שיעור התעסוקה בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שיעור התעסוקה בישראל גבוה מהשיעור הממוצע במדינות המערב.[1] עד תחילת שנות האלפיים היה שיעור זה ברמה נמוכה יחסית, בעיקר בשל השיעור הנמוך יחסית בקרב גברים. מאז 2003 נמצא שיעור התעסוקה של גברים בישראל במגמת עלייה עקבית, כתוצאה מכך ובעקבות ירידה של שיעור התעסוקה של גברים בארצות המערב במקביל להאצה בקצב התרחבות שיעור התעסוקה בקרב שנים, נסגר הפער בשיעור התעסוקה בין ישראל ומדינות המערב.[2]

הגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור התעסוקה של קבוצה מסוימת מוגדרת כאחוז חברי הקבוצה המועסקים.

כוח עבודה של מדינה כולל את החלק של האוכלוסייה של המדינה העובדת או מעוניינת לעבוד.

שיעור ההשתתפות בכוח עבודה של קבוצה מסוימת מוגדר כאחוז חברי הקבוצה המועסקים או מחפשים עבודה אך הם מובטלים.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגדירה מועסקים:[3] "אנשים שעבדו, לפחות שעה אחת בשבוע הקובע, בעבודה כלשהי תמורת שכר, רווח או תמורה אחרת; כל העובדים בקיבוצים; בני משפחה שעבדו בשבוע החקירה ללא תשלום למעלה מ-15 שעות בשבוע; שוהים במוסדות שעבדו למעלה מ-15 שעות בשבוע; אנשים שנעדרו זמנית מעבודתם."

עד שנת 2011, שיעור התעסוקה שנמדד בישראל התייחס לשיעור התעסוקה האזרחי, שלא כולל את המשרתים בסדיר ובצבא הקבע. החל משנת 2012 בעקבות ההצטרפות של ישראל ל-OECD, שונתה המדידה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה להגדרה המקובלת ב-OECD, ואחוז המועסקים מתייחס לתעסוקה כוללת, כלומר הכוללת גם את המשרתים בצבא.[4]

נהוג למדוד את כוח העבודה ושיעור התעסוקה בישראל מגיל 15 או מגיל 25 עד גיל 54, 64 או ללא הגבלת גיל. בעקבות זאת, יש מדדים רבים לשיעור התעסוקה בישראל.

שיעור התעסוקה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

1995[5] 2003[5] 2006 2010 2012 רבעון ראשון
שיעור תעסוקה גילאי 15 ומעלה 53.5[6] 58.4[4]
שיעור התעסוקה גילאי 15-64 56.5 55.0
שיעור התעסוקה גילאי 25-64 71.2 73.1[4]
שיעור התעסוקה גילאי 25-54 71.2 69.4

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1960 1970 1980 1995 2003 2006 2010 2012 רבעון ראשון פברואר 2014
גילאי 15 ומעלה[7] 52.9 49.3 49.5 53.8 54.5 55.6 57.3 62.6[4] 64.2[8]
גילאי 15-64 60.8[5] 61.7[5]
גילאי 25-64 75.5[9] 77.6[4] 79.9
גילאי 25-54 75.4[5] 76.5[5] 76.9[7] 78.7[7]

שיעור התעסוקה לפי אוכלוסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבוננות על שיעור התעסוקה היום, שהוא גבוה יחסית בהשוואה בינלאומית, אינו מתאר את התמונה כולה. התבוננות על תתי קבוצות אוכלוסייה ועל השונות הגדולה בשיעורי התעסוקה ביניהן, ובפרט על העובדה שבחלק מהאוכלוסיות שיעורי התעסוקה נמוכים במיוחד, נותנת תמונה מלאה יותר של מצב התעסוקה בישראל.

קבוצות מגדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפתחות של שיעורי התעסוקה בקרב נשים ובקרב גברים לא הייתה זהה על פני השנים.

גברים

1960 1970 1980 1990 2000 2005 2010 2012 רבעון ראשון[4]
שיעור השתתפות בכוח העבודה גילאי 15 ומעלה 78.1 69.2 63.7 62.3 60.8 60.7 62.2 68.7
שיעור המועסקים בעבודה חלקית מתוך כוח העבודה 11.8 9.5 15.1 17.4 14.2 17.2 17.7 20.1
מובטלים מתוך כוח העבודה 4.5 3.4 4.1 8.4 8.4 8.5 6.8 6.2
שיעור השתתפות בכח העבודה גילאי 54-25 88.6 85.7[10] 83.5 82.7 83.8

