ביתר עילית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביתר עילית
סמל ביתר עילית
ביתר.JPG
שם בערבית بيتار عيليت
מחוז יהודה ושומרון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה מאיר רובינשטיין
גובה ממוצע[1] ‎703 מטר
תאריך ייסוד 1988
סוג יישוב עיר 50,000‏–99,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2019[1]
  - אוכלוסייה 59,269 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 30
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 4.4% בשנה עד סוף 2019
  - צפיפות אוכלוסייה 12,047 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 7
תחום שיפוט[2] 4,920 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 194
31°41′47″N 35°06′52″E / 31.6964008449938°N 35.1143629534829°E / 31.6964008449938; 35.1143629534829
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
1 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2017[2]
0.3880
    - דירוג מדד ג'יני 201
לאום ודת[2]
יהודים: 100%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 0%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2018
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 20.2%
גילאי 5 - 9 18.6%
גילאי 10 - 14 15.3%
גילאי 15 - 19 9.9%
גילאי 20 - 29 13.4%
גילאי 30 - 44 15.2%
גילאי 45 - 59 5.7%
גילאי 60 - 64 0.7%
גילאי 65 ומעלה 1.0%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2018
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 84
–  יסודיים 49
–  על-יסודיים 38
תלמידים 18,609
 –  יסודי 14,389
 –  על-יסודי 4,220
מספר כיתות 716
ממוצע תלמידים לכיתה 26.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ח (2017-‏2018)
פרופיל ביתר עילית נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס
http://www.betar-illit.muni.il
מבט על העיר
ביתר הקדומה - ח'רבת אליהוד בכפר בתיר
צידה של ביתר הסמוך ליישוב הערבי נחאלין הנראה מימין
כיכר על שם הרב אברהם רביץ
פארק שבעת המינים בעיר עם מתקני אומגה לגלישה זוויתית

בֵּיתָר עִלִּית היא עיר, התנחלות חרדית כ-8 קילומטרים דרום-מערבית מירושלים וצפונית לגוש עציון, על גבול הקו הירוק. היא הוכרזה כעיר בשנת 2001. העיר ממוקמת באזור בו שכנה בימי בית שני ביתר הקדומה, שמלאה תפקיד חשוב במרד בר-כוכבא. ביתר הקדומה מזוהה כיום עם ח'רבת אליהוד שבתחומי הכפר הפלסטיני בתיר הסמוך לביתר עילית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתר עילית שוכנת מערבית לבית לחם, מזרחית לבית שמש ודרומית מערבית לירושלים, על כביש 375. העיר שוכנת בטווח הגבהים של 620 עד 780 מטרים מעל פני הים. בינה לירושלים נמצאים הר גילה, הכפרים הפלסטיניים חוסאן ובתיר, ומדרום אליה נמצאים יישובי גוש עציון. כביש 60 והיישובים הצמודים לו, אלעזר, מגדל עוז ואפרת, מפרידים בין הגוש הפלסטיני במזרח הגובל בכפרים החיצוניים לבית לחם ולדהיישה ואל-ח'דר, ובין היישובים היהודיים במערב.

העיר גובלת באזור הררי המאופיין בחורש ים תיכוני ויערות אורנים נטועים. בחלקה המערבי של העיר נמצא עמק רחב ופורה המכונה ואדי פוכין. האזור משמש כאזור גידול לגידולי שדה וירקות הודות לשפע המים באזור.

מצפון לעיר נמצא עמק פורה נוסף "נחל ביתר" המכונה "עמק המעיינות". בעמק למעלה מ-10 מעיינות שופעים, שומרות חקלאיות ושרידי חקלאות שלחין. העמק נמצא בקרבת הכפרים חוסאן ובתיר (הכניסה לאזור אינה בטוחה ומותנית באישור צה"ל). מערבית לביתר עילית סמוך לצור הדסה שוכנת "שמורת סנסן". השמורה נטועה בעיקר ביערות אורנים, ומכילה גם שטחים רבים של חורש ים תיכוני.

