ישעיהו וינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שייקה וינברג)
ישעיהו וינברג
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 ביולי 1918 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בינואר 2000 (בגיל 81) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד מנהל כללי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישעיהו (שַייקֶה) וַינברג (14 ביולי[1] 19181 בינואר 2000) היה מנהל ישראלי שעמד בראש התיאטרון הקאמרי, בית התפוצות ומוזיאון השואה האמריקאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישעיהו וינברג נולד בוורשה שבפולין. אביו היה מייסד ומנהל הגימנסיה העברית המקומית בשנת 1916, אך בעקבות מלחמת העולם הראשונה עקרה המשפחה לגרמניה והתגוררה בפרנקפורט ומשנת 1927 בברלין. בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. וינברג החל ללמוד בגימנסיה בלפור, וכעבור שנה הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ונמנה ב-1929 עם מייסדי קיבוץ אילון. בשנים 19421946 שירת במסגרת הבריגדה היהודית וחיל הרגלים של הצבא הבריטי, בין היתר באיטליה, והשתתף בפעולות קבוצת "הנוקמים". בשובו לארץ שימש מזכיר קיבוץ מסילות ועסק בהדרכת חברות נוער של ניצולי השואה. בשנים 19351949 היה חבר ארגון "ההגנה".

בשנת 1956 עבר עם משפחתו לירושלים ומונה למנהל המרכז למיכון משרד ראש הממשלה. בשנים 19611975 שימש מנהל התיאטרון הקאמרי, ובשנים 19631977 היה חבר הנהלת המכון הבינלאומי לתיאטרון. בשנת 1970 הצטרף כמתנדב לצוות התכנון של בית התפוצות, ועמד בראשו בשנים 19761984[2]. בשנים 19811985 היה חבר המועצה הציבורית לתרבות ואמנות בישראל.

כמנהל התיאטרון הקאמרי תמך בהעלת המחזה"מלכת האמבטיה" של חנוך לוין, למרות הביקורת הרבה על תוכן המחזה[3].

בשנת 1985 מונתה רעייתו חנה (גרושתו של מנחם מאיר) לתפקיד בארצות הברית, ווינברג התלווה אליה בשליחותה. הוא שימש יועץ לתכנון המוזיאון היהודי של לוס אנג'לס (1985–1986), יועץ לתכנון המוזיאון למורשת יהודית בניו יורק (1985–1988), וליווה כיועץ את תכנון והקמת המוזיאון לתולדות ירושלים במגדל דוד (1984–1989), המוזיאון לתולדות יהודי פולין בוורשה והמוזיאון לתולדות יהודי גרמניה בברלין. בשנים 19881989 עמד בראש צוות ההקמה של מוזיאון השואה האמריקאי בוושינגטון, ולאחר הקמתו בשנת 1993 עמד בראשו עד לשנת 1996.

וינברג זכה בשנת 1999 בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בשנת 1994 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מההיברו יוניון קולג'.

נפטר לאחר שבץ ב-1 בינואר 2000, בתל אביב. הובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ אפק לצד אשתו חנה, שנפטרה עשר שנים לפניו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]