שיעור ההשתתפות של גברים בישראל היה במגמת ירידה עד סביבות שנת 2003 (60.1%), אז התהפכה המגמה ומאז נרשמה עליה של כ-2 נקודות אחוז.[7]

נשים

1960 1970 1980 1990 2000 2005 2010
שיעור השתתפות בכוח העבודה גילאי 15 ומעלה 27.3 29.3 35.7 41.1 48.2 50.0 52.7
שיעור המועסקות בעבודה חלקית מתוך כוח העבודה 31.7 30.4 39.5 39.7 34.8 37.8 37.0
מובטלות מתוך כוח העבודה 4.9 4.8 6.0 11.3 9.2 9.5 6.5

בקרב היהודיות, 58.8% מבנות ה-15 ומעלה השתייכו בשנת 2010 לכוח העבודה האזרחי. בציבור הערבי, לעומת זאת, רק 22.5% השתתפו בכוח העבודה[7] שיעור ההשתתפות של ערביות בכח העבודה נמצא בעלייה דרמטית. בשנת 1990 עמד השיעור על 12.2%, ב-1995 על 16% ובשנת 2002 על 17.1%. חלק משמעותי מהגידול נובע משיעור תעסוקה גבוה יותר של ילידות 1960 ואילך.[11]

ערבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור ערביי ישראל בני 15 ומעלה בכוח העבודה האזרחי עמד בשנת 2010 על 41.3%. שיעור הנשים בכוח העבודה עמד על 22.5% ושיעור הגברים על 59.9%. בולטים במיוחד שיעורי התעסוקה הנמוכים בקרב נשים ערביות מסורתיות. בקרב המוסלמים עמד שיעור ההשתתפות על 39.8%, בקרב הערבים הנוצרים על 52.4% ובקרב הדרוזים על 38.5%.

שיעור ההשתתפות של גברים מוסלמים היה 60.2% ושל גברים נוצרים ערבים 62.1%.

שיעור ההשתתפות של גברים ערבים בכוח העבודה היה כ-75% בשנות ה-70 גבוה משל היהודים, ומאז ירד בהתמדה בקצב מהיר עד 2002, ועתה הוא נמוך יותר משל הגברים היהודים.[12] במחקר של ערן ישיב וניצה (קלינר) קסיר שבחן את דפוסי התעסוקה על פני מחזור החיים, נמצא כי אצל ערביי ישראל נרשמת ירידה תלולה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה בגילאי 44-40, עקב פרישה מוקדמת. הדבר נובע מהשיעור הגבוה של העובדים בעבודה פיזית בחברה הערבית ומהנוהג שהבנים מפרנסים את הוריהם.[13] הערבים גם מצטרפים לכוח העבודה בגיל צעיר יותר, בגלל היעדר חובת שירות בצה"ל, שיעור נמוך יחסית של לומדים במוסדות השכלה על תיכוניים, ובשל הצורך לסייע כלכלית להורים.

חרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור ההשתתפות של הגברים החרדים בכוח העבודה נמוך משמעותית מזה של כלל האוכלוסייה.[14]

לאחר ירידה מתמשכת בשיעור התעסוקה של הגברים החרדים, מתחילת שנות השמונים מ-63% בקרב גילאי העבודה העיקריים (25-64) בשנת 1980 ל-36% בשנת 2002, התהפכה המגמה ושיעור זה עולה בהתמדה משנת 2002.[15] עלייה זו מוסברת בין היתר בשינוי המדיניות הממשלתית בתחילת שנות האלפיים שהביאה לצמצום בהיקף תשלומי ההעברה לאוכלוסייה כולה ולחרדים, ובכלל זה הקיצוץ בקצבאות הילדים בכ-49 אחוז במהלך הדרגתי החל מ-2003. גם השפל בעולם, שצמצם את היקף התמיכות מחו״ל בתלמידי תורה, דחף את החרדים לצאת לעבודה ותרם לגידול בשיעורי התעסוקה.[15] בשנים 2015-2014 עלה שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים לשיא של 53.8%, אולם מאז תקופה זו, החלה ירידה במספר המועסקים וברבעון השני של 2017 עמד על 50.9%.[16]