האזור בחלקו נחשב כאזור פורה במיוחד המתאים לגידולי שלחין, כאשר בגיאיות ובערוצי הנחלים ניתן לגדל גם גידולים נוספים הודות לטיב הקרקע, בסביבות העיר פרוסים מעיינות רבים אשר חלקם שופעים במשך כול ימות השנה ומיעוטם שופעים רק בחורפים גשומים, כמה מהם מנוצלים להשקיה טבעית של השדות והכרמים בעזרת מערכות של תעלות. חלק נרחב מהערוצים הסובבים את העיר מכילים שומרות עתיקות, טרסות חקלאיות, המיועדות לגידולי שלחין. בסביבות העיר ניתן למצוא חוות חקלאיות לגידול גפנים, זיתים, ואף דובדבנים ונקטרינות הגדלים באזור היישוב ראש צורים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתר עילית הוקמה ביוזמה פרטית של יזם בשם ג'ו (יוסף) רוזנברג, עולה מדרום אפריקה וטייס מתנדב בחיל האוויר הישראלי במלחמת העצמאות. הוא תכנן את היישוב והציג אותו לפני גורמים ממשלתיים בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20. איתר שטחי קרקע מתאימים והצליח לקבל את אישורה של ממשלת ישראל שהחליטה ב-1980 כי היישוב, שתוכנן כפרבר עירוני של ירושלים, יוקם בידי היזם.[3]

לפי דרישת הרשויות, שרצו לייצר אחיזה ממשית בקרקע, ארגן רוזנברג הקמת מוקד מוקדם במקום, המוקד המוקדם הוקם על ידי רוזנברג ועל חשבונו, והוא אוכלס על ידי קבוצה קטנה של משפחות דתיות לאומיות של בוגרי ישיבת מרכז הרב ומכון מאיר לחוזרים בתשובה המוקד המוקדם עלה לקרקע בל"ג בעומר ה'תשמ"ה (קיץ 1985) באופן סמלי. המקום נקרא אז "הדר בית"ר". כשהחליט משרד השיכון לייעד את העיר ביתר לאוכלוסייה חרדית, הועבר המוקד המוקדם לרכס C (גבעה ג'), אותו הבטיחו הרשויות להקצות לרוזנברג. ההתנחלות לא התפתחה משום שרכס זה היה חלק מתוכנית האכלוס של משרד השיכון. רוזנברג נפטר בפתאומיות ב-1987.[3]

במקביל החל משרד השיכון במגעים עם יזמים שיוכלו לארגן רישום רחב היקף לרכישת דירות וליישוב מסיבי של המקום. כבר ב-1984 נוהלו מגעים עם חברת כוכב השומרון שבנתה את ההתנחלות החרדית "עמנואל" בשומרון, אך עם הסתבכותה של החברה בעמנואל ניתק עמה המשרד את המגעים.[3]

בשנת 1987, בעקבות סדרת פגישות עם אגודת "משכנות ירושלים" של הרב חיים נחום פריימן לפתרון מצוקת הדיור של האוכלוסייה החרדית בעיר, הוסכם כי משרד השיכון יבנה את העיר בעצמו, והיא תיועד לאוכלוסייה חרדית.[3] כדי ליישב אותה בציבור חרדי היו זקוקים לתמיכת רבנים ואדמו"רים ולשם כך הוקמה ועדת היגוי בראשות הרב חיים נחום פריימן אשר ליווה את כל בנייתה והתפתחותה של העיר, החל בבניית הבתים ובעמידה בין החברות הקבלניות ללקוחות ועד לסלילת הכבישים והמנהרות המובילים לעיר. ועדת ההיגוי כללה נציגים שהתמנו על ידי האדמו"רים מבויאן וקרלין, סלונים וערלוי, וכן נציגים מקהל עדת ירושלים המתמידים. העיר אוכלסה על ידי חרדים מירושלים ומבני ברק ועוד יישובים דתיים בישראל. כל רחובות העיר נקראים על שם אישים ביהדות החרדית, כרבנים, אדמו"רים ומחברי ספרי יהדות.

ביתר עילית היא העיר הראשונה בישראל שהוקמה עבור האוכלוסייה החרדית, היישוב נוסד ב-1988 וקיבל מעמד מוניציפלי ב-1990.

