רומן בעבודה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רומן בעבודה
Служебный роман
בימוי אלדר ריאזנוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט אמיל ברגינסקי, אלדר ריאזנוב עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אליסה פריינדליך
אנדריי מייגקוב
אולג בסילשווילי
Svetlana Nemolayeva
Liya Akhedzhakova עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה אנדריי פטרוב עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום Vladimir Nakhabtsev עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
חברת הפקה מוספילם עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה מוספילם עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 26 באוקטובר 1977 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 151 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קומדיה רומנטית, סרט דרמה, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רומן בעבודהרוסית: Служебный роман) הוא סרט קומדיה סובייטי בבימויו של אלדר ריאזאנוב. צולם במוספילם ויצא בשנת 1977. עלילת הסרט מבוססת על המחזה "עמיתים לעבודה" שנכתב על ידי אלדר רייזאנוב ואמיל ברגינסקי ומספר את סיפורם של לודמילה קלוגינה, ראש לשכה סטטיסטית ושותפה לעבודה, הכלכלן אנטולי נובוסלצב, שמתאהבים זה בזה.

הסרט זכה להצלחה קופתית כשעמד בראש טבלת שוברי הקופות בקולנוע הסובייטי בשנת 1978 ועדיין נהנה מפופולריות רחבה ברפובליקות ברית המועצות לשעבר.

הסרט מהווה הן דרמה רומנטית והן קומדיה מטורפת ונודע בזכות הסצנות של מוסקבה בסוף שנות השבעים, והן בשל תיאורו הקומי של חיי היומיום והמנהגים של החברה הסובייטית בתקופת הקיפאון שתחת לאוניד ברז'נייב.

בשנת 2011 יצא לאקרנים רימייק רוסי בשם "רומן בעבודה: ימי חיינו" בכיכובם של וולודימיר זלנסקי וסבטלנה חודצ'נקובה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת במוסקבה בשנת 1976. אנטולי יפרמוביץ' נובוסלצב, אב יחיד ומסורבל לשני בנים, עובד בלשכה סטטיסטית בעיר. הבוס שלו היא רווקה קפדנית בשלהי שנות ה-30 לחייה, לודמילה פרוקופייבנה קלוגינה, שכינויה "הכוס שלנו" על ידי הכפופים לה. הוא חולם על קידום והעלאה בשכר, אבל הוא ביישן מכדי לדבר עם הבוס שלו על זה. חברו לכיתה וחברו הוותיק, יורי גריגורייביץ' סמוקוולוב מציע למנות את חברו הוותיק לראש מחלקת התעשייה הקלה, אך קלוגינה דוחה את העצה. ואז, על פי עצתו של סמוחוואלוב, נובוסלצב מנסה ללא רצון לפלרטט איתה במסיבה בדירתו של סמוחוואַלוב, אך קלוגינה מתעצבנת מאוד מהניסיונות שלו להרשים אותה. בסופו של דבר נובוסלצב מתוסכל ואומר לקלוגינה שהוא מחשיב אותה כ"יבשה, לא אנושית וחסרת לב".

למחרת בבוקר נובוסלצב מגיע למשרדה להתנצל, אך לפתע קלוגינה מתפרצת בבכי וחושפת כי האשמותיו מהלילה שלפני כן פגעו בה. הם מנהלים שיחה מלב אל לב והם מתחילים להתקרב ובמהרה מתאהבים זה בזה. קלוגינה, לאחר שהשליכה את "מסכת המגן" שלה של אישה קשת לב, נעשית מודעת יותר לנשיותה ומפתיעה את כולם עם בגדיה האלגנטיים החדשים והמראה המקסים.

