שיגנורי טוגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שיגנורי טוגו
東郷茂徳
Shigenori Togo.jpg
שיגנורי טוגו
לידה 10 בדצמבר 1882
היאוקי שבמחוז קגושימה שביפן
פטירה 23 ביולי 1950 (בגיל 67)
טוקיו, יפן
מדינה יפן
מקום קבורה בית הקברות אאוימה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • Tokyo Imperial University
  • Tsurumaru High School
  • Seventh Higher School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Mushozoku Club עריכת הנתון בוויקינתונים
שר החוץ של יפן (כהונה ראשונה)
אוקטובר 1941ספטמבר 1942
(כ־48 שבועות)
שר החוץ של יפן (כהונה שנייה)
אפריל 1945אוגוסט 1945
(כ־17 שבועות ו-4 ימים)
פרסים והוקרה
מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שיגנורי טוגויפנית: 東郷 茂徳;‏ 10 בדצמבר 1882 - 23 ביולי 1950) היה שר החוץ של האימפריה היפנית בתחילת המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה ובסופה. בנוסף לכך, שימש כשר לענייני המושבות במהלך שנת 1941 ובמהלך שנת 1945 לאחר ששם התפקיד שונה לשר למזרח אסיה רבתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוגו נולד בעיר היאוקי שבקגושימה. הוא למד ספרות באוניברסיטת טוקיו ולאחר מכן למד את השפה הגרמנית באוניברסיטת מייג'י. טוגו ניסה להתקבל לעבודה במשרד החוץ ארבע פעמים אולם נדחה. רק ב-1912, לאחר שהגיש בקשה בפעם החמישית, הוא התקבל לעבודה במשרד החוץ.

עם תחילת עבודתו, הוצב טוגו בקונסוליה היפנית בעיר מוקדן שבמנצ'וריה ולאחר מכן, ב-1916, הוצב מחדש בשגרירות היפנית בעיר ברן שבשווייץ. ב-1919 הוא נשלח לשליחות דיפלומטית ברפובליקת ויימאר לאחר שהיחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות חודשו בעקבות אישרורה של יפן את חוזה ורסאי. ב-1921 הוא חזר ליפן והוצב בלשכה לענייני ארצות הברית. ב-1922 התחתן טוגו עם אישה גרמניה שהייתה אלמנתו של אדריכל גרמני נודע למרות התנגדותה העזה של משפחתו. החתונה התקיימה במלון "אימפיריאל" בטוקיו.

ב-1926 מונה טוגו למזכיר בשגרירות יפן בארצות הברית ועבר להתגורר בוושינגטון הבירה. ב-1929 הוא חזר ליפן ונשלח שוב לגרמניה. ב-1932 הוא עמד בראש המשלחת לועידה העולמית לפירוק מנשק שהתקיימה בז'נבה. טוגו חזר ליפן ב-1933 ומונה לעמוד בראש הלשכה לענייני צפון אמריקה. זמן קצר לאחר מכן הוא נפצע קשה בתאונת דרכים והיה מאושפז למעלה מחודש בבית החולים.

ב-1937 מונה טוגו לשגריר יפן בגרמניה. הוא שימש בתפקיד זה כשנה ולאחר מכן הוחלף על ידי הירושי אושימה. מיד לאחר שסיים את תפקידו בגרמניה, מונה טוגו לשמש כשגריר יפן בברית המועצות ושימש בתפקיד זה בין השנים 1938 ל-1940. במהלך תקופה זו ניהל משא ומתן על הסכם שלום בין יפן לברית המועצות בעקבות קרב חלקין גול. המשא ומתן הסתיים בהצלחה עם החתימה על הסכם הנייטרליות הסובייטי-יפני באפריל 1941.

טוגו התנגד נחרצות ליציאתה של יפן למלחמה נגד ארצות הברית ונגד מעצמות המערב האחרות. הוא האמין שיפן לא תוכל לנצח במלחמה כזו וביחד עם ממורו שיגמיטסו, ניסה ללא הצלחה לארגן פגישה פנים מול פנים בין פומימרו קונואה, ראש ממשלת יפן, לבין פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארצות הברית בניסיון למנוע את פרוץ המלחמה. באוקטובר 1941 מונה טוגו לשר החוץ בממשלו של הידקי טוג'ו. במקביל לכך, הוא שימש עד דצמבר של אותה שנה כשר לענייני המושבות. למרות התנגדותו למלחמה, הוא חתם על הכרזת המלחמה נגד ארצות הברית מכיוון שלא רצה להעביר את האחריות לכישלונם של המאמצים הדיפלומטיים לאנשים אחרים. זמן קצר לאחר מכן, לאחר עבודה דיפלומטית מואמצת בעקבות פלישתה של יפן לתאילנד, הצליח טוגו להביא לחתימה על ברית צבאית בין יפן לתאילנד.

