שבעים פנים לתורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שבעים פנים לתורה הוא ביטוי המציג את הגיוון הרב של הדרכים שבהן ניתן לפרש את התורה. הביטוי מופיע במדרש רבה[1] "שבעים שקל בשקל הקדש למה? כשם שיין חשבונו שבעים, כך יש שבעים פנים בתורה." והוא משקף את הרעיון האמור בדברי חז"ל: "מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות - אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים".[2]

המספר "שבעים" המופיע בביטוי זה הוא מספר טיפולוגי המשקף קבוצה גדולה, למשל בביטויים "שבעים לשון"[3] ו"שבעים תועבות בלבו"[4].

הביטוי מופיע גם בספרות הסוד הקדומה - בספר חנוך העברי ובאותיות דרבי עקיבא,[5] שבהם נאמר: "כל גנזי החכמה נפתחו לו למשה בסיני. עד שלמדו בארבעים ימים כשהיה עומד בהר תורה בשבעים פנים של שבעים לשון, נביאים בשבעים פנים של שבעים לשון..." ובספר הזוהר פעמים רבות[6]


הביטוי כלשונו מופיע בסוף הקדמתו של רבי אברהם אבן עזרא לפירושו לתורה, שם הוא כותב:[7]

ובעבור הדרש דרך הפשט איננה סרה /
כי שבעים פנים לתורה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במדבר רבה יג, טז
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ד, עמוד א'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ה, עמוד א'; ראו גם: משה ציפור, בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, אוניברסיטת בר-אילן
  4. ^ בראשית רבה, פרשה ס"ה, פסקה י"א
  5. ^ אותיות דרבי עקיבא, באתר HebrewBooks
  6. ^ (בראשית, מז,ב. ויקרא כ,א. במדבר רטז,א. רכג,א. ועוד.
  7. ^ אבן עזרא על התורה, באתר HebrewBooks