אסיר ביטחוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסיר ביטחוני בישראל, הוא אסיר הכלוא בשל עבירה הכרוכה בפגיעה בביטחון המדינה או במניעים לאומניים. המושג הוא מושג אדמיניסטרטיבי פנימי של שירות בתי הסוהר, שנקבע בפקודת הנציבות 3 בפברואר 2000 – כללים ביחס לאסירים ביטחוניים, ואינו מוגדר בחוק. מתוך 24,000 האסירים שהיו כלואים במתקני השב"ס בדצמבר 2007, נמנו 9,800 אסירים ביטחוניים‏[1], כמעט כולם פלסטינים. במאי 2009 עמד מספרם על 10,866‏[2].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרתו של אסיר כאסיר ביטחוני משפיעה על תנאי מאסרו בהיבטים אחדים:

  • קביעת בית הכלא (או האגף בבית הכלא) שבו ירצה האסיר את עונשו. כלא מגידו, למשל, משמש רק לכליאתם של אסירים ביטחוניים.
  • הזכות לחופשה: בדרך כלל נשללת זכות זו מאסיר ביטחוני.
  • הזכות לשיחות טלפון מהכלא: בדרך כלל נשללת זכות זו מאסיר ביטחוני.
  • מעורבות של השב"כ בקבלת החלטה על קיצור תקופת המאסר. בדרך כלל אין מקצרים שליש על התנהגות טובה[3]
  • פגישה עם עורך-דין מתנהלת מאחורי מחיצת זכוכית, והשיחה מתקיימת באמצעות מכשיר טלפון. ב-2 בספטמבר 2010 מתח שופט בית המשפט המחוזי בנצרת ביקורת על נוהל זה, הפוגע בחיסיון עורך דין לקוח‏[4].
  • אסיר ביטחוני אינו זכאי לביקורי התייחדות.

שחרורם של אסירים ביטחוניים מתבצע, כמקובל, בתום תקופת מאסרם, ובנוסף לכך בשני מצבים ייחודיים לאסירים אלה:

  • עסקת חילופי שבויים, שבמסגרתה משוחררים אסירים ביטחוניים רבים בתמורה לשחרורם של ישראלים שנפלו בשבי או נחטפו למטרה זו. דוגמה בולטת לכך היא "עסקת ג'יבריל", שבמסגרתה שוחררו 1,150 אסירים ביטחוניים שישבו בבתי כלא בישראל בתמורה לשחרור שלושה חיילי צה"ל שנתפסו בלבנון בידי ארגונו של אחמד ג'יבריל
  • מחווה של ישראל לרשות הפלסטינית

מעמדם המשפטי של פעילי טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל אינה מכירה באנשי ארגונים חמושים פלסטיניים או לבנוניים (חמאס, חזבאללה וכדומה) כחיילים, ולפיכך אינה מכירה בהם כשבויים כשהם נתפסים בידי חיילי צה"ל. לפעמים מועמדים אנשים אלה למשפט ונכלאים בגין עבירה על חוקי מדינת ישראל, ולעתים הם מוחזקים לפי צו מעצר מנהלי. בעיתונות הישראלית מקובל לכנות אנשים אלה "אסירים ביטחוניים" או "עצורים ביטחוניים", בעוד התקשורת הערבית מכנה אותם בדרך כלל "שבויים" (أسرى, בתעתיק: אַסְרַא).

מחלוקת בנוגע לתנאי האסירים הביטחוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאסירים הביטחוניים בישראל יש זכויות רבות, ובכללן, זכויות לביקורי משפחה, ביקורי צלב אדום, קבלת ספרים, כתבי עת ומכתבים. כמו כן יש להם, זכויות לקנות מוצרים בקנטינה, לצפות בערוצי טלוויזיה רבים וזכות ללמוד לימודים אקדמיים. חברי כנסת רבים וראש הממשלה בנימין נתניהו הביעו את רצונם לצמצם מקצת מזכויות האסירים הביטחוניים, גם משום שגלעד שליט אינו נהנה מזכויות דומות. ביולי 2011 הודיע שרות בתי הסוהר כי אסירים ביטחוניים לא יוכלו להתחיל בלימודים אקדמיים, אך אלה שכבר החלו בלימודים יוכלו לסיימם. נגד החלטה זו הוגשה עתירה לבג"ץ, שדחה את העתירה.‏[5]