ב-21 בינואר 1942, בעיצומה של המלחמה, הודיע טוגו כי הממשל היפני יכבד את אמנת ז'נבה אף על שיפן לא חתמה עליה. הודעה זו הייתה חלק ממאמצי הפיוס של היפנים כלפי מעצמות המערב שהיו חלק מבעלות הברית. ב-1 בספטמבר של אותה שנה, הוא התפטר מתפקידו כשר החוץ עקב התנגדותו להקמת משרד מיוחד, בתוך הממשל היפני, שיהיה אחראי על השטחים אותם כבשה יפן במהלך המלחמה (המשרד שנקרא המשרד למזרח אסיה רבתי, הוקם בסופו של דבר בנובמבר של אותה שנה). למרות מינויו לבית העליון של הדיאט (בית המחוקקים של יפן), במשך רוב המלחמה טוגו לא היה חבר בממשל היפני ולא נמנה עם מקבלי החלטות במדינה.

לאחר הקמת ממשלו של קנטרו סוזוקי באפריל 1945, הסכים טוגו לחזור לתפקידו הקודם כשר החוץ ובמקביל לשמש גם כשר למזרח אסיה רבתי. עם מינויו מחדש לשר החוץ, הפך טוגו במהרה לאחד התומכים הבולטים בקבינט היפני בקבלת הצהרת פוטסדאם, שכן הרגיש שהתנאים שפורטו בהצהרה הם הטובים ביותר אותם תוכל יפן להשיג להפסקת המלחמה. עד למבצע סערת אוגוסט (במהלכו הכריזה ברית המועצות מלחמה על יפן ותקפה שטחים בשליטתה) קיווה טוגו כי יוכל ליצור ערוץ דיפלומטי עם ברית המועצות ולשכנע אותה לתווך להסכם שלום נוח בין יפן לבין בעלות הברית. בעודו ממתין לתשובה מברית המועצות, הגיבה יפן להצהרת פוטסדאם, בהתאם לעצתו של טוגו, ואמרה כי בכוונתה להתעלם ממנה.[1] הממשל האמריקאי פירש תגובה זו כדחייה של ההצהרה וחיל האוויר האמריקאי המשיך בהפצצות האוויריות על יפן.

בקיץ 1945, לאחר שמצבה של יפן במלחמה הידרדר אף יותר הבין טוגו סופית כי המלחמה אבודה ובעקבות זאת הפך לאחד התומכים הבולטים בקבינט המלחמה היפני בכניעתה של יפן (בתנאי שסמכויותיו של הקיסר ישמרו). מספר ימים לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי והכרזת המלחמה של ברית המועצות, הסכימה יפן להיכנע ללא תנאי לבעלות הברית זאת לאחר שקיבלה הבטחה עמומה מבעלות הברית שלא תהיה פגיעה בסמכויותיו של הקיסר.

לאחר כניעתה של יפן, פרש טוגו מהחיים הפוליטיים ועבר לגור במעון הקיץ שלו בקרוזיווה שבמחוז נאגנו. זמן קצר לאחר מכן, בהוראת המפקד העליון של כוחות הברית, הוא נעצר ביחד עם שאר חברי הממשל היפני בזמן המלחמה, באשמת ביצוע פשעי מלחמה והוחזק בכלא סוגמו. סניגורו בעת משפטו בפני בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק היה הרושיקו נישי, מי שהיה סגנו בעת כהונתו הראשונה כשר החוץ. ב-4 בנובמבר 1948, גזר בית המשפט על טוגו 20 שנות מאסר. בשנותיו האחרונות סבל טוגו מטרשת עורקים. הוא נפטר ב-23 בספטמבר 1950 מדלקת כיס המרה בעודו במאסר.

ספר עם זכרונותיו של טוגו פורסם לאחר מותו תחת השם "המניע של יפן". הספר נערך על ידי בן ברוס בלקני שהיה אחד מעורכי דינו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיגנורי טוגו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Barton J. Bernstein and Allen J. Matusow, The Truman Administration: A Documentary History (New York: Harper & Row Publishers, 1966), 27-29.