צבי עופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבי עופר
Jul67 Hebron Sgan Aluf Zvika Ofer.jpg
תאריך לידה 22 בפברואר 1932
תאריך לידה עברי ט"ו באדר א' תרצ"ב
מקום לידה פתח תקווה
נהרג 20 בדצמבר 1968 (בגיל 36)
תאריך פטירה עברי כ"ט בכסלו תשכ"ט
מקום נפילה נחל פרת
כינוי צביקה
השתייכות Palmach.jpg פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19481949
19521968
דרגה סגן אלוף סגן אלוף
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות מלחמת העצמאות
מלחמת סיני מבצע קדש
מבצע סנונית
מלחמת ששת הימים מלחמת ששת הימים
עיטורים
עיטור הגבורה עיטור הגבורה

צבי (צביקה) עופר (יבקובסקי) (22 בפברואר 193220 בדצמבר 1968) היה מפקד סיירת חרוב שנהרג במרדף בבקעת הירדן. על גבורתו במבצע סנונית עוטר בעיטור הגבורה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי עופר נולד בפתח תקווה ב-22 בפברואר 1932 למשפחת יבקובסקי, ממייסדי כפר אז"ר. הוא למד בבית הספר החקלאי בנהלל, ובנעוריו היה פעיל בגדנ"ע. בתקופת מלחמת העצמאות, הצטרף לשורות הפלמ"ח ונלחם עם הגדוד השלישי של חטיבת יפתח בחזית המרכז והדרום והשתתף במבצע דני ובמבצע יואב. בתקופת ההפוגה השנייה, הוכשר בקורס מפקדי כיתות והיה סגן מפקד מחלקה בחטיבה 11. בסיום המלחמה השתחרר בדרגת סמל והחל לעבוד בחברת "מקורות".

בשנת 1952 שב לשירות קבע בצה"ל ועבר קורס קצינים. עם תום הקורס פיקד על הקמת יחידה לביצוע מארבים לפדאיון. לאחר מכן התנדב לצנחנים[1], שימש כקצין בגדוד 890 תחת פיקודו של מאיר הר-ציון, והשתתף בפעולת כנרת כמפקד כיתת החוד של פלוגה ד'[2] והוביל אותה בכיבוש מוצב "עקב. בהמשך שימש כקצין בגדוד הנח"ל המוצנח ולחם במלחמת סיני בין היתר בקרב המיתלה. לאחר שעבר קורס מפקדי פלוגות, הוצב בחטיבת גולני והיה קצין המודיעין של החטיבה בדרגת סרן. בהנחיית מפקד החטיבה, מרדכי גור, הקים את הסיירת החטיבתית במתכונת חדשה והיה למפקדה. בראשה יצא עופר בשנת 1962 למבצע סנונית, פעולת תגמול שבוצעה כנגד הכפר הסורי נוקייב והמוצבים הסמוכים אליו[3]. על פיקוד הכוח תחת אש כבדה ודבקות במשימה זכה לציון לשבח מהרמטכ"ל, שלימים הומר בעיטור הגבורה. בעיטור נכתב כי "גילה גבורה עילאית בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש בפעילות מבצעית" וכי:

בליל י'-י"א באדר ב' תשכ"ב (16-17 מארס 1962), בפשיטה על נוקייב, בגדה המזרחית של הכינרת, למרות האש הכבדה אשר נפתחה על יחידתו לפני הגיעה אל היעד, הסתער הכוח על מוצב, כשרס"ן צבי עופר רץ קדימה להחליף מפקדים שנפצעו. אישית נלחם בראש כוחותיו לטיהור המוצב, כשהוא יורה בכלי נשק שונים, זרק רימונים ומושך כוחותיו אחריו.

לאחר מכן היה עופר מפקד פלוגה בשריון. במלחמת ששת הימים, היה עופר מפקד כוח בחטיבת ירושלים והיה ממשחררי חברון ובית לחם. תקופה קצרה שימש מושל צבאי ראשון בחברון ולאחר המלחמה התמנה באוגוסט 1967 למושל הצבאי של שכם. באוקטובר 1968 הועבר לבקשתו לתפקיד מבצעי ומונה למפקד סיירת חרוב. ב-20 בדצמבר 1968 השתתף במרדף אחר חוליית מחבלי פת"ח. באזור ואדי קלט נפגע קשות מירי ובבית החולים מת מפצעיו. בהלווייתו נכחו שר הביטחון והרמטכ"ל. חמישה מחברי החוליה הערבים נשפטו למאסר עולם.

עופר היה נשוי ואב לארבעה. על שמו נקרא מחנה עופר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה הראל, "המרדף של הצנחנים", "הוצאת מדים" תל אביב, 1969, עמוד 175, צבי עופר: "בצנחנים מצאתי שוב את אוירת הפלמ"ח. היו אלה כמעט אותם ה'חברה' של הימים ההם, ולכן לא הייתה לי כל בעיה של השתלבות, ואף על פי כן, מיד הבחנתי בהבדל שבין הצנחנים של ראשית שנות החמישים לבין אנשי הפלמ"ח של שנות הארבעים. בפלמ"ח לא התבלטו דמויות בודדות של לוחמים. המתבלטים בפלמ"ח היו 'דמויות של מסביב למדורה', של אנשי רוח שידעו לדבר גם ברצינות וגם לספר צ'יזבטים על ספל קפה. כאן, אצל הצנחנים, בלטה במיוחד דמותו של הלוחם המוחשי, כאן חיפשו את האיש בעל כושר הביצוע ולא את החברה'מן".
  2. ^ מרדכי גור, פלוגה ד', הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמוד 235.
  3. ^ מאיר פעיל, "המפקד: מנהיגות צבאית בדרך נועם", בהוצאת מודן 2003, עמודים 119-120.