שוכר כחיל השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שׁוּכְּר כֻּחַיל השני היה משיח שקר יהודי-תימני שפעל בשנים 1868-1875.

הופעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנתיים לאחר מותו של שוכר כחיל הראשון, עוד לפני שנשכחו הטפותיו והציפייה לשובו עוד הייתה מוחשית, הופיע אדם שטען שהוא שוכר כחיל הראשון, שקם לתחייה.

אותו אדם קרא "לאשתו ולבנו" של שוכר כחיל הראשון לחזור אליו, ואף התחתן עם גרושתו. התגלותו המחודשת עוררה התרגשות רבה בקרב יהודים ומוסלמים כאחד. שוכר כחיל השני היה פעיל ונמרץ יותר, ואף יותר מקודמו. הוא הצליח יותר ממנו להפיץ את האמונה שהעידן המשיחי קרוב לבוא, הטיף בעצמו בכפרים ובעיירות מבלי להסתייע בעוזרים ובמעריצים, וגם הנהיג ארגון המומחה ביחסי ציבור ופרסום (אגרות ששלח לערים וארצות).

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוכר כחיל השני הפיץ את הרעיון שחובה על היהודים להפיץ את ימות המשיח באמצעות 2 יסודות עיקריים: הקריאה לעשיית תשובה ודרישה לתשלום מס שקרא לו מעשר.

  • עשיית תשובה – הורה ליהודים שירבו להגות בספר הזוהר ובספר תהילים וכן יקפידו על שמירת השבת
  • מס המעשר – לפי כחיל, מעשר הוא חוב המוטל על כל אחד. על פי רצון אלוהים על כל איש לשלם את חלקו שהוא הכרח ולא נדבה. אלוהים ציווה את המצווה החדשה ומבשר עליה באמצעות שליחו המשיחי כדי להחיש את הגאולה. נוסף על כך הבטיח כחיל שתשלום המס יציל את היהודים מהתלאות והקשיים של "חבלי משיח". אין זה מס שחל על הכלל אלא מס שחל על היחיד. אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חובה עליו לשלם מס זה. כחיל ביקש שכל אדם ישלם לקופת המעשר (כמה שיכל), כל מה שקיבל התקבל בברכה. יהודי תימן ראו במס זה מעין זכאה

בשלבים הראשונים של תנועתו, רבני תימן לא יצאו נגדו. רק לאחר שהתחוור לכמה מהם כי אינו המשיח המחודש, הם הביעו בו חוסר אמון, והחלו להתנגד לו. למרות זאת, ההנהגה הרבנית לא נקטה צעדים נגדו, ולא החרימה אותו או את תנועתו.

על אף היחס ההססני של הרבנים, שוכר כחיל השני עדיין נתקל בכמה מתנגדים עקשניים שאמרו כי הוא משיח שקר. בכל זאת הצליח שוכר כחיל השני להתגבר על מתנגדיו. היעדר התנגדות חזקה ומתואמת של המנהיגים הרוחניים בתימן איפשרה לו לפעול במידות שונות של הצלחה, עד שהעות'מאנים הפסיקו את פעילתו, ולא הרבנים.

ארגונו של שוכר כחיל השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצעות הארגון הוא ניהל את תנועתו המשיחית, גבה את המעשר, קיים מערך תקשורת עם תומכיו והגביר את הציפיות המשיחיות בתימן ומחוצה לה באמצעות רשת שליחים שמשימתם לפרסם את "הופעתו המחודשת" ולגבות מעשר באזורים השונים וכן באמצעות קשריו עם נכבדים מקומיים הפיץ את בשורתו ברבים.

בשורתו התפשטה בערוצי הקשר המסורתיים בין תימן למדינות הקושרות סחר עמה: אלכסנדריה, הודו, עיראק, פרס, שגם שם קמו קבוצות מאמינים שתרמו גם מעשר. דמי המעשר איפשרו לו לפעול כראש תנועה דתית חברתית, הוא הצליח לחזק ולבצר את מעמדו. הגבייה וארגון הרשת החברתית הקנו לו מוניטין של אישיות מדינית המסוגלת לשלוט באירועים מדיניים משיחיים לעתיד לבוא ולהשפיע עליהם.

כמה גורמים עיקריים סייעו לו להרחיב השפעתו: העדר התנגדות רצינית, כוחו הכריזמטי, יכולת הארגון ומאמצי הפרסום הנמרצים שלו. השפעתו הניכרת באה לידי ביטוי ברישומים ובספרים, באגדות עם שנוצרו סביבו, שירים שנכתבו לכבודו. השירים שחוברו לכבודו נכתבו בשפה העברית והערבית ורבים שרו אותם.

הכחיל שקם לתחייה דיבר גם אל לבם של המוסלמים בתימן. מוסלמים רבים נהרו אחריו. הוא קירב את המוסלמים אליו בכך שניווט את ההתרגשות המשיחית שעורר בקרבם למטרותיו שלו. מוטב היה לו שהמוסלמים יהיו שותפים לתנועה היהודית ולא מתנגדים לה. בדרך זו יכול היה לשמור על ביטחונם של היהודים. בניגוד לתעמולתו בקרב היהודים, בדברו אל המוסלמים נזהר לא לרמוז שהוא הגואל והציג עצמו לפניהם כמבשרו של משיח ושליחו של אליהו הנביא. כך נהרו אליו מוסלמים שהיו בעלי ציפיות משיחיות, מוסלמים אשר הושפעו מהלהט המשיחי של היהודים וששאבו עידוד מהטפותיו. אהדה זו כמובן לא הייתה בקרב כלל המוסלמים, היו גם כאלו שהתנגדו לו כי לא הכריז בבירור שהמשיח הוא מוסלמי. אולם את שתיקת היריבים קנה בכסף.

נפילתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת המפנה התרחשה בעקבות "איגרת לתימן", אותה כתב מתנגדו יעקב ספיר. מאמיניו החלו לפקפק ביכולתו להביא גאולה. מצב חדש זה הוליד ירידה בתרומות המעשר ובשל כך נכנס לקשיים כלכליים שבעקבותייהם לווה הלוואות שלא יכל להחזירן. כתוצאה מכך, שוכר כחיל השני איבד את התמיכה הפוליטית עליה נשען. את ימיו האחרונים עשה בתימן מבודד ומנודה מהקהילה. גלמוד הלך לעולמו ב-1877.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]