תמיכת הרשות הפלסטינית באסירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסירים הביטחוניים הפלסטינים הכלואים בישראל מקבלים תמיכה כספית מהרשות הפלסטינית. נכון ל-2013 הרשות מעבירה כ-4% מתקציבה לצורך זה‏[6]. כל אסיר מתוגמל בקצבה הנעה בין 1400 ש"ח לחודש לאסיר חדש, ועד 12,000 ש"ח בחודש‏‏[7] לאסיר המרצה יותר מ-30 שנה‏[8][9]. תמיכה זו זכתה לביקורת מצד ישראל שטענה כי מדובר בהסתה כנגד ישראל ועידוד הטרור. לדברי זאב אלקין "שכר המחבלים" גבוה פי ארבעה משכר שוטרי הרשות‏[10], מה שהופך את האסיר לבעל המשרה הציבורית הנחשקת ביותר לצורך מימון משפחתו.

שביתות רעב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביתת הרעב הראשונה של אסירים פלסטינים נערכה בשנת 1968 בכלא שכם במחאה על תנאי הכליאה ועל עינויים‏[11]. מאז התרחשו שביתות רעב רבות שחלקן הסתיימו בפשרה שכללה שיפור תנאים בכלא ושחרור עצירים מנהליים. חמישה אסירים פלסטינים מתו עקב האכלה כפויה במהלך שביתות רעב: עבד אלקאדר אבו אלפחם בשנת 1970 בכלא שקמה, ראסם חלאוה ועלי ג'עפרי בשנת 1980 בכלא נפחא[12], מחמוד פריתיג בשנת 1984 בכלא ג'ניד וחסין נמר עבידאת, בשנת 1992 בכלא שיקמה.

שביתות רעב מאורגנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2004 פתחו כ-4,000 אסירים פלסטינים בשביתת רעב בתביעה להקלת תנאי מאסרם, בין היתר דרשו החזרת טלפונים לאגפים, הרחבת ביקורי משפחות והפסקת חיפושים. השר לביטחון פנים צחי הנגבי הגיב באמרו "מצדי שישבתו רעב עד מוות"[13]. השביתה הסתיימה בלי שדרישותיהם העיקריות של השובתים נענו. יש המסבירים זאת בהשפעת שרות בתי הסוהר על הסיקור התקשורתי של תנאי האסירים ובתשומת הלב הנמוכה שהשביתה קיבלה בתקשורת בין היתר בשל העיתוי - במקביל לאולימפיאדה[14].

ב-17 באפריל 2012, יום האסיר הפלסטיני, פתחו כ-1600 אסירים פלסטינים בשביתת רעב המונית. דרישות השובתים כללו:

  1. הוצאת אסירים פלסטינים מבידוד, כולל אלו הנמנים עם ההנהגה הפוליטית.
  2. חידוש ביקורי משפחות מרצועת עזה, שהופסקו כליל בשנת 2007 וחידוש ביקורי משפחות של כ-300 אסירים מהגדה המערבית, מהם מנעה ישראל ביקורים.
  3. גישה להשכלה גבוהה.
  4. הפסקת חיפושים גופניים בעירום.

במהלך השביתה נערכו אירועי הזדהות עם העצירים השובתים בגדה, בעזה ובתחום הקו הירוק. אירועים אלו כללו הפגנות, עצרות ואוהלי מחאה מול בתי כלא, משרדי הצלב האדום, קונסוליות זרות ועוד. ביום ה-20 לשביתה התכנסה ועדת האתיקה של שרות בתי הסוהר והחליטה כי במקרה הצורך יואכלו השובתים בכפייה‏[11]. ב-14 במאי 2012, היום ה-28 לשביתת הרעב, הושג הסכם בתיווך מצרים ובמעורבות הנהגת החמאס והרשות הפלסטינית בין הנהגת השובתים למדינת ישראל‏[15]. ההסכם כלל התחייבות של האסירים להימנע "מכל פעילות אשר תהווה תמיכה מעשית בטרור" וישראל מצידה התחייבה להוציא אסירים מבידוד, לאפשר ביקורי משפחות ולהתחיל בדיונים על הקלת תנאי המאסר. בהתאם להסכמות הוצאו 18 אסירים מבידוד ונערכו מספר ביקורי משפחות מרצועת עזה בליווי הצלב האדום. ביקורים אלו הוגבלו להורים ובנות זוג למרות שהסכם סיום השביתה כלל גם ביקורי אחים ובני אסירים. ההסכם לא כלל את נושא העצירים המנהליים ואלה המשיכו בשביתות רעב‏[11].

