לסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לסת
Isurus oxyrinchus Machoire.jpg
לסת של עמלץ כחול
שיוך מרכיבי הפנים
מזהים
מזהה MeSH D007568 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לסת תחתונה אנושית

הלסתות הן הבסיס הגרמי בגולגולת שבתוכו גדלות השיניים, ומשמש לתפיסת וטיפול במזון. המונח "לסתות" בהגדרתו המורחבת, כולל את כל מבנה הפה והוא חלק ממבנה הגוף של מרבית בעלי החיים. אצל חולייתניים קיימות שתי לסתות: לסת עליונה (maxilla) ולסת תחתונה (mandible).

פרוקי רגליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנדביליות של נמלת השור

אצל פרוקי הרגליים, הלסתות הן כיטיניות, הנפתחות לכיוונים מנוגדים, ועשויות להיות כליצרות או מנדביליות. לסתות אלה מורכבות לרוב מכמה חלקי פה. תפקידן הוא לרכישת מזון, העברה לפה ו/או עיבוד ראשוני. חלקי פה רבים ומבנים משויכים (כמו למשל כף הרגל) הם רגליים משונות.

בעלי חוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסתות של חולייתנים התפתחו מקשתות זימים של חסרי לסתות ומופיעות לראשונה בממצאים מתקופת אורדוביק. ברוב בעלי החוליות, הלסתות גרמיות או סחוסות ומתנגדות אנכית, ומורכבות מלסת עליונה ולסת תחתונה. לסת החוליות נגזרת משני קשתות הלוע הקדומות התומכות בזימים, ונושאות בדרך כלל שיניים רבות.

לסתות של כריש לבן גדול

דג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצלופחאים מוריים יש שתי קבוצות של לסתות: לסתות הפה הלוכדות טרף ולסתות הלוע המגיעות אל הפה ומעבירות טרף מלסתות הפה לוושט לבליעה.

לסת החוליות התפתחה ככל הנראה בתקופה הסילורית והופיעה בדגי פלקודרם שהתגוונה עוד יותר בדבון.

דו-חיים, זוחלים וציפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלסת בבעלי הזרוע מפושטת באופן משמעותי בהשוואה לדגים. רוב עצמות הלסת העליונה כבר מקובעות לעצם המוח, בעוד עצמות הלסת התחתונה כבר התמזגו יחד ליחידה הנקראת המנדבילה. הלסת מתפרקת באמצעות מפרק ציר בין הרביע למפרק. לסתות הזזים מציגות דרגות שונות של ניידות בין עצמות הלסת. בחלק מהמינים עצמות לסת התמזגו לחלוטין, בעוד שאחרים עשויים להיות בעלי מפרקים המאפשרים ניידות של השיניים, ריבוע או מקסילה. גולגולת הנחש מציגה את הדרגה הגדולה ביותר של קינזיס גולגולתי(אנ'), המאפשרת לנחש לבלוע פריטי טרף גדולים.

יונקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל יונקים הלסתות מורכבות מהמנדבילה (הלסת התחתונה) והמקסילה (הלסת העליונה). בקופים, יש חיזוק לעצם הלסת התחתונה הנקרא מדף סימיאן(אנ'). באבולוציה של לסת היונקים, שתי עצמות מבנה הלסת (עצם המפרק של הלסת התחתונה וריבוע) הצטמצמו בגודל ושולבו באוזן, בעוד שרבות אחרות התמזגו זו בזו.[1] כתוצאה מכך, יונקים מראים קינזיס גולגולתי מעט או לא, והמנדבילה מחוברת לעצם הרקה על ידי מפרק הלסת התחתונה. תפקוד לקוי של המפרק הטמפורומנדיביולרי הוא הפרעה שכיחה במפרקים אלה, המאופיינת בכאב, לחיצה והגבלת התנועה המנדבולרית.[2]

קיפודי ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקיפודי ים, לסתות ייחודיות המציגות סימטריה בת חמישה חלקים, המכונה פנס אריסטו. כל יחידה בלסת מחזיקה בשן יחידה, שגדלה ללא הפסקה, המורכבת מסידן פחמתי גבישי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Allin EF (דצמבר 1975). "Evolution of the mammalian middle ear". J. Morphol. 147 (4): 403–37. PMID 1202224. doi:10.1002/jmor.1051470404. 
  2. ^ Wright, Edward F. (2010). Manual of temporomandibular disorders (מהדורה שנייה). Ames, Iowa: Wiley-Blackwell. ISBN 978-0-8138-1324-0. 
Gray490.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.