העיר קיבלה 19 שנה רצופות 5 כוכבי יופי. רוב תושביה הם מתחת לגיל 18.

שכונות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר ביתר בנויה על שלוש גבעות:

גבעה A[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעה A היא החלק המזרחי של העיר. בצפון הגבעה שכונת האתרוג (A1), השכונה הראשונה שנבנתה בשנות ה-90. בשכונה זו נמצא בניין העיריה, ובתי הדין. עוד נמצאים בה בתי הכנסת של החסידויות קרלין, בויאן וערלוי; ישיבת היכל מאיר בראשות הרב זמיר כהן; בית הכנסת הספרדי אהל שלמה; בית הכנסת הליטאי מנחת שלמה; בית הכנסת האמריקאי אהל תורה וקמפוס חב"ד. בשכונה פארק "גן השלושה".

דרומית לשכונת האתרוג נמצאת שכונת הדקל (A2). בשכונה פרק "חזון יוסף", בית הכנסת הליטאי ישיבת הר"ן; בתי כנסת של חסידות בוסטון, נדבורנה ופינסק קרלין וכן של קהילות פרושים, קהל עדת ירושלים ובית הכנסת הספרדי שאגת אריה.

דרומית לשכונת הדקל נמצאת שכונת ההדס (A3). השכונה אוכלסה בשנת 1999. במרכז השכונה נמצא פארק הירשפלד.

בצפון מזרח הגבעה נמצא אזור תעשייה הערבה.

גבעה B[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעה B היא הגבעה האמצעית בעיר. החלה להתאכלס קצת לאחר שנת 2000. בצפון הגבעה נמצאת שכונת הגפן (B1), שבה המרכזים המסחריים לב ביתר, סנטר גרדן, ככר העיר ושמחת משה, מספר אולמות אירועים ופארק שבעת המינים. בשכונה נמצאת תחנת משטרה, כיבוי והצלה ומד"א אזוריות.

דרומית לשכונת הגפן נמצאת שכונת התמר (B2), שבה מרכז מסחרי התמרים ופארק השבטים.

גבעה C[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעה C היא הגבעה המערבית בעיר. השכונה אוכלסה החל משנת 2019. C.[4] ממערב לשכונה עובר הקו הירוק ובצמוד לו היישובים צור הדסה וואדי פוכין.

בתחילת אוגוסט 2017 נכח ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס הנחת אבן הפינה לגבעה.[5]

היער האנגלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היער האנגלי הוא אזור תעשיה העתיד לקום צפונית מזרחית לעיר, צפונית לכביש 375. בשטח זה עתיד לקום גם כן בית קברות. התוכנית מקודמת משנת 2014.[6]

בעיר מאות בתי כנסת, כעשרים מקוואות, כעשרים סניפים של קופות החולים, 5 מרכזים מסחריים, וכמאה פארקים וגנים עירוניים.

ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר קרויה על שם העיר הקדומה ביתר, שהייתה מעוזם האחרון של לוחמי מרד בר כוכבא ושל שמעון בר כוכבא עצמו. אתר העיר הקדומה נמצא היום בסמוך לכפר הערבי בתיר, בחורבה גדולה ומבוצרת הקרויה "ח'רבת אליהוד" (חורבת היהודים), אשר מוקפת במערכת מצור רומית.

בסביבות העיר נמצאו ממצאים ארכאולוגיים רבים ביניהם גתות, חרסים, בורות מים, שרידי מבנים, טרסות עתיקות, נקבות חצובות, תעלות שלחין, ולמעלה מארבע מחנות צבא רומאיים ומגדלי שמירה המתוארכים לימי מרד בר-כוכבא. בנוסף התגלו בדרום-מערב העיר כשתי מצודות המתוארכות לתקופה הישראלית. באחת מהן, המכונה "חירבת אל-עיר", השתמרו קירות עד לגובה של מטר וחצי ושערי הכניסה והיציאה. קיימת סברה כי שמו של הכפר הערבי השכן נחאלין משמר את שמו של היישוב המקראי "נחלם". הכפר חוסאן מזוהה עם היישוב המקראי חושה, שהיה גם אחד מארבעת כפרי הבת המבוצרים של העיר ביתר.