היחסים בין אנטולי ללודמילה מתפתחים, מלאים במצבים קומיים ומגוונים. באותו זמן רומן מתפתח בין אולגה ריז'ובה ויורי סמוחוואלוב שיצאו למפגשי היכרויות לפני שנים רבות באוניברסיטה. כעת יש לשניהם משפחות, אך רגשותיה הרומנטיים של אולגה מתעוררים מחדש לאחר שנפגשה עם סמוחוואלוב במשרד. עם זאת, הוא מתייחס אליה כאל חברה בלבד. היא מתחילה לכתוב לו מכתבי אהבה, אותם היא מעבירה אליו דרך ורוצ'קה, מזכירה במשרד. סמוחוואלוב, עייף מגל מכתבי האהבה, מספר על המצב לשורה הרועשת, פעילה בוועד איגוד העובדים והרכלנית הגדולה במשרד. הוא נותן לה את המכתבים ומבקש ממנה "לסדר את הבעיה" בישיבת הוועדה. בהמשך, קיז'ובה, שבורת לב ומושפלת, מבקש מסמוחוואלוב להחזיר לה את המכתבים והיא תחזור לחייה הרגילים.

בשלב מוקדם יותר, כאשר לנובוסלצב נודע לו על סמוחוולבוב ומכתבי האהבה הוא זועם לגמרי. נובוסלצב סוטר לפתע לסמוחוואלוב בפנים. סמוחוואַלוב מתנקם בכך שהוא חושף את "התוכנית" הראשונית של נובוסלצב לקלוגינה. היא המומה ורוצה לוותר על נובוסלב. היא מתקשרת אליו למשרדה, מספרת לו על החלטתה למנות אותו לראש המחלקה לתעשייה הקלה ולסיים את מערכת היחסים ביניהם. נובוסלצב מתבייש ומודה שמערכת היחסים ביניהם אכן החלה אך ורק מסיבות מקצועיות, אך מתעקש שהוא למד לאהוב אותה. קלוגינה מגרשת אותו. בתורו הוא דוחה את המינוי ומכריז על התפטרותו. קלוגינה מסרבת לפטר את נובוסלצב כדי להכעיס אותו. הוויכוח הלוהט ביניהם מביא לזעזוע רועש במשרד. הכל בסופו של דבר מסתיים כשנובוסלצב, מנסה לברוח מלודמילה הזועמת, בורח מהבניין, קופץ על מושב אחורי של מכונית (שמתבררת כמכונית השירות של קלוגינה עם נהג אישי), היא רודפת אחריו בכעס, אבל נובוסלצב מצליח להרגיע אותה והם נראים מחובקים. כותרת המשנה מציעה שכבר בתוך 9 חודשים יהיו שלושה בנים במשפחתו של נובוסלצב, כלומר לאנטולי ולודמילה ייוולד מאוחר יותר בן.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן תפקיד
אנדריי מיאחקוב אנטולי יפרמוביץ' נובוסלצב
אליסה פריינדליך לודמילה פרוקופייבנה קלוגינה
אולג בסילאשווילי יורי גריגורייביץ 'סמוקוולוב
סווטלנה נמוליאבה אולגה פטרובנה רייזובה
ליה אחחצ'קובה המזכירה ורוצ'קה
ליודמילה איבנובה הפעיל מאיגוד עובדים שורה
ג'ורג'י בורקוב מנהל לוגיסטיקה
פיוטר ששרבקוב פיוטר איבנוביץ' בובליקוב
נלי פשנייה אשתו של סמוחוואלוב
אליק דניסוב וובה נובוסלצב

