שביית שמונת חיילי הנח"ל בלבנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שבייתם של שמונה חיילי נח"ל שהיו במשימת תצפית צפונית לעיירה בחמדון שבלבנון, על ידי ארבעה מחבלים מארגון הפת"ח, ב-4 בספטמבר 1982, בסיום מלחמת לבנון הראשונה שהחלה כשלושה חודשים קודם לכן. השמונה שוחררו בעסקת חילופי שבויים, שבהן שחררה ישראל יותר מ-5,900 אסירים ועצורים.

לוחמי הנח״ל בשבי בלבנון
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

נפילתם בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעות הבוקר של יום שבת, 4 בספטמבר 1982, חוליה של ארבעה מחבלים מארגוני פת"ח והחזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית התקרבו בחשאי לתצפית קדמית שמוקמה 500 מטר מתחת מוצב מאולתר של הפלוגה באזור אריסת בלוט הסמוך לבחמדון, בו היו שמונה חיילים מחטיבת הנח"ל. משימת התצפית חולקה לשתי משמרות שבכל משמרת 4 חיילים. שני חיילים בעמדה קדמית מתצפתים. שני חיילים אחרים מאבטחים מהצדדים, כאשר אין קשר עין ביניהם בגלל שיחים שהיו במיקום התצפית. הנשקים של החיילים לא היו טעונים. כמה שעות לפני האירוע החיילים מנעו מאזרח עם רובה צייד לעבור לכפר הסמוך ושלחו אותו בחזרה מאיפה שהופיע. המחבלים הגיעו בחשאי והסתתרו מאחורי שיח. בשעה 15.00 קפצו מבין השיחים שני מחבלים ואיימו על החיילים בעמדה קדמית. במקביל שני מחבלים איגפו מהצדדים. אחד מהחיילים הספיק לדרוך את הנשק אבל ראה שחברו מהצד השני מאויים על ידי אחד מהמחבלים והניח את הנשק. ארבעת המחבלים צעדו עם שמונת החיילים, תוך שמחבלים נוספים מצטרפים אליהם, עד שהגיעו ליד כביש ביירות-דמשק, שם התברר למחבלי הפת"ח שאין להם מספיק ג'יפים להעביר את השמונה למפקדת הפת"ח דרך מחסומים של צבא סוריה. במקרה עבר בסמוך ג'יפ של החזית העממית של גיבריל. אנשיו הבטיחו שיסייעו להעביר שניים מהשמונה למפקדה של הפת"ח אך הפרו את הבטחתם ונסעו עם שני שבויים לסוריה.

שחרורם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שישה מהשבויים - אבי קרוננפלד, ראובן כהן, רפי חזן, דני גלבוע, אבי מונטלביסקי ואלי אבוטבול - הוחזקו על ידי הפת"ח. בעקבות מידע מודיעיני הוחל בתכנון מבצע של סיירת מטכ"ל לשחרורם, אולם המבצע לא יצא אל הפועל[1]. הם שוחררו ב-23 בנובמבר 1983 בעסקת חילופי שבויים (המכונה לעיתים עסקת ג'יבריל הראשונה) שבה שחררה ישראל 4,700 עצורים לבנוניים ממחנה אנסאר שבדרום לבנון, 29 קצינים של פת"ח שנתפסו מספר שבועות קודם לכן במבצע של חיל הים ו-65 אסירים ביטחוניים, שהיו כלואים בישראל[2]. ישראל מיהרה לבצע את החילופים בגלל הקרבות בין הפת"ח לקבוצה של אבו מוסא והחשש לגורל השבויים בעקבות הקרבות הללו. מרבית העצורים הלבנונים ששוחררו נשארו בלבנון, וכאלף מתוכם ביקשו להטיסם לאלג'יריה. בין האסירים הביטחוניים ששוחררו נמנים מחבלים מימי המרדפים בבקעת הירדן, בין השאר אלו שהשתתפו בקרב בו נהרג צבי עופר, הרוצחים מבית הדסה[3], חלק מהאסירים הביטחוניים ששוחררו, היו אזרחים ישראלים. הם נדרשו כתנאי לשחרורם לוותר על אזרחותם הישראלית ולעזוב את ישראל לצמיתות. אחד מהם, יוסף בן חסן אבו אלחייר, שב לישראל במאי 2017 והושב לכלא להמשך ריצוי עונשו. בדיון בבית המשפט העליון נקבע שהוא יישאר בכלא עד דצמבר 2020 ואז יגורש לצמיתות מישראל[4]. מספר אסירים ביטחוניים שהיו ברשימת המשוחררים, בהם זיאד אבו עין, הוחלפו על ידי ישראל ברגע האחרון, ככל הנראה בגלל הקשרים שלהם עם החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית, שלא הייתה חלק מההסכם.

שני השבויים הנותרים, נסים סאלם ויוסף גרוף, הועברו לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל, והוחזקו בשבי הארגון בדמשק. יחד עם חזי שי, שנפל בשבי ארגון זה בקרב סולטאן יעקוב, שוחררו במסגרת עסקת ג'יבריל שנעשתה ב-21 במאי 1985, ותמורתם שחררה ישראל 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים ובהם קוזו אוקמוטו, טרוריסט יפני שעמד בראש חוליית מחבלים מתאבדים שביצעה את הטבח בנמל התעופה לוד ב-30 במאי 1972. רבים מהאסירים הפלסטינים שוחררו לבתיהם שבשטחים, וחלק גדול מהם היווה את עמוד השדרה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה שפרצה פחות משלוש שנים לאחר מכן.

ביקורת על נסיבות נפילתם בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפילתם בשבי של חיילי הנח"ל ללא קרב הביאה עליהם ביקורת מצד בכירים במערכת הביטחון הישראלית. יצחק רבין, שהיה שר הביטחון בעת עסקת ג'יבריל, היה שותף לביקורת אך נמנע מלהביעה באופן פומבי[5]. הרמטכ"ל בעת ביצוע העסקה, משה לוי, אמר שנפילתם בשבי אל מול כוח קטן וללא התנגדות, אינה ראויה.[דרוש מקור] אחרי שובם דובר צה"ל הוציא הודעת גינוי ראשונה מסוגה לחיילים שחזרו מהשבי[6] ומפקד הנח"ל, יורם גלבוע, כינה אותם פחדנים[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילן כפיר, ברק:הביוגרפיה, עמוד 184
  2. ^ 35 + 63 + 4,500 תמורת 6, דבר, 25 בנובמבר 1983
  3. ^ דני רובינשטיין, המסוכנים במחבלים, דבר, 25 בנובמבר 1983; המשך
  4. ^ רע"ב 7155/17 יוסף בן חסן אבו אלחייר נ' מדינת ישראל, ניתן ב-13 בדצמבר 2017
  5. ^ דן מרגלית, ראיתי אותם, כנרת, 1997, עמוד 26
  6. ^ שרי מקובר-בליקוב, בכל מחיר?, מעריב, 3 באוקטובר 2003
  7. ^ ברוך נאה, מפקד הנח"ל על השבויים: "הם היו שמונה פחדנים", מעריב, 10 ביוני 1985