סילבסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ראש השנה האזרחית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סילבסטר
סילבסטר
חגיגת כניסתה של השנה החדשה בסידני
שם רשמי ערב השנה האזרחית החדשה[דרוש מקור]
כינוי ליל הסילבסטר, נובי גוד ("השנה החדשה" ברוסית)
סוג חג חג ברחבי העולם
משמעות החג תחילת שנה חדשה על-פי הלוח הגרגוריאני
תאריך 31 בדצמבר אל תוך ה-1 בינואר
אופן חגיגת החג מיסות, מסיבות, ספירה לאחור, מתנות, נשיקת חצות, ארוחות משפחתיות, כרטיסי ברכה
השעה חצות כפי שמבשרים מדי שנה פעמוני הקרמלין שבמוסקבה

סילבסטר או ליל סילבסטר הוא שם נפוץ ללילה שבו מתחלפת השנה על פי הלוח הגרגוריאני, כלומר הלילה שתחילתו ב-31 בדצמבר והמשכו ב-1 בינואר. בלילה זה נהוגות חגיגות במדינות רבות בעולם.

השם סילבסטר ונגזרותיו נהוגים במדינות רבות (אוסטריה, בוסניה הרצגובינה, קרואטיה, ליכטנשטיין, לוקסמבורג, רוסיה, סרביה, סלובקיה, סלובניה, שווייץ, גרמניה, צרפת, איטליה, הונגריה, צ'כיה, פולין, וכן בישראל, בה נחגג בשם זה עוד בימי המנדט הבריטי).

בארצות רבות אחרות קרוי חג זה בשם ערב (או ליל) השנה החדשהאנגלית: New Year's Eve, ברוסית: Новогодняя Ночь). בנוסף קיימים שמות מסורתיים עתיקים במספר מדינות, למשל Nochevieja בספרד ו-Hogmanay בסקוטלנד.

מקור השם סילבסטר באפיפיור סילבסטר הראשון, שזכה למעמד של קדוּשה בכנסייה הקתולית ו-31 בדצמבר הוקדש לו, כפי שכל יום בשנה מוקדש לקדוש כלשהו. עם זאת, עיקר החשיבות היא ב-1 בינואר, היום הראשון לשנה החדשה לפי ספירת הנוצרים, שמוקדש בנצרות הקתולית למרים הבתולה וכל המאמינים מחויבים להשתתף בו במיסה. מאחר שאת מיסות החגים ניתן לקיים גם בערב שלפני החג, נהגו בקהילות נוצריות רבות לקיים את המיסה בערב 31 בדצמבר, כשבחלקן היא נמשכת עד לאחר חצות, וכוללת תפילות הודאה על השנה היוצאת ובקשות לשנה החדשה. תפילות בליל הסילבסטר נהוגות בכנסיות נוצריות מזרמי הנצרות הקתולית, הפרוטסטנטית, האנגליקנית, המתודיסטית, הבפטיסטית, הלותרנית ועוד. במדינות נוצריות ראש השנה נחשב ליום חג, אולם בדומה למעמדו של יום ולנטינוס הקדוש ("יום האהבה"), הסילבסטר מצוין גם במדינות לא נוצריות העושות שימוש בלוח הגרגוריאני, ומתקיימות בו חגיגות בעלות אופי חילוני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כניסת השנה החדשה בקופנהגן

1 בינואר הונהג לראשונה כתחילתה הרשמית של השנה עם הנהגת לוח השנה היוליאני ברפובליקה הרומית ב-45 לפנה"ס, ונותר ככזה עד לקריסת האימפריה. הכנסייה התנגדה לחגיגות בתקופה זו, לרוב הקלנדה של ינואר שנערך על ידי פגאנים והוקדש בעיקר לאל יאנוס, והוסיפה לנסות להכחיד את המנהג ששרד גם אל תוך ימי הביניים. אוגוסטינוס הקדוש אמר בדרשה בקרתגו ב-404: "שייתנו הם מתנות לשנה החדשה; עליכם לתת צדקה. שישירו שירי הוללות; עליכם לפתוח לבבכם לדבר האל. שימהרו אל התיאטראות; עליכם למהר אל הכנסייה. שישתכרו; עליכם לצום." מועצת טולדו הרביעית ב-633 הכריזה על שלושת ימיה הראשונים של השנה כימי צום. במאמץ דיכוי נוסף הונהג חג נוצרי מקביל ב-1 בינואר: בתחילה היה זה "חג מרים, אם האלוהים", ובהדרגה אומץ "חג המילה של המושיע", שהרי זהו היום השמיני להולדת ישו. הוא עודנו נפוץ, אם כי הכנסייה הקתולית השיבה את חג מרים ב-1960[1]. ה-31 בדצמבר עצמו, מבחינתה של הכנסייה הקתולית, הוא יום זיכרון שגרתי לקדוש, הדרגה הנמוכה ביותר ליום טוב ואחד מ-92 ימים בעלי סיווג זהה בלוח הרשמי של הוותיקן. עם זאת, במאות הראשונות לאחר מותו השתלבה היטב דמותו כאפיפיור בימי קונסטנטינוס עם גבור הנצרות על הפגאנים; לעתים קרובות נערכה בלילה זה המיסה Prohibendum ab idolis ("נגד עובדי האלילים"), כאמצעי נוסף במאבק נגד חגיגות השנה החדשה[2].

