שיעור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ילדים בשיעור בהודו
שיעור בבזיירות (אילוף בזים לציד)

שיעור הוא פרק זמן, בדרך כלל קצוב, שבו מוקנה ידע במסגרות חינוכיות, טיפוליות שונות: גן, בית ספר, מתנ"ס, מוסד להשכלה גבוהה וכדומה. להבדיל משיעורים הניתנים במסגרות ציבוריות, שיעור הניתן במסגרת פרטית, בדרך כלל תמורת תשלום, הוא שיעור פרטי.

הוראת החומר מתבצעת על ידי גננת, מורה, מדריך או מרצה. מטרת השיעור לקדם את התלמיד בתחום הנלמד. תהליך הלמידה מתבצע כאשר התלמיד נמצא בנקודה מסוימת ומטרת המורה היא להביאו לנקודה אחרת, בעזרת השיעור אותו הוא מלמד את התלמיד.

בין שיעור לשיעור ניתנת פעמים רבות הפסקה.

תחומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור אנגלית

נושאי הלימוד רבים ומגוונים, ניתן לחלקם למספר קטגוריות:

  • לימוד אקדמי: ספרות, חשבון, אנטומיה וכדומה.
  • הקניית מיומנויות בסיסיות: אכילה, צחצוח שיניים וכדומה, ועד פעולות קוגניטיביות גבוהות ביותר, למשל: אנלוגיה, אינדוקציה וכדומה.
  • אמנות: איור, ריקוד, נגינה, פיסול וכדומה.
  • הנחיה מקצועית: נגרות, חשמל, הוראה, מחשבים וכדומה.
  • העשרה: סיורים, אירועי תרבות, היכרות עם אישים או מושגי מפתח, וכדומה.
  • חינוך ערכי וחברתי, הקניית ערכי המוסר והיחס הנכון של האדם כלפי עצמו וכלפי החברה.

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרותיו האופרטיביות של שיעור הן הגדרת פעולה גלויה של הלומד, על ידי שימוש בפעלים חד-משמעיים וכן הגדרת התנאים שבמסגרתם תבוצע הפעולה הנדרשת. מטרות אלו יכולות להיות למשל: התלמיד יגדיר את המושג, ישתמש במושגים הקשורים לתוכן השיעור, ימיין מושגים, יראה, יצביע, יתאר, יזהה.

המטרה צריכה להיות בת-מדידה ולכן מטרה בסגנון "התלמיד יבין את השיר" אינה מטרה אופרטיבית כי הבנה זו אינה בת-מדידה. מטרה אופרטיבית יכולה להיות "התלמיד ידע להגדיר את מאפייני הסתיו" או "התלמיד ידע להפעיל עכבר מחשב כדי לפתוח ולסגור יישום".

דרכים להוראת השיעור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב השיעורים נלמדים בכיתה, אך לעתים ישנם שיעורים שאינם נערכים במרחב סגור, כמו: שיעורי שמש, טיולים, וכן סיורים השואבים מידע מהשטח עצמו (אם ביולוגי, חינוכי, תרבותי, היסטורי, ארכאולוגי וכדומה). ישנם סוגים שונים של הוראת שיעור. ניתן לסווגם לפי גודל קבוצת המשתתפים, כאשר גודל הקבוצה משפיע באופן ניכר על אופי השיעור:

  • שיעור פרטני - שיעור המועבר לתלמיד אחד או למספר מועט של תלמידים; בדרך כלל בשיעור זה יושם דגש על הבנתו של התלמיד ועל הוראה תומכת למידה ומתרגלת.
  • שיעור ("רגיל") - שיעור המועבר לקבוצה סטנדרטית של תלמידים, במליאת הכיתה (בדרך כלל סביב ה-30 תלמידים); למידה מיטבית בקבוצה תערב את המשתתפים ותיצור למידה פעילה, משתפת וחווייתית, בהתבסס על נתוני הקבוצה ועל תרומת חבריה לאווירה שתיווצר בשיעור.
  • הרצאה - שיעור המועבר למספר רב של משתתפים (כ-50 ומעלה), ובדרך כלל נעדר אינטראקציה בין המלמד ללומדים, מלבד תגובות ספונטניות מהקהל.

כדי ליצור עניין בנושא השיעור מומלץ להשתמש באסטרטגיות הוראה מגוונות ובאביזרי הוראה שונים, אשר יעודדו את התלמידים לקחת חלק פעיל בשיעור, לשאול שאלות, להשתתף. כך הם ילמדו בצורה יעילה יותר את החומר הנלמד.

מערך שיעור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת החינוך הפורמלי לרוב מצופה מהמורה להכין מראש מערך שיעור, אשר מתאר את תהליך ההוראה המתוכן בהתאם לתוכנית הלימוד ומערכת השעות[1]. דרישה זו עלולה להפוך את תהליך ההכנה של המורה לקראת השיעור לאקט טכני של קביעת מעשים מפורטת בטרם התבצעותם וללא קשר להתרחשויות העתידות להתרחש[1]. יתירה מזאת, ישנן גם מערכות חינוך שבהן מספקים למורים מערכים המוכנים מראש על ידי מומחים, אשר אינם מכירים את המורה או את התלמידים שאליהם השיעור מכוון[1].

הבעיתיות בהסתמכות יותר על מערכי שיעור נובעת מכך שתהליכי הלמידה אינם ניתנים לניבוי במדויק. זאת משום שהיא יכולה להיות מושפעת מגורמים רבים כמו אסוציאציות בלתי צפויות העולות מן המגע שבין התכנים ובין התלמידים ורגשות המתעוררים בשעת ההוראה ומתערבים בה. לכן הידיעה הטכנית של פעולות עתידיות אשר ינקטו בשיעור לא בהכרח תורמת להכנת המורה לקראתו. לא רק זאת אלא שההבנה הספציפית מכוונת את המורה לפעולות המתבקשות על פי ההגיון של מערך השיעור ולא לפי הצרכים המידיים של תלמידיו. למשל, עליו להקפיד על דיון בנושאים הרלוונטיים למערך גם כאשר התלמידים מביעים עניין בנושאים אחרים אשר עולים מתוך חומר הלימוד[1].

מסיבות אלו היכולת של המורה לסטות מן הדרך שקבע לעצמו במסגרת מערך השיעור, בהתאם לגורמים הפועלים בכיתה היא תנאי לכך שישיג את מטרותיו. לעומת זאת, דבקות טכנית בדרכים אשר נקבעו מראש כרוכה פעמים רבות בוויתור על מטרות אלו[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.