רצח משפחת גצלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קבר משפחת גצלר ברמת השרון

רצח משפחת גצלר היה מקרה של רצח משפחה והתאבדות שזעזע את מדינת ישראל בשנת 1959.

שכונת נווה מגן ברמת השרון הוקמה ב-1955 והתיישבו בה קצינים משוחררי הצבא הבריטי וצה"ל, ובהם חיים בר לב ועזר ויצמן. הבתים היו חד ודו-משפחתיים צמודי קרקע. כאן התיישב רב-סרן יהודה גצלר עם משפחתו. אשתו, חנה, הייתה גרפיקאית ומאיירת שאיירה ספרי ילדים וכן את ההגדה של פסח[1]. לזוג היו ארבעה ילדים: יהודית בת 15, תלמידת כיתה ט' בתיכון חדש, יעל בת 13, יגאל בן 10 ויובל בן 7 וחצי.

יהודה גצלר, בן 52, הקים לאחר שחרורו מצה"ל חברת פרסום בה השקיע את כל כספי הפיצויים שקיבל וגם לווה מאנשים פרטיים. החברה קרסה וגצלר שקע בחובות כבדים, דבר שכנראה היה סיבה לפעולה הקיצונית שהחליט לבצע.

גצלר שכנע את שכנו להשאיל לו אקדח 0.22 אינץ', לכאורה כדי להרוג כלב משוטט. בליל 1 באפריל 1959 (כ"ב באדר ב' תשי"ט), גצלר דאג שכל הילדים ילכו לישון מוקדם, ואז החל במסע הרצח. תחילה ירה בראש אשתו חנה בת 45, אחר כך נכנס לחדר הילדות והרג את יהודית ויעל. אחר כך נכנס לחדר הילדים, הרג את יגאל וירה לעבר הבן הצעיר יובל אך כנראה החטיא. נשאר לו כדור אחרון, הוא חזר למיטתו וירה בראשו.

למחרת בבוקר התעורר יובל וראה את כל בני משפחתו שוכבים כשדם ליד ראשם. יובל התרחץ, התלבש והלך לבית הספר. בסוף היום הוא פנה למורתו וסיפר לה מה שראה בבית. כשהתברר שגם אחיו ואחותו לא הגיעו לבית הספר הועברה הידיעה למנהלת שהגיעה אתו במהירות לביתו וראתה את כל בני המשפחה ירויים.

הערכת המשטרה הייתה כי חובותיו של האיש גרמו לו לבצע את הרצח, וכי רק כשל טכני הותיר בחיים את בן הזקונים.

המתים כולם נקברו בקבר משותף בבית הקברות הישן ("נצח") ברמת השרון, בהלוויה, בה השתתפו מאות אנשים בתוכם קציני צה"ל רבים ובהם אל"ם אהרון דורון שהיה אז ראש מנהל הסגל בצה"ל. הרב יעקב אדלשטיין, רבה של רמת השרון, פסק שאפשר לקבור את יהודה גצלר ביחד עם משפחתו היות שבשעת התאבדותו הוא היה בלתי שפוי. על מצבת הקבר המשותף נכתב כי הם נפטרו. הילד יובל אומץ על ידי דודו ועבר להתגורר בארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]