארץ, רוח, אש, ומים (אדמה אויר אש ומים). היסודות מכילים בתוכם תנועה פנימית עצמית שאינה נובעת מדבר, אך יכולה להניע את החומר איתה היא באה במגע.

כדי להבין את העולם יש להבדיל בין טוב לרע, ולהבין שהחומר המונע והמקבל צורה הוא תמיד במגמת שיפור לטובה.

עולם החי: הנפש המחשבתית והגוף החמרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טמיאוס טוען שהמחשבה יושבת בנפש, הנפרדת מהגוף. העולם כולו הוא יצור חי. מכיוון שבעלי החיים המסוגלים לחשוב הם טובים יותר מחיות חסרי מחשבה, האמן היוצר "נתן את החכמה בנפש, ואת הנפש בגוף"(30:1-2) ובהמשך הדברים: "וכך כמסתבר, העולם הוא יצור חי ובו נפש וחכמה שניתנה בו בידי האמן.


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פסקה 7.2, פילולאוס ואפלטון בערכו של פילולאוס באינציקלופדיה של מכללת סטנפורד (באנגלית, אתר אנציקלופדיית סטנפורד)
  2. ^ ]https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH002223370/NLI פילוסופיה יוונית חלק ראשון: מתלס ועד אפלטון], הוצאת מקמילן, לונדון, 1913. עמוד 328 (באנגלית, בכרטסת הספריה הלאומית)