במהלך המאה ה-16, הוכרז 1 בינואר ברוב מדינות אירופה המערבית כתחילתה הרשמית של השנה החדשה, וזאת עוד לפני המעבר ללוח השנה הגרגוריאני. רוסיה, שחגגה את תחילת השנה ב-1 בספטמבר, עברה לתאריך זה על פי הוראתו הישירה של פטר הגדול בשנת 1700, 218 שנה לפני אימוץ הלוח הגרגוריאני.

סילבסטר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגיגת סילבסטר בטאיפיי בירת טאיוואן, 2008
הכדור המסמל את תחילת השנה החדשה, הכדור מורד מבניין כיכר טיימס 1 בשעה 00:00 ב-1 בינואר כל שנה (תמונה מ-2008)

ערב השנה החדשה נחוג כמעט בכל רחבי העולם, גם במדינות שהנוצרים אינם מהווים את מרבית האוכלוסייה, כמו יפן, הודו, טורקיה, סין, תאילנד, טאיוואן וגם בישראל. התפוצה הרחבה של החג נובעת מאימוצו הגלובלי של לוח השנה הגריגוריאני כלוח שנה לצורכי מסחר, תרבות וכלכלה, ומכך שהחג אינו נושא סממנים דתיים מובהקים - בניגוד לחג המולד למשל. עם זאת, בערב הסעודית קיים איסור על מסיבות פומביות בסילבסטר או על מכירת מוצרים הקשורים אליו.

ליל סילבסטר נחגג במסיבות ששיאן בחצות הלילה, עם התחלפות השנה ונחתם בנשיקה. כיכר טיימס בניו יורק, קנתה לעצמה שם ברחבי העולם כאחת מזירות המסיבה הראשיות. מעל בניין כיכר טיימס 1 נתלה כל שנה כדור זמן ענק היורד לאורך מוט החל מהשעה 23:59 ועד חצות. מסיבות נוספות נערכות במקומות ציבוריים נוספים ברחבי העולם כמו גם במועדונים ובבתים פרטיים. מנהג נפוץ נוסף הוא יריית זיקוקין די-נור במרכזי הערים הגדולות.

במדינות רבות 1 בינואר (New Year's Day) הוא חג ויום חופשה רשמי. להבדיל מ-31 בדצמבר, שאינו חג אלא סיבה למסיבה, ערב לקראת החג (New Year's Eve).

"שנה חדשה" (נובי גוד) בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נובי גוד

המשטר הקומוניסטי, כחלק ממלחמתו בדת ובמיצגיה, ביטל את כל הסממנים הדתיים וכאלה שאינם מתיישבים עם עקרונות המפלגה. בשנת 1936 הוצגה בקשה להצבת עצי אשוח בבתי-ספר, בתי ילדים, מועדוני ילדים, בתי-קולנוע ואולמות תיאטרון.

על אף שאין לערב השנה החדשה יסוד במשטר הקומוניסטי, הוענק לו מעמד חשוב ומיוחד בברית המועצות, בשל היותו חג עממי ופופולרי, נטול רכיבים דתיים. נובי גוד היה לחג הלא-קומוניסטי היחיד במדינה. בברית המועצות צוין רגע התחלפות השנה בהרמת כוסית שמפניה. על פי מסורת "שנה חדשה" שהתפתחה במדינה, נוהגים, להציב עץ מקושט ולהעניק מתנות, בעיקר לילדים, בלילה זה, ומלווים את מתן המתנות בסיפור על דמות מסורתית בשם "סבא כפור" (Дед Мороз) המעניקה אותן ביחד עם נכדתו סנגורוצ'קה.

בישראל, חלק גדול מהעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר עדיין ממשיכים לחגוג חג זה, הנושא צביון משפחתי ומסר של שמחה והצלחה בשנה החדשה.

הסילבסטר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נחגג הסילבסטר בקרב חלק מהציבור החילוני עוד לפני קום המדינה, והפופולריות של חגיגות אלו בציבור הישראלי גברה עם השנים[3]. כמו בכל העולם לא נושאות החגיגות אופי דתי אלא אופי של מסיבה. החג מצוין ונחגג במסיבות פרטיות, במועדוני לילה ובאולמות אירועים[4].

העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר נוהגים לחגוג בקרב המשפחה והחברים את הנובי גוד, גרסת החג לפי המסורת הסובייטית-חילונית.

בשונה מהנהוג במדינות אחרות, בישראל החג אינו מצוין במסיבות רחוב ציבוריות.