ליהוק והפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליסה פריינדליך הייתה הבחירה העיקרית של הבמאי לתפקיד קלוגינה. אלדר ריאזנוב יצר את הדמות בהתחשב בפריינדליך כמי שמגלמת אותה. יתרה מזאת, הוא התחיל לעבוד על התסריט ברצינות רק לאחר הבטחת הסכמתם של כל השחקנים שרצה ללהק להשתתף בסרט. זה היה מקרה נדיר בקולנוע הסובייטי, כאשר הבמאי היה רשאי ללהק את כל השחקנים לפי בחירתו ללא מבחני מסך ראשוניים ואישור של מועצת האמנות.[1] ריאזאנוב דאג שמא פרינדליך לא תוכל להגיע למוסקבה לצילומי הסרט בשל הופעות בימתיות וחזרות בהן הייתה עסוקה בעיר מולדתה לנינגרד. אז הוא הבטיח הן לשחקנית והן להנהלתה כי תותר לה לנסוע ללנינגרד על פי דרישה ראשונה. יצא שהיא נאלצה לעזוב לעיתים קרובות לתיאטרון ובכך לנסוע כל הזמן בין מוסקבה ללנינגרד.[2]
  • על מנת ליצור דימוי אמיתי של הבוס המטלטל ריאזאנוב ופרינדליך חיפשו בכל ארונות האולפן בגדים רחבים ומיושנים. הצלם ולדימיר נחאבצב הביא לאולפן את המשקפיים הישנים והמסגרות העבות שהיו שייכים לאביו - הם עזרו להשלמת הדימוי.
  • ריאזנוב נטל סיכון כלשהו בליהוקו של אנדריי מיאחקוב בפעם השנייה לתפקיד אינטלקטואל מסורבל, בדומה לזה שגילם בשנת 1975 בלהיט "צחוק הגורל". לא כולם הסכימו עם החלטת הבמאי עם הליהוק. אולג בסילאשווילי לא אהב את התפקיד של "הנבל" סמוחוואלוב. כמו פריינדליך, הוא נאלץ לנסוע לעיתים קרובות בין מוסקבה ללנינגרד בגלל התחייבויות על במת לנינגרד, והוא האמין שהמראה השחוק שלו יהיה אידיאלי לשרטט את נובוסלצב לא אכזרי וצנוע. מאוחר יותר, במהלך הצילומים, הוא הודה כי בחירת הבמאי נכונה. אבל לאמני איפור זו הייתה משימה קשה להפוך את סמוחוואלוב השאנן והמבריק מבסילאשווילי המותש, ולהפך, להפוך לנובוסלצב, הרווק המרושל ממיאחקוב המעודן.[3]
  • אחד התפקידים הבודדים שלגביהם נערכו בדיקות מסך, היה תפקידה של הפעילה החברתית שורה. השחקנית לודמילה איבנובה, שבחיים האמיתיים הייתה ראש ועד איגוד עובדים מקומי בתיאטרון סוברמניק, נכנסה לתפקיד במהירות והייתה המשכנעת ביותר כשצעקה: "חברים, תרמו 50 רובלים!"

תגובת קהל, ביקורות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הפך ללהיט סובייטי בשנת 1978 כשצפו בו 58.4 מיליון צופים[4] ועדיין הוא אחד הסרטים הפופולריים ביותר ברוסיה וברפובליקות הסובייטיות לשעבר. אליסה פריינדליך ואנדריי מיאחקוב נבחרו לשחקני השנה הטובים ביותר על ידי קוראי מגזין הקולנוע "המסך הסובייטי".

הסרט קיבל באופן כללי לשבחים מהמבקרים; לא הייתה ביקורת שלילית אחת על הסרט. הרמה האמנותית הגבוהה, הכישורים ושיתוף פעולה האורגני בין הבמאי לשחקנים, וכן תיאור חי של מוסקבה, אלמנטים קומיים במקביל לחקירת סוגיות מוסריות, העניקו לסרט ציוני ביקורת טובים.