לקראת הרחבת העיר, נעשו ב-1998 חפירות הצלה בגבעה המערבית של העיר. במהלך החפירות התגלתה שורה של מגדלי שדה, בשטח של כ-30 דונם, המתוארכות לתקופת הברזל II, ולהתקופה הרומית בארץ ישראל. בצמוד לחלק מהמגדלים נחשפו גם מתקנים חקלאיים, ובעיקר גתות.[7] בחפירה שערך קמ"ט ארכאולוגיה של המנהל האזרחי בשנת 2016, נחשף בשלמותו כפר עות'מאני מהמאה ה-18, שננטש באופן פתאומי.[8]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי ביתר עילית חרדים. היחס בין נשים לגברים הוא 961 נשים לכל 1,000 גברים. ביתר עילית היא העיר הצעירה ביותר בישראל: 64% מהתושבים הם מתחת לגיל 18.

האידאולוגיה של העיר מבוססת על הרצון להקים יישוב חרדי עצמאי, הפועל ברוח התורה, ומתנהל באורח חיים ייחודי לו. ובלשון האתר הרשמי של העירייה: "סגרגציה טריטוריאלית היא הדרך היחידה לקיום אורח חיים חרדי במובן של חתירה מתמדת אל עבר השגת האידיאל הנשגב של "בכל דרכיך דעהו". רוב רובם של התושבים אינם בעלי אידאולוגיה של "התנחלות" בשטחי יהודה ושומרון, בניגוד לרוב המתיישבים באזור זה המבקשים להדגיש את בעלותו של עם ישראל על כל חלקי הארץ. בביתר עילית פעלה ועדת אכלוס, שמונתה בידי רבני העיר, אשר תפקידה לדאוג לצביונה החרדי ואופי האכלוס בעיר ולמנוע ממשפחות שאורח חייהם אינו עולה בקנה אחד עם אורח החיים החרדי בעיר, להתיישב במקום.

מבין שלוש הקבוצות העיקריות בחברה החרדית (חסידים, ליטאים וספרדים) הציבור החסידי בעיר הוא הקבוצה הגדולה ביותר. בתוך הציבור החסידי הקהילות הגדולות בעיר שייכות לחסידות בויאן, חסידות קרלין, חסידות סלונים, חסידות ברסלב וחסידות חב"ד, המונות כל אחת כמה מאות משפחות. בנוסף קיימות בעיר קהילות ירושלמיות גדולות של קהל עדת ירושלים ופרושים. עקב זאת שמרבית הקהילות המייסדות היו ירושלמיות, זמן הדלקת נרות שבת ויום טוב בעיר הוא כמו בירושלים. קהילות בולטות נוספות הן של חצרות צאנז, ויז'ניץ, ערלוי, רחמסטריווקא, אמשינוב, סערט ויז'ניץ, לעלוב בית שמש, לעלוב ירושלים, פינסק קרלין, זוויהל, תולדות אברהם יצחק, אמונת ישראל, סדיגורה, ביאלה, חצרות בוסטון, מחנובקה וסקווירא. בעיר פועלים מספר אדמו"רים: האדמו"ר מנדבורנה ביתר, האדמו"ר מדינוב, האדמו"ר מסטניסלב, האדמו"ר מראזלא והינוקא מלעלוב ביתר. לאחר החסידים נמצאים הספרדים ואחריהם האשכנזים.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2019, מתגוררים בביתר עילית 59,269 תושבים (מקום 30 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.4%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2018, לביתר עילית דירוג של 1 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ח (2017-‏2018) היה 11.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 4,780 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,388 ש"ח).[9]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבני העיר האשכנזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב דוד צבי אורדנטליך, היה רב העיר האשכנזי בין השנים 19882019. לאחר שנפטר הוכתר במקומו הרב חיים וייס בטבת התש"ף.[10]

אב בית הדין המקומי הוא הרב צבי ברוורמן, ולצידו הרב מאיר שמחה אויערבאך (רב קהילת הדקל בעיר), הרב שלמה איצקוביץ (רב חסידי ויז'ניץ בעיר), הרב ישראל ברזובסקי (בנו של האדמו"ר מסלונים ורב חסידי סלונים בעיר), הרב אברהם שרגא שטיגליץ (רב חסידי צאנז בעיר), הרב משה דוד אדלר (רב הקהילות הליטאיות בגבעה B) והרב אברהם בוטרמן.