שביתות רעב של עצירים מנהליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ח'דר עדנאן, עציר מנהלי שנעצר בנעצר בדצמבר 2011 מהכפר עראבה שבת רעב במשך 66 ימים ואיבד כ-30 ק"ג ממשקלו. כ-30 אסירים שבתו רעב בהזדהות עם מאבקו בתקופת שביתתו‏[11]. שביתת הרעב הופסקה בפברואר 2012 כשהפרקליטות הודיעה לבית המשפט כי צו המעצר נגדו לא יוארך‏[16]. עדנאן נעצר שוב במעצר מנהלי במהלך מבצע שובו אחים ושוחרר לאחר שביתת רעב מוחלטת - ללא קבלת מלח ומינרלים וסירוב לכל בדיקה רפואית שנמשכה 55 ימים‏[17]
  • בשנת 2012 פתח סאמר עיסאווי, ממשוחררי עסקת שליט שנעצר עקב יציאה מהתחום המוניציפלי של ירושלים בניגוד לתנאי שחרורו בשביתת רעב שנמשכה, לסירוגין, 210 ימים - עד אפריל 2013. בסיומה הגיע העציר שמצבו הידרדר עד סכנת חיים מיידית לפשרה עם ממשלת ישראל לפיה יפסיק את שביתת הרעב וישוחרר ממעצרו 8 חודשים אחר כך‏[18]
  • איימן שרואנה שאף הוא נעצר במעצר מנהלי לאחר שחרורו בעסקת שליט הפסיק שביתת רעב ארוכה בחודש מרץ 2013 בהסכם על פיו הוגלה לרצועת עזה‏[19]
  • מחמוד אל-סרסק, כדורגלן מעזה שנעצר ב-2009 בדרכו למשחק בג'נין שבת רעב במשך כשלושה חודשים עד ששוחרר ביוני 2012‏[20]. לטובת שובת הרעב התערב אריק קנטונה ומזכ"ל פיפ"א, ג'וזף בלאטר שפנה בעניינו לאבי לוזון, מזכ"ל ההתאחדות לכדורגל בישראל[21]
  • הנא שלבי, משוחררת עסקת שליט שנעצרה מחדש במעצר מנהלי, שבתה רעב 44 ימים עד להסכם על פיו גורשה לעזה לתקופה של 3 שנים‏[22]
  • חסן ספדי, תושב שכם, נעצר ביוני 2011 ומעצרו המנהלי חודש פעמיים. בית המשפט הצבאי ובית המשפט העליון דחו את ערעוריו. חסן החל בשביתת רעב פתוחה ב-5 במרץ 2012 במחאה על מעצרו המנהלי וסיים את שביתת הרעב לאחר 71 ימים, בעקבות ההסכם לפיו הוא וארבעה שובתים נוספים ישוחררו בתום תקופת הצו המנהלי שבתוקף. ביוני 2012 חודש צו המעצר המנהלי נגדו בניגוד להסכם. עם חידוש מעצרו המנהלי, חידש ספדי את שביתת הרעב, שלושה שבועות לאחר סיום שביתת הרעב הקודמת ושבת רעב במשך 93 ימים נוספים, עד לשחרורו המובטח ב-30 באוקטובר 2012‏[11].
  • ב-2 במאי 2013 הורה בית המשפט הצבאי לערעורים על שחרור מוקדם של שני עצירים מנהליים: ג'עפר עז-אלדין וטארק קעדאן מג'נין ששבתו רעב במשך 90 יום‏[23]
  • ב-24 באפריל 2014 פתחו כ-80 עצירים מנהליים (מתוך כ-190) בשביתת רעב במחאה על מעצרם‏[24]. ב-8 במאי 2014 הצטרפו לשביתה כ-25 עצירים מנהליים נוספים וכן וכמה אסירים, בתאריך 11 במאי 2014 נמנו כ-130 שובתים. שירות בתי הסוהר העביר עצירים שובתי רעב מכלא עופר לכלא רמלה שם נכלאו בבידוד, שובתי הרעב בכלא קציעות הועברו לבידוד באוהלים‏[25]. ב-1 ביוני היו 70 עצורים שובתי רעב מאושפזים בבתי חולים וכ200 אסירים נוספים שבתו בבתי הסוהר‏[26]. שביתת הרעב הסתיימה ב-25 ביוני 2014 לאחר ששירות בתי הסוהר הסכים לבטל את הקנסות שהטיל על השובתים ולהחזיר אותם לאגפים שמהם הוצאו‏[27]. בעקבות שביתת הרעב התקיים דיון ציבורי סביב האפשרות של הזנה בכפייה של שובת הרעב.
  • ב-18 ביוני 2015 פתח מוחמד עלאן בשביתת רעב. כעבור חודשיים התדרדר מצבו הרפואי ובג"ץ הורה להקפיא את מעצרו. כעבור חודש שוחרר מבית החולים, נעצר בצו מנהלי חדש, וחידש את שביתת הרעב.

