שבעים פנים לתורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שבעים פנים לתורה הוא ביטוי המציג את הגיוון הרב של הדרכים שבהן ניתן לפרש את התורה. הביטוי מופיע במדרש במדבר רבה[1] ”כשם שיין חשבונו[2] שבעים, כך יש שבעים פנים בתורה.“ והוא משקף את הרעיון האמור בדברי חז"ל: "מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות - אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים".[3]

המספר "שבעים" המופיע בביטוי זה הוא מספר טיפולוגי המשקף קבוצה גדולה, למשל בביטויים "שבעים לשון"[4] ו"שבעים תועבות בלבו"[5].

הביטוי מופיע גם בספרות הסוד הקדומה - בספר חנוך העברי ובאותיות דרבי עקיבא,[6] שבהם נאמר: "כל גנזי החכמה נפתחו לו למשה בסיני. עד שלמדו בארבעים ימים כשהיה עומד בהר תורה בשבעים פנים של שבעים לשון, נביאים בשבעים פנים של שבעים לשון..." ובספר הזוהר פעמים רבות[7]

הביטוי כלשונו מופיע בסוף הקדמתו של רבי אברהם אבן עזרא לפירושו לתורה, שם הוא כותב:[8]

ובעבור הדרש דרך הפשט איננה סרה /
כי שבעים פנים לתורה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במדבר רבה יג, טז
  2. ^ בגימטריה
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ד, עמוד א'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ה, עמוד א'; ראו גם: משה ציפור, בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, אוניברסיטת בר-אילן
  5. ^ בראשית רבה, פרשה ס"ה, פסקה י"א
  6. ^ אותיות דרבי עקיבא, באתר HebrewBooks
  7. ^ (בראשית, מז,ב. ויקרא כ,א. במדבר רטז,א. רכג,א. ועוד.
  8. ^ אבן עזרא על התורה, באתר HebrewBooks