רבני העיר הספרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב יעקב תופיק אביעזרי היה רב העיר הספרדי. בבית דינו מכהנים לצידו הרב עמי מזרחי והרב יצחק מועלם (אשר מכהן גם כרב שכונת הגפן בגבעה B). הרב מרדכי נגארי, ממלא את מקומו של הרב אביעזרי מאז פרישתו לגמלאות בשנת תשע"ו.[11]

בתי דין בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים בעיר בית הדין נזר המשפט בראשות הרב זמיר כהן, רב שכונת אתרוג בעיר ויו"ר ארגון הידברות, וכן שלוחה של בית הדין שערי משפט בירושלים, אשר בראשה עומד הרב מרדכי היילפרין רב שטיבלאך קהל חסידים בעיר.

ועדת אכלוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בביתר פעלה ועדת אכלוס שתפקידה היה למנוע מתושבים שלדעתה לא מתאימים לצביון החרדי של העיר להתגורר בה. לוועדה לא היה תוקף חוקי וכוחה נבע מסמכות הרבנים שעמדו מאחוריה, שאסרו מכירת דירות למשפחות שלא עברו את אישור הוועדה. הוועדה פעלה בהנחייתם ובהשראתם של רבני העיר וביה"ד של העיר בראשות הרב אורדנטליך, הרב ברוורמן והרב תופיק אביעזרי.

לאחר תלונות רבות שהגיעו למשרד השיכון פרסם המשרד הנחיה רשמית[12] כי ועדה זו אינה חוקית, אך פרסום זה לא מנע ממנה את המשך פעילותה.

מכיוון שחלק גדול מן המשפחות שכניסתן נמנעה על ידי הוועדה היו מעדות המזרח, הופעל לחץ על ידי ש"ס במהלך הבחירות של סוף שנת 2007 לסגור את הוועדה, זאת למרות טענות הוועדה ששיקוליה הם ענייניים ומתמקדים רק במידת הדתיות של המועמד. כדי לקבל את תמיכת ש"ס הסכימה המפלגה שזוהתה עם מאיר רובינשטיין (שנבחר לראשות העיר בסופו של דבר), ליזום צעדים שיביאו לשינוי הרכבה של ועדת האכלוס כדי למנוע תלונות על אפליה. לאחר הבחירות בתחילת ינואר 2008, הודיעה הוועדה על סגירתה, בעקבות לחץ שהופעל עליה לעריכת שינויים מבניים ובעקבות לחץ פוליטי של המפסידים בבחירות, אולם כחודש לאחר מכן היא הוקמה מחדש וחזרה לפעול כימים מקדם.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר ביתר עלית פועלים 67 בתי ספר לכל סוגי הזרמים ומספר רב של ישיבות, כוללים ומוסדות לימודים ישיבתיים לתלמידים נשואים. רוב בתי הספר בביתר אינם משלבים לימודי ליבה. יש גם 2 מכללות ללימודי הוראה וחינוך לגברים ונשים. אחוז הזכאים בביתר עילית לתעודת בגרות הוא הנמוך ביותר בישראל, ובשנת תש"ע עמד על 6.51 אחוזים בלבד.[13]

בעיר פועלות 13 ישיבות גדולות. בהן:

כן פועלות בה 32 ישיבות קטנות. בהן:


תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחבורה הציבורית בביתר עילית מבוססת על אוטובוסים (בעיקר) ומוניות.[14] את התחבורה הציבורית בעיר מפעילה חברת קווים עילית שזכתה במכרז להפעלתה ב-2006 והחליפה את חברת ביתר-תור שפעלה עד אז בעיר. התחבורה מביתר פועלת לריכוזים חרדיים רבים.