חברי המועצה האמנותית הממלכתית העמידו את השחקנים הראשיים כמועמדים לקבלת פרס ברית המועצות. אליסה פריינדליך הייתה זו שלא קיבלה את הפרס - על פי הכללים של אותה תקופה, לא ניתן היה לתת לשחקן פרס חדש מוקדם יותר משנתיים לאחר שקיבל את הקודם ופריינדליך כבר זכתה בפרס על הופעתה הבימתית שנה לפני יציאת הסרט.[2][3]

במלאת 40 שנה לפרסום הסרט, גוגל הוציאה 'שרבוט גוגל' ברוסיה ובאוקראינה.[5][6]

בשנת 2011 שוחררה גרסה מחודשת, תחת הכותרת "רומן בעבודה: ימי חיינו", בכיכובם של וולודימיר זלנסקי וסבטלנה חודצ'נקובה כשסריק אנדראסיאן משמש כבמאי.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירים מהסרט, בביצוע אליסה פריינדליך ואנדריי מיאחקוב, הפכו ללהיטים בברית המועצות.

  • "Моей душе покоя нет" (לנשמתי אין מנוחה) מאת אנדריי פטרוב - רוברט ברנס, תרגום מאת סמיל מרשק - הנעימה המרכזית; שתי גרסאות המושרות על ידי אליסה פרנדליך ואנדריי מיאחקוב.
  • "Нас в набитых трамваях болтает" (אנו צפויים בחשמליות צפופות) מאת אנדריי פטרוב - יבגני יבטושנקו, מושר על ידי אנדריי מיאחקוב.
  • "Обрываются речи влюблённых / Облетают последние маки" (שיחות האוהבים עוצרים לפתע / הפרגים האחרונים השילו את עלי הכותרת שלהם) של אנדריי פטרוב - ניקולאי זבולוצקי - שני שירים עם אותה מוזיקה אך עם מילים שונות, הושרו על ידי אליסה פריינדליך.
  • "Песенка о погоде" (שיר על מזג אוויר), המכונה גם "У природы нет плохой погоды" (לטבע אין מזג אוויר גרוע), מאת אנדריי פטרוב - אלדר רייזאנוב, מושר על ידי אליסה פרנדליך.
  • "Увертюра" (הפתיחה) מאת אנדריי פטרוב - רוברט ברנס - מבוסס על הנעימה המרכזית ו"שיחות האוהבים נעצרים לפתע", זו נעימת הפתיחה של הסרט.
  • "Утро" (בוקר), אינסטרומנטלי מאת אנדריי פטרוב.
  • "גשם", אינסטרומנטלי מאת אנדריי פטרוב, מבוסס על "שיר על מזג אוויר".
  • "Танец воспоминаний" (ריקוד הזכרונות), אינסטרומנטלי מאת אנדריי פטרוב, מבוסס על הנעימה המרכזית.
  • "Осень" (סתיו), כלי נגינה מאת אנדריי פטרוב
  • "Финал" (גמר) מאת אנדריי פטרוב - רוברט ברנס, מבוסס על הנעימה המרכזית.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ""Eldar Ryazanov about his collaboration with Alisa Freindlich and making of "Office Romance""" (ברוסית). eldar-ryazanov.ru. בדיקה אחרונה ב-17 בינואר 2008. 
  2. ^ 1 2 ""Office Romance"- the novel about love and friendship". Moskovskij Komsomolets (ברוסית). 26 בנובמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-17 בינואר 2008. 
  3. ^ 1 2 "The 30 year long "Office Romance"". Moskovskij Komsomolets (ברוסית). 29 בנובמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-17 בינואר 2008. 
  4. ^ "Office Romance at KinoExpert.ru" (ברוסית). KinoExpert.ru. בדיקה אחרונה ב-25 בדצמבר 2007. 
  5. ^ "104th Anniversary of Film "Office Romance"". Google. 26 באוקטובר 2017. אורכב מ-המקור ב-October 25, 2017. 
  6. ^ "Google создал дудл в честь юбилея фильма «Служебный роман»". aif. 26 באוקטובר 2017. אורכב מ-המקור ב-October 25, 2017. 
  7. ^ "Songs from "Office Romance"" (ברוסית). בדיקה אחרונה ב-30 בדצמבר 2007.