לצפייה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתמר ענברי, "שחרור האסירים מחר – בדיחה", באתר nrg‏, 2 בדצמבר 2007
  2. ^ אסירים ביטחוניים בבתי כלא-בישראל דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 18 במאי 2009
  3. ^ רענן בן צור, ועדת השחרורים החליטה: פחימה הולכת הביתה, באתר ynet‏, 3 בינואר 2007
  4. ^ שרון רופא-אופיר, "מח'ול ייפגש ביחידות עם עו"ד", 2.9.2010 ynet.
  5. ^ דנג"ץ 204/13 סעיד צלאח ואחרים נגד שרות בתי הסוהר ואחרים, ניתן ב-14 באפריל 2015
  6. ^ כל חודש: הרשות מעבירה 17.5 מ' ש' למחבלים הכלואים בישראל
  7. ^ חדשות 2, ‏כך מתגמלת הרשות את משפחות הטרור, באתר ‏mako‏‏, ‏3 בספטמבר 2012‏
  8. ^ נכון ל-2013 אין אסירים כאלה
  9. ^ רימון מרג'ייה, ותיק האסירים הערבים שוחרר מהכלא בישראל, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2012
  10. ^ שכר המחבלים האסירים גבוה משכר שוטרי הרש"פ
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 רופאים לזכויות אדם, שביתות הרעב של אסירים פלסטינים בבתי הכלא בישראל, מרץ 2013
  12. ^ US Department of State, country reports on human rights practices, עמוד 1003. ועדת חקירה של משרד הפנים קבעה כי המוות נגרם מחדירת מזון לריאות כנראה עקב החדרת צינור ההאכלה לקנה הנשימה במקום לושט
  13. ^ טל ימין-וולבוביץ', מצידי שישבתו עד מוות, אתר nrg, אוגוסט 2004
  14. ^ רן בנימיני, גם השב"ס מנצח
  15. ^ נוסח ההסכם (אנגלית)
  16. ^ ח'דר עדנאן הפסיק את שביתת הרעב לאחר שהמדינה הבטיחה לא להאריך את מעצרו, 23/2/2012, אתר בצלם
  17. ^ אמיר בוחבוט, לאחר 55 ימים של שביתת רעב: חאדר עדנאן ישוחרר ממעצר מנהלי, אתר וואלה, ‏29 ביוני 2015
  18. ^ ברק רבידנתניהו אישר את שחרורו של סאמר עיסאווי כדי למנוע התלקחות בגדה, באתר הארץ, 23 באפריל 2013
  19. ^ עמירה הס וגילי כהן, משוחרר שליט שנעצר מחדש יגורש לעזה בהסכמתו, באתר הארץ
  20. ^ אבי יששכרוף וג'קי חורי, הכדורגלן הפלסטיני ששובת רעב שלושה חודשים ישוחרר, באתר הארץ, 19/6/2012
  21. ^ מערכת אתר ערוץ הספורט, ‏הלחץ הבינלאומי עבד: מחמוד סרסק שוחרר, באתר ‏mako‏‏, ‏10 ביולי 2012‏
  22. ^ ג'קי חורי, העצירה המנהלית מפסיקה לשבות רעב: תגורש לעזה, באתר הארץ, 29/3/2012
  23. ^ אסף גבור, בית המשפט שחרר מהכלא שני עצירים שובתי רעב, אתר nrg, 2 במאי 2013
  24. ^ רענן בן צור, 80 עצירים מנהליים בבתי כלא ברחבי הארץ הכריזו על שביתת רעב, אתר ynet אפריל 2014
  25. ^ העצירים המנהליים פתחו בשביתת רעב - אתר בצלם
  26. ^ רענן בן צור ואליאור לוי, שביתת רעב המונית; שב"כ חשף "פקודות מהכלא" יחד עם 70 עצירים מנהליים שאושפזו בבתי חולים, כ-200 אסירים ביטחוניים שובתים רעב להזדהות עם המחאה על מעצרים בלי משפט, באתר ynet‏, 1 ביוני 2014
  27. ^ הפלסטינים: הסתיימה שביתת הרעב של העצירים המנהליים, באתר ynet‏, 25 ביוני 2014