שאגן אדום ונצואלי

שאגן אדום ונצואלי
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	פרימטים
תת־סדרה:	קופים רחבי-אף
משפחה:	קופי עכביש
סוג:	שאגן
מין:	שאגן אדום ונצואלי
שם מדעי
	Alouatta seniculus; ‏ליניאוס, 1766
תחום תפוצה

שאגן אדום ונצואלי (שם מדעי: Alouatta seniculus) הוא מין שאגן דרום אמריקאי, סוג של קוף רחב-אף. הוא מצוי באגן האמזונאס המערבי בוונצואלה, קולומביה, אקוודור, פרו, בוליביה, וברזיל. האוכלוסייה במחוז סנטה קרוז מסווגת כמין נפרד, שאגן אדום בוליביאני, מאז 1985.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש דו-צורתיות זוויגית מעטה. אורכם של הזכרים נע בין 49–72 ס"מ, ושל הנקבות – בין 46–57 ס"מ. משקלם של הזכרים הוא 5.4–9 ק"ג, בזמן שהנקבות שוקלות בין 4.2 ל-7 ק"ג. לשאגן זנב ארוך שאורכו הוא בערך בין 49–75 ס"מ. הזנב כולו מכוסה בפרווה, למעט השליש התחתון בקצה הזנב המשמש לאחיזת ענפים. צבעם של שני הזוויגים הוא חום-אדמדם עמוק, וגוון הצבע משתנה עם הגיל. פניהם מוקפות פרווה ואפיהם קצרים.

עצם הלסת של השאגן האדום הוונצואלי גדולה, במיוחד גופה של הלסת. מיקומן של ארובות העיניים הוא בקדמת הראש, מה שמפנה מקום ללסת מורחבת ולעצם לשון גדולה. לשאגנים יש בולה מנופחת, שהיא "אריזה" גרמית שנמצאת באוזן התיכונה. זה הופך אותם יוצאים מן הכלל לעומת קופים רחבי-אף אחרים.

קוף זה הוא פרימט שוכן יערות ופעיל יום שמבלה חלק גדול מזמנו בצמרות העצים. שיטת התנועה המועדפת עליו היא הליכה על ארבע ודילוגים מינימליים. הזנבות המאחזים שלהם גם מסייעים להם בזה בכך שהם נותנים להם גם תמיכה וגם יכולת אחיזה. כתוספת, לגפיהם יש דפוס אחיזה שמאפשר להם לנוע יותר טוב בעצים. אפשר להבחין בזה בידיהם על ידי המרווח בין האצבע השנייה לשלישית.

תקשורת חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא חי בקבוצות של 3–9 פרטים (בדרך-כלל 5–7 פרטים). הקבוצות הן פוליגמיות עם רק זכר אחד או שניים והשאר נקבות וצאצאיהן. זכר אחד הוא דומיננטי והוא מנהיג את הקבוצה ומוצא אתרי מזון חדשים ומגן עליהם. הנקבות בקבוצה אחראיות על הצאצאים. שאגנים אדומים ונצואליים פעילים ביותר; זה הזמן שהקבוצה מחפשת מקום אכילה חדש. השאגנים מפורסמים בשל "מקהלות השחר" שלהם. קולות אלה הם קולות שאגה ויללות שמושמעים בעיקר על ידי הזכרים. השאגות נשמעות במרחק של 5 ק"מ ביער ומעידות על נוכחותם. השאגות משמשות גם כדי למנוע עימותים בין קבוצות, מה שימנע אובדן אנרגיה מקרבות פיזיים. מפני שבדיאטה שלהם יש מעט סוכר, שמירה על אנרגיה היא מפתח ליומם. הקריאות גם עוזרות לפזר את הקבוצות, ובכך התחרות על המזון פוחתת.

תזונה ומערכת שיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיאטה שלהם מורכבת בעיקר מעלים, אבל הם גם מסתמכים על אגוזים, חיות קטנות, פירות ופרחים בשביל מקורות חשובים של תזונה. המזונות האלה מספקים סוכר הכרחי לגדילה ואנרגיה. החלק החשוב ביותר בדיאטה שלהם הוא העלים, שבלעדיהם הם לא יכולים להתקיים יותר משבוע. הם אוכלים גם עלים מבוגרים וגם עלים צעירים; בכל אופן, עלים מבוגרים מספקים יותר תזונה. השאגנים יכולים לאכול את דיאטת העלים שלהם של עלים סיביים למרות ההיבטים המבניים של מערכת השיניים שלהם. חותכות צרות עוזרות בבליעת העלים, ושיניים טוחנות עם, קצוות חותכים עוזרות להם ללעוס את האוכל טוב יותר. כתוספת, יש להם קיבה מורכבת שמסייעת בתהליך העיכול. המעי האחורי והמעי הגס גם עוזרים בעיכול. המעי האחורי מכיל בקטריה המפרקים עלים והמעי הוא שליש ממשקל גופו.

כמו קופים רחבי אף אחרים, נוסחת השיניים שלו (לסת עליונה ותחתונה) היא: 2 חותכות, ניב אחד, 3 פרי-טוחנות, 3 טוחנות.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה תחרות מינית אכזרית בין הזכרים בשל יחס בין זכרים ונקבות לא מאוזן. הנקבות מושכות את הזכרים על ידי הזזת הלשון כדי להזדווג. אם הזכר אינו מגיב, היא עוברת לזכר אחר. תקופת ההיריון הממוצעת היא 190 יום. העולל יישאר עם אמו בין 18 ל-24 חודשים. אחרי שהזכר מגיע לבגרות מינית הוא מגורש מהקבוצה. הזכר חייב אז לפלוש לקבוצה זרה. שם, הזכר הורג את המנהיג ואת כל צאצאיו, וכך הורג כל מתחרה אפשרי. פחות מ-25% שורדים את הפלישות.