ריינהרד פון שפר-בויאדל
.jpg) | |
| לידה |
28 במרץ 1851 הנאו, הדוכסות הגדולה של הסן   |
|---|---|
| פטירה |
8 בנובמבר 1925 (בגיל 74) בויאדל, רפובליקת ויימאר  |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית |
| דרגה | גנרל חיל הרגלים |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית המשמר ה-2 מפקד הקורפוס ה-11 מפקד קורפוס המילואים ה-25 מפקד קורפוס המילואים ה-17 מפקד הקורפוס ה-67 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת צרפת–פרוסיה מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
|
מסדר העיט השחור | |
  | |
ריינהרד גוטלוב גאורג היינריך פרייהר פון שפר-בויאדל (בגרמנית: Reinhard Gottlob Georg Heinrich Freiherr von Scheffer-Boyadel; 28 במרץ 1851 – 8 בנובמבר 1925) היה גנרל בצבא הקיסרות הגרמנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, אשר הגיע לדרגת גנרל חיל הרגלים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפר-בויאדל נולד ב-25 במרץ 1851 בהנאו. בשנת 1870 הוא התנדב לשירות במלחמת צרפת–פרוסיה. לאחר מכן, בשנת 1871, הוא הפך ללויטננט בצבא הפרוסי.[1] לאחר שלמד באקדמיה למלחמה, הוא הועלה לדרגת האופטמן ב-1883. בשנת 1894 הועלה פון שפר לדרגת אוברסט לויטננט וככזה שימש כראש המטה של קורפוס המשמר. לאחר קידומו לדרגת אוברסט הוא מונה למפקד רגימנט הגרנדירים של המשמר ה-1 (אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה) ב-1899. לאחר מכן הוא מונה למפקד חטיבת המשמר ה-3 כגנרל מיור ב-1901 והצטרף למטה הכללי הגדול ב-1903 בתור ראש אג"ם, שם הוא הועלה לדרגת גנרל לויטננט ב-1904. בשנת 1906 הועלה שפר על ידי וילהלם השני, קיסר גרמניה לדרגת ברון פרוסי עם הסיומת בויאדל, ובאותה שנה מונה למפקד דיוויזיית המשמר ה-2. בשנת 1908 הוא הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים ומונה למפקד הקורפוס ה-11, וב-1913 פרש מהצבא בגיל 62.[1][2] הוא הוחזר לשירות פעיל בסתיו 1914 וקיבל את הפיקוד על קורפוס המילואים ה-25 שהפך לחלק מהארמייה התשיעית בפיקודו של אוגוסט פון מקנזן.[2]
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין ה-12 ל-16 בנובמבר 1914 שלושה קורפוסים של הארמייה התשיעית ריסקו לחלוטין את האגף השמאלי של הארמייה הרוסית הראשונה, ולקורפוס של שפר יוחס הרבה מההצלחה.[2] במהלך הלחימה הצליח הקורפוס שלו להתקדם שבעים וחמישה קילומטרים בחמישה ימים בלבד.[2] לאחר פריצת קו ההגנה הרוסי המשיך הקורפוס של שפר לכיוון לודז'.[2] הקורפוס שלו, יחד עם דיוויזיה יחידה כתגבורת, הגיעו לאזור ממזרח ללודז' עד ה-21 בנובמבר, מה שהציב אותם מאחורי הארמייה הרוסית השנייה שארגנה את ההגנה על אותו אזור.[2] עד מהרה הוא תקף את הרוסים מאחור. עתודות מוורשה ויחידות הארמיות הראשונה והחמישית נשלחו במהירות לעזור למגינים והתקרבו מכל עבר. עתה היה שפר בעמדה מסוכנת, עד מהרה הוקף בכוחות רוסים שהתקרבו מכל עבר.[2] הגרמנים כללו עתה בסביבות 50,000 ומספרם קטן יותר ממספר יריביהם.[2] כמחצית מהארמייה הרוסית השנייה נשלחה לסגור את הכיתור בעוד החצי השני הגן על לודז' עם הביצורים שלהם.[2] שפר המשיך להתקדם בלודז', והציב יחידות גדולות כדי להגן על עורפו, אך ההתנגדות הרוסית התבררה כעצומה מדי, הוא לא היה מסוגל לכבוש את לודז'.[2] עד כה כ-200,000 חיילים רוסים הקיפו את עמדתו, מקנזן אמר לשפר ברדיו לחלץ את חייליו מעמדתם הנוכחית ולנסות לחזור לקווים הגרמניים, אך זה נראה בלתי אפשרי.[2] הרוסים היו כה בטוחים בניצחון שהם הביאו רכבות מוורשה כדי להעביר את השבויים הצפויים.[2] שפר החליט לתקוף מזרחה, הכיוון שהרוסים הכי פחות ציפו לו.[2] הוא הפתיע את הרוסים ופרץ דרך, הוא החל את צעדתו צפונה.[2] הרוסים לא הצליחו לכונן מחדש את הכיתור.[2] חמישה עשר קילומטרים מהקווים הגרמניים שפר הנחיל תבוסה מכרעת לדיוויזיה רוסית.[2] ב-26 בנובמבר תפס הקורפוס של שפר שוב עמדות בקו החזית הגרמני.[2] כוחותיו של שפר איבדו כ-4,300 איש, אך גרמו לפחות פי שלושה אבדות לכוחות הרוסיים הגדולים פי ארבעה, והוא תפס כ-16,000 שבויים ו-64 תותחים שבויים.[2] ט. דופוי כינה את זה אחד ההישגים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצבאית, ותיאר את זה כמעט לא ייאמן.[2] עבור פעולה זו קיבל שפר-בויאדל את עיטור ה-Pour le Mérite ב-2 בדצמבר 1914. [3]
מ-3 בספטמבר 1916 עד 17 בספטמבר 1917 הוא פיקד על קורפוס המילואים ה-17 והיה מפקד פלגת הארמייה שפר בחזית המזרחית המרכזית. לאחר מכן מונה למפקד הקורפוס ה-67 עד 1918, ובדצמבר 1918 יצא לגמלאות.
אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 בנובמבר 1925 מת פון שפר-בויאדל בבויאדל, ובנו אדולף פרייהר פון שפר-בויאדל הפך לבעל האחוזה המשפחתית עד 1945.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Trumpener, Ulrich (1979). "Junkers and Others: The Rise of Commoners in the Prussian Army, 1871-1914". Canadian Journal of History. 14: 29–48. doi:10.3138/cjh.14.1.29.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 Dupuy, Trevor (1984). A Genius for War: the German Army and General Staff 1807-1945. United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland: Hero Books Ltd.
- ^ Hildebrand, Karl Friedrich; Zweng, Christian (1998). Die Ritter Des Ordens Pour Le Merite 1740-1918, Band 1 (בגרמנית). Biblio-Verlag. p. 419. ISBN 3764824735.