בהודעה על-פי פקודת סדרי השלטון והמשפט נכלל בחגי הנוצרים תושבי ישראל חג בשם "ראש השנה", שהוא 1 בינואר, ולא מוזכר השם "סילבסטר". יום זה נחשב ליום חג לעובדים נוצרים שזכאים בו ליום חופש ולתשלום דמי חגים, ובערב החג זכאים ליום עבודה מקוצר[5]. ברשימת ימי הבחירה עבור עובדים שאינם נוצרים, חוק חופשה שנתית כולל את ערב ראשית השנה ואת ראש השנה האזרחית ברשימת ימי הבחירה.

המחלוקת סביב מסיבות הסילבסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידיעה בדאר היום, 19 בדצמבר 1934, אודות האיסור על מסיבות סילבסטר.

יש יהודים הרואים בחגיגת ליל השנה האזרחית החדשה סממן של התבוללות לאומית ודתית, בעיקר משום שמדובר בחג לא יהודי[6]. כן מזכירים מגני חגיגת הסילבסטר את המכות שהעניקו גויים שיכורים ליהודים בלילה זה ונהגו גם לגנות את ההוללות שבמסיבות אלו[7]. בהלכה היהודית חל איסור לציין חגים של עובדי עבודה זרה[8]. טיעון נוסף נגד חגיגת האירוע בישראל הוא הקשר של היום לקדוש נוצרי סילבסטר, ובהקשר לכך נשמעות טענות על כך שהאפיפיור, סילבסטר הראשון הביא לשנאת יהודים ולפעולות נגדם. סילבסטר, שפעל במאה הרביעית, עסק אמנם בדיכוי כופרים באחדותו של השילוש הקדוש.

במשך שנים רבות השתדלו גורמים דתיים להניא גופים ומוסדות מקיום מסיבות סילבסטר[9]. ב- 1933, גם עיתון הארץ גינה את העיר העברית הראשונה שרחובותיה המו מבני אדם בבגדי חג שהיו בדרכם לנשפים הפומביים והפרטיים[10]. ב-1934 אסרה עיריית תל אביב ביוזמת סגן ראש העיר שמעון רוקח לערוך מסיבות סילבסטר, תוך תלונה על כך שהלך ונעשה נפוץ עם הגעתם של עולים רבים מגרמניה[11]. בסוף שנות השמונים הודיעו מחלקות הכשרות של הרבנות בכמה ערים בישראל כי ישללו את תעודת הכשרות מבתי מלון ומאולמות אירועים שבהם ייערכו חגיגות סילבסטר,[דרוש מקור] בשל איסור ההנאה מעבודה זרה וחגים של עובדי עבודה זרה[12]. הן נסוגו מדרישה זו לאחר שבפסק דין שניתן בעקבות עתירה לבג"ץ בעניין אחר[13] נקבע שאת תעודת הכשרות יש לתת לפי שיקולים הקשורים בכשרות המזון בלבד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Adolf Adam, The Liturgical Year: Its History & Its Meaning After the Reform of the Liturgy, Liturgical Press, 1990. עמ' 139–141. ראו גם: Feast of the Circumcision באנציקלופדיה הקתולית; דרשת אוגוסטינוס הקדוש מס' cxcviii, מתורגמת לצרפתית.
  2. ^ Hughes Oliphant Old, The Reading and Preaching of the Scriptures in the Worship of the Christian Church: The Medieval Church, Wm. B. Eerdmans Publishing, 1999. עמ' 164-165.
  3. ^ ליטל לוין, יניב קובוביץ, תעודת הכשרות של סילבסטר, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011
  4. ^ י. שטיינר, 40 ל"י לזוג בנשפי סילווסטר, דבר, 2 בינואר 1955
  5. ^ "ראש השנה האזרחית (סילבסטר), באתר כל זכות
  6. ^ ד"ר מ. טייך, חגיגות סילבסטר בישראל, דבר, 31 בדצמבר 1953
  7. ^ דוד גלעדימניט"ל עד סילבסטר, מעריב, 2 בינואר 1973
  8. ^ משנה, מסכת עבודה זרה, פרק א', משנה א'
  9. ^ ראו למשל מכתב משנת 1969: "אחיעזר" - "מפעל לחינוך של תורה ולהצלת ילדים משבי המיסיון", נשף סילבסטר על ידי עירית חיפה, מעריב, 11 בדצמבר 1969
  10. ^ ענת הלמן, 'אור וים הקיפוה: תרבות תל אביבית בתקופת המנדט', הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2007, עמ': 83
  11. ^ Maoz Azaryahu, Tel Aviv: Mythography of a City, Syracuse University Press, 2007. עמ' 82.
  12. ^ במשנה תורה לרמב"ם, כתוב כך: "עבודה זרה עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה"(הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז' הלכה ג') והכסף משנה מפרש במקום כי מדובר גם בחגים של עובדי עבודה זרה האסורים בהנאה
  13. ^ בג"ץ 465/89 אילנה רסקין נ' המועצה הדתית ירושלים, ניתן ב-27.5.90