כמו כן חברת אפיקים מפעילה קו לאשדוד, ובסופי שבוע לעמנואל, חברת דן בדרום מפעילה קו לנתיבות דרך אופקים בסופי השבוע ובחגים, חברת אגד תעבורה מפעילה קו לגוש עציון, וחברת נתיב אקספרס מפעילה קו למירון ולצפת בסופי השבוע ובחגים ובל"ג בעומר.

חברת ביתר-תור זכתה במכרז של העירייה בשנת 1996 להפעלת התחבורה הציבורית בביתר עילית וממנה ואליה. לאחר שהתושבים התלוננו על ליקויים בפעילות החברה, עתרה העירייה לבית המשפט לביטול הזיכיון החדש וזה קיבל את העתירה והורה לפתוח במכרז להפעלת התחבורה הציבורית בעיר.[15] במכרז זכתה חברת עילית-קווים, שהחליפה את ביתר-תור בתחילת 2006. בשנת 2016 זכתה החברה במכרז נוסף, ותמשיך להפעיל את קווי התחבורה בביתר ב-7 השנים הקרובות. ביתר תהיה העיר הראשונה ביהודה ושומרון בה אוטובוס מפרקי[16] יופעל ב-3 מתוך שבעת הקווים העירוניים בביתר[17] ביתר עילית היא עיר חרדית, ולכן כל הנסיעות הבין-עירוניות מתקיימות במתכונת קו מהדרין, בהתאם להיתר שנתן בג"ץ להפעלה רצונית של הסדר זה ואיסור להכריח נוסעת לעבור מקום.

ראשי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש המועצה הראשון, משה ליבוביץ, כרת ברית ערים תאומות עם המועצה המקומית ואדי מוסא בפטרה שבירדן.[18][19]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם שבות, ביתר עילית, בתוך: מנחה לירושלים במלאת כ"ה שנים לאיחוד", הוצאת אריאל (עמ' 188), תשנ"ג, 1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ביתר עילית בוויקישיתוף

Green globe.svg אתר האינטרנט של עיריית ביתר עילית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2019, אוכלוסייה במועצות אזוריות לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
  3. ^ 1 2 3 4 יוסף שלהב, מנהל וממשל בעיר חרדית. ירושלים: מחקרי פלורסהיימר; 1997. עמ' 12–13.
  4. ^ נחנך מקווה, חב"ד
  5. ^ נתניהו הניח אבן פינה בביתר • שידור חוזר, כיכר השבת
  6. ^ תכנית אזור התעשיה היער האנגלי, באתר דביר-יחיעם אדריכלים ובוני ערים
  7. ^ יובל פלג וירון פלר, ‏ביתר עלית (מערב), באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 116, 31 במאי 2004
  8. ^ תגלית נדירה: כפר עות'מאני מהמאה ה-18 נחשף בשלמותו בביתר עילית , באתר וואלה! NEWS‏, 2 במרץ 2016
  9. ^ פרופיל ביתר עילית באתר הלמ"ס
  10. ^ חודש אחרי: רב חדש ימונה לעיר ביתר עילית, כיכר השבת, ‏8 בינואר 2020
  11. ^ ארי קלמן, ביתר: בהמלצת רב העיר הפורש מונה רב זמני, אתר "כל הזמן". י"ב בתמוז ה'תשע"ו
  12. ^ ההנחיה., www.pirsum.gov.il
  13. ^ תומר ולמר, זכאות לבגרות: שוהם בראש, בני ברק בתחתית, ynet,‏ 16.05.11
  14. ^ 6347 נהגים על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לשנת 2014
  15. ^ עיריית ביתר מתנתקת משירותי ביתר תור באתר ערוץ 7
  16. ^ 11=https://www.mr.gov.il/officestenders/Pages/officetender.aspx?pID=581458 מכרז 25/2015 להפעלת שירותי תחבורה בביתר עלית
  17. ^ 10=קווים-עלית זכתה במכרז להפעלת התחבורה בביתר עלית
  18. ^ ידיעות אחרונות, 6 בנובמבר 1994
  19. ^ מרכז שטיינמץ לחקר השלום, אוניברסיטת תל אביב