שלום ברנר
 | |
| לידה |
16 ביולי 1936 (בן 87) חיפה, ישראל |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תפקידים בולטים | שופט בית המשפט המחוזי בירושלים |
  | |
שלום ברנר הוא שופט בדימוס בבית המשפט המחוזי בירושלים וכיהן כסגן נשיאו החל משנת 1996. לאחר פרישתו מכס השיפוט בשנת 1998 כיהן כיו"ר הוועדה למתן היתרים לשרים ולסגