רפובליקה ספרותית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רפובליקה ספרותית הוא מונח מתחום מדעי החברה וחקר מדעי הרוח, שטבע חוקר הספרות הצרפתי אלבר תיבודה (Albert Thibaudet, 1936-1874) במאמרו מ-1927 "La République des professeurs" (מילולית: רפובליקה של מורים).

לדברי תיבודה, על מנת לפתח גוף יצירה ספרותית והגותית נדרש "מרחב מדומיין" הכולל בראש ובראשונה את "המעגל הפנימי" - יצרני התרבות, "המעגל החיצוני" של צרכני תרבות (במובן העמוק, בו התרבות מהוה עבורם צורך רוחני וכלי להגדרת תפיסת-עולם) וכן "המעגל האמצעי" בו מצויים הגורמים המתווכים המביאים את התרבות אל הקהל. מעגל זה כולל במות לפרסום ושיח (כתבי עת ספרותיים ומדעיים, עיתונות חופשית, סלונים ספרותיים, בתי קפה וכדומה) ומוסדות ספרותיים בעלי מעמד והכרה (מוציאים לאור, מבקרים, מכוני מחקר, קרנות מימון או מצנטים וכו'). שלושת המעגלים יוצרים מעין מדינה - רפובליקה. תנאים מכריעים להיווצרות רפובליקה ספרותית הם מידה של חופש אקדמי, נכונות לקבל ולהעביר ביקורת תבונית ומנומקת מתוך עמדה שוויונית וביטול גבולות דתיים, מעמדיים ולאומיים (אם כי רפובליקה ספרותית בשפה מסוימת היא לרוב גם לאומית). חברי הרפובליקה הספרותית חולקים אתוסים וערכים משותפים ומקובלות בה סוגות מסוימות המגדירות ומגבילות את החירות הצורנית. ה"רפובליקה" אינה חולקת אידאולוגיה אחת או קו רעיוני יחיד, אולם לרוב מתקיימים בה "זרם עיקרי" ו"זרמים מינוריים", חתרניים ומתנגדים (למשל מקומה של שפת היידיש ברפובליקה הספרותית העברית בתחילת המאה ה-20, שנדחה על ידי הזרם העיקרי והמשיך להתקיים בזרמים מקבילים).

קיומה של רפובליקה ספרותית נעוץ בדרך כלל בתקופת הנאורות, אולם יש חוקרים המצביעים על כך שלמשל, לפי מחקר מערכת המושגים המשותפת ליהודים ונוצרים סביב אגדות אלכסנדר הגדול התקיימה ב"ימי הביניים רפובליקה ספרותית שמחיצות האמונה הוסרו בה ושהחלפה חופשית של דעות הורמה בה על נס"[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]