רנו קפוסון

**רנו קפוסון**
**Renaud Capuçon**
לידה	27 בינואר 1976 (בן 48); שאמברי, צרפת
מוקד פעילות	צרפת
מקום לימודים	הקונסרבטואר של פריז
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	כינור, ויולה
בן או בת זוג	לורונס פרארי (2009–?)
פרסים והוקרה	קצין מסדר האמנויות והספרות (12 במרץ 2019); אביר בלגיון הכבוד (25 במרץ 2016); אבירות במסדר ההצטיינות הלאומי (13 בנובמבר 2009); קצין במסדר ההצטיינות הלאומי (2020, 31 בדצמבר 2020) ;
	renaudcapucon.com/fr
	פרופיל ב-IMDb

רנו קפוסון (בצרפתית: Renaud Capuçon) (נולד 27 בינואר 1976) הוא כנר צרפתי שזכה בפרסים בתחרויות חשובות, מופיע עם התזמורות הידועות בעולם, ברסיטלים רבים ומנגן מוזיקה קאמרית בשיתוף עם מוזיקאים מהשורה הראשונה.

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפוסון נולד בשאמברי צרפת ב 27 בינואר 1976. החל את לימודי הנגינה בכינור בגיל 4 בעיר הולדתו. בגיל 14 התקבל ללימודים בקונסרבטוריון הלאומי העליון בפריז, שם למד אצל הכנרים ז'ראר פולה (צר') וודה רנולד (צר'). במשך שנות לימודיו בקונסרבטוריון, זכה קפוסון במספר תחרויות יוקרתיות. בשנת 1992 זכה בפרס הראשון למוזיקה קאמרית, בשנת 1993 זכה בפרס הראשון לנגינה בכינור בהצטיינות יתרה ובשנת 1995 זכה בפרס האקדמיה לאמנויות בברלין^[1]^[2]. עם סיום לימודיו בקונסרבטוריון בפריז, עבר להתגורר בברלין, שם למד אצל תומאס ברנדיס ואיזק שטרן^[3]^[4].

הישגיו משכו את תשומת לבו של המנצח קלאודיו אבדו, שהזמינו בשנת 1997 לשמש כנר ראשון בתזמורת גוסטב מהלר לנגנים צעירים בניצוחו. במהלך שלושה קייצים, שימש בתפקיד זה ובמסגרתו יצר מפגשים מוזיקליים עם פייר בולז, סייג'י אוזאווה, דניאל בארנבוים, פרנץ וולרס-מואסט וכן קלאודיו אבדו עצמו^[2]^[1].

התפתחותו כסולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התקדמותו, ביסס את מעמדו כסולן. הוא ניגן בין השאר עם ההפילהרמונית בשל ברלין תחת שרביטו של ברנרד היטינק, עם התזמורת הסימפונית של בוסטון והמנצח כריסטוף פון דוהנאני, עם תזמורת פריז והמנצחים דניאל גטי, וולרי גרגייב, התזמורת של סיימון בוליבר בניצוחו של גוסטבו דודאמל, התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, התזמורת הפילהרמונית של וינה, תזמורת לה סקאלה, תזמורת גוונדהאוז בליפציג, התזמורת הפילהרמונית של לונדון ועוד^[4]^[3].

בנוסף להופעותיו עם תזמורות סימפוניות, מרבה קפוסון לנגן ברסיטלים וקונצרטים של מוזיקה קאמרית. במסגרות אלה הופיע עם מרתה ארחריץ ', ניקולס אנג'ליץ', דניאל ברנבוים יוג'ה וואנג, יו יו מה, הלן גרימו, מריה ז'ואו פירש, טרול מורק ואחרים^[4]^[5].

בשנת 2013 הקים את פסטיבל הפסחא באקס אן פרובנס בו הוא מכהן כמנהל אמנותי. משנת 2016 הוא מכהן כמנהל האמנותי של פסטיבל הפסגות המוזיקליות של גשטאד^[3]. קפוסון הופיע בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, ביניהם באדינבורו, ברלין, לוצרן, ורבייר, אייקס-אן-פרובאנס, רוק ד'אנת'רון, סן סבסטיאן, סטרסה, טנגלווד, זלצבורג, שטרסבורג ורשה ואחרים^[2].

משנת 2014 הוא מכהן כפרופסור לכינור בבית הספר הגבוה למוזיקה בלוזאן^[5]^[3]. בשנת 2017 הקים קפוצ'ון הרכב חדש, סולני לוזאן, המורכב מסטודנטים בהווה ובעבר של מוסד זה^[3].

קפוסון מנגן בכנור גוארנרי בשם Vicomte de Panette שיוצר בשנת 1737, על ידי ג'וזפה גוארנרי. הכינור היה שייך לפני כן לאייזק שטרן^[4]^[2].

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפוסון מרבה להקליט, בעיקר לחברת Erato / Warner Classics UK ולחברת EMI Classics^[6]. החל משנת 1999 ועד שנת 2020 הקליט קפוסון כ 44 תקליטורים ואלבומים, הכוללים, קונצ'רטי עם תזמורות שונות, סונטות לכינור ולפסנתר ומוזיקה קאמרית בהרכבים שונים. הקלטותיו כוללות את כל המוזיקה הקאמרית של גבריאל פורה, בשתוף פעולה עם אחיו גוטיה קפוסון^[7], צ'לן ידוע בזכות עצמו, שלוש הסונטות לכינור ופסנתר מאת ברהמס, הקונצ'רטו הכפול של ברהמס, קונצ'רטי של מנדלסון, מוצרט, ברטוק, ברג, בטהובן, ברהמס ואחרים. כן כוללת הדיסקוגרפיה שלו מוזיקה קאמרית מאת דביוסי, רוול, פרנק, שוברט ועוד^[6]^[2].

פרסים ועיטורים לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לתחרויות הבינלאומיות בהן זכה, הוענקו לקפוסון גם עיטורים לאומיים. ביוני 2011 הוענק לו עיטור 'Chevalier dans l'Ordre National du Mérite' ובמארס 2016 קיבל את עיטור אביר לגיון הכבוד מממשלת צרפת^[4]^[2]^[3].