בקרב הנשים החרדיות נרשמה עלייה בשיעור התעסוקה לאורך כל השנים, בדומה למגמה הקיימת בקרב נשים בישראל ובעולם המערבי. עד שנת 2004 קצב הגידול היה נמוך מהקצב בקרב נשים יהודיות שאינן חרדיות, והפער בשיעורי התעסוקה בין שתי הקבוצות הלך וגדל מכ-8 נקודות האחוז ב-1980 לכמעט 20 נקודות האחוז ב-2004. משנת 2004 הואץ קצב הגידול של שיעורי התעסוקה בקרב הנשים החרדיות והפער בין שתי הקבוצות הצטמצם בהתמדה, ועמד בשנת 2016 על כ-10 נקודות האחוז בלבד. שיעור התעסוקה של הנשים החרדיות בגילאי העבודה העיקריים הגיע בשנה זו לכ-72%, שיעור תעסוקה הגבוה גם בהשוואה בינלאומית.[15] בחינה של נתוני הביטוח לאומי עבור מודיעין עילית וביתר עילית מעידה גם היא על עלייה בשיעור התעסוקה אצל חרדים בתחילת שנות האלפיים.[14]

ביולי 2010 האריכה הממשלה לעשר שנים תוכנית אסטרטגית ״תוכנית 2020״, שמטרתה להגביר את שילוב האוכלוסייה בתעסוקה, ובפרט שילובם של המגזר הערבי והחרדי בשוק העבודה.[דרוש מקור]

יוצאי אתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהקבוצות שנתקלה בקשיים הגדולים ביותר בהשתלבות בתעסוקה בישראל, היא אוכלוסיית יוצאי אתיופיה הסיבות לקשיים נעוצות במאפיינים תרבותיים שונים, בפער בין ההון האנושי עמו הגיעו יוצאי אתיופיה לבין ההון האנושי הנדרש לצורכי שוק העבודה הישראלי ולאפליה.

כתוצאה מכך שיעור התעסוקה של נשים יוצאות אתיופיה בגילאי העבודה העיקריים, 25-64, עמד על 17.3% בשנת 1995 לעומת כ-63% בקרב כלל היהודיות (כולל יוצאות אתיופיה). בקרב הגברים הפער אומנם היה קטן יותר, אך הוא עדיין היה מהותי - כ-65% בקרב יוצאי אתיופיה לעומת כ-81% בקרב כלל היהודים.

במחקר של ניצה קסיר מבנק ישראל נמצא שעם ההתערות של העולים בארץ הפער כמעט ונסגר, אך עדיין קיימת בעיה ברמת השכר של יוצאי אתיופיה והשתלבות בולטת במקצועות נמוכים יחסית במדרג העיסוקים.[17]

מבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של גילאי 65+ עמד בישראל בשנת 2010 על 12.3% (13.0% בקרב היהודים), 19.1% בקרב גברים (20.2% בקרב גברים יהודים) ו-7.1% בקרב נשים.[18] שיעור זה גבוה מאוד יחסית לאירופה, למרות שגיל הפרישה המנדטורי של נשים בישראל נמוך בהשוואה לגיל המקביל במדינות המערביות. בשנת 2002, היה שיעור ההשתתפות של בני 65+ בכוח העבודה ב-16 מדינות באירופה 7%, לעומת 14% בישראל.[19][20]

סיבות לשיעור התעסוקה הנמוך ששרר בישראל עד אמצע שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אמצע שנות האלפיים, היה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל נמוך יחסית למדינות אחרות ב-OECD, בעיקר בגלל שיעור נמוך של השתתפות גברים בכוח העבודה.[5] למשל, בגילאי העבודה המרכזיים (54-25), שיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה בישראל היה בשנת 2003 כ-84%, בעוד ממוצע שיעור זה במדינות ה-OECD היה כ-92%. פער זה נובע בעיקרו מגורמים מהותיים ובחלקו מגורמים של הגדרות חשבונאיות:[10]

  • אי מניית משרתי צבא הקבע (אחראי לקרוב ל-2 נקודות אחוז).
  • מניית דיירי מוסדות (אסירים, מאושפזים בבתי חולים לחולי נפש) באוכלוסייה (קרוב לנקודת אחוז).
  • שיעור תעסוקה נמוך במיוחד בקרב בעלי השכלה נמוכה, בין היתר בשל כדאיות נמוכה לצאת לעבודה כתוצאה מהנדיבות הרבה של מערכת תשלומי ההעברה בעבר.
  • השירות הסדיר בצה"ל הגורם לכך שהישראלים נכנסים לשוק העבודה האזרחי בגיל מאוחר יותר. כך למשל שיעור הסטודנטים בישראל בגילאים מעל 25 הוא גבוה בהרבה מזה שבמדינות אחרות.
  • גברים חרדים העוסקים בלימוד תורה (2.4 נקודות אחוז).

ירידה גדולה נרשמה בהשתתפות גברים בכוח העבודה בישראל בין השנים 2000-1980. בעוד שבשנת 1980 היה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל של גברים בגילאי 54-25 כ-92% (אם לוקחים בחשבון את משרתי הקבע כעובדים ולא כוללים שוכני מוסדות) לעומת ממוצע 94.5% במדינות המערב, השיעור בשנת 2000 בישראל היה 86.9% לעומת 92.3%,[10] ובשנת 2001 עמד על 86.3%. את הירידה של 5.7 נקודות אחוז בישראל בין השנים 2001-1980 ניתן לחלק לארבע קבוצות: סטודנטים (21%), לומדי תורה (21%), מקבלי קצבת נכות (32%) ואנשים שהצהירו שהם התייאשו מלמצוא עבודה (25%). שתי הקבוצות האחרונות מתאפיינות בעיקר בבעלי השכלה נמוכה, והירידה בשיעור התעסוקה שלהם נובעת מירידה באטרקטיביות של שוק העבודה אל מול יציבות ברמת הקצבאות.[10] הירידה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה מתלווה לעלייה בשיעור הלא נשואים ובשיעור הגברים שאינם גרים במשק בית משל עצמם, קבוצות (שברובן חופפות) הנוטות פחות לעבוד. לקראת שנת 2000 נרשמה ירידה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה אצל מוסלמים בגילאי 54-45.[10]

יש הטוענים ששיעור התעסוקה הנמוך גרע מהתוצר עד 18 מיליארד דולר לשנה. לעומת זאת, הועלתה טענה שמדובר בהרגלי עבודה שונים של הישראלים העובדים שעות רבות יותר ובגילאים מבוגרים יותר. לפי אותה טענה, דבר זה בשילוב עם שיעור האבטלה הנמוך בישראל, אף הציב גם באותן השנים את ישראל בחזית המדינות בעלות היקף תעסוקה גבוה.[19]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניצה קסיר, בנק ישראל, ״מגמות תעסוקתיות באוכלוסיות המגוונות בישראל״ במאמר ובמצגת בשקפים 8 ו-9, הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה.
  2. ^ נתוני הבנק העולמי.
  3. ^ הגדרות סיווגים והסברים, רבעון סקרי כוח אדם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יולי ספטמבר 2011
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 רבעון סקרי כח אדם, ינואר - מרס 2012, הודעה לעיתונות, עמ' 2, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 שיעורי התעסוקה וההשתתפות בכח העבודה בישראל בהשוואה בינלאומית, בנק ישראל, 5 ביולי 2004
  6. ^ לוח 1.23, רבעון סקרי כח אדם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יולי-ספטמבר 2011
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 שנתון סטטיסטי לישראל 62, 2011, לוח 12.1
  8. ^ אביטל להב, הלמ"ס: שיעור האבטלה ירד בפברואר ל-5.8%, באתר ynet, 24 במרץ 2014
  9. ^ לוח 1.20, רבעון סקרי כח אדם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יולי-ספטמבר 2011
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 מומי דהן, ״מדוע ירד שיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה הישראלי?", פורסם באתר משרד הכלכלה, נובמבר 2004.
  11. ^ אסנת פיכטלברג, ״השתתפות נשים ערביות בכח העבודה בעשור האחרון״, 2004, פורסם באתר משרד הכלכלה
  12. ^ ניצה (קלינר) קסיר, בנק ישראל, "תעסוקת ערביי ישראל", הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה, 18 בנובמבר 2015.
    ניצה (קלינר) קסיר, בנק ישראל, "מאפיינים תעסוקתיים של ערביי ישראל - מגמות השלכות ומדיניות", הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה, 2017.
  13. ^ ישיב ערן, וניצה (קלינר) קסיר, 2010, "דפוסי ההשתתפות של ערביי ישראל בשוק העבודה", סקר בנק ישראל 84, עמ' 86-39.
  14. ^ 14.0 14.1 חגי לוין, המגזר החרדי בישראל העצמה תוך שילוב בתעסוקה, המועצה הלאומית לכלכלה, מרץ 2009.
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 ניצה (קלינר) קסיר, בנק ישראל, ״תעסוקת חרדים - מגמות והשלכות״, באתר הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה, 2017.
  16. ^ הגידול נבלם: רק חצי מהגברים החרדים עובדים
  17. ^ ניצה (קלינר) קסיר, בנק ישראל, ״יוצאי אתיופיה - על תעסוקה, השכלה ועוני״, הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה, 2016
  18. ^ שנתון סטטיסטי לישראל 62, 2011, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לוח 12.6
  19. ^ 19.0 19.1 בנימין פפרמן, גברים ישראלים שאינם עובדים ואובדן תוצר, האומנם?, נובמבר 2002, אתר משרד הכלכלה
  20. ^ ניצה (קלינר) קסיר, בנק ישראל, ״מבוגרים בשוק העבודה הישראלי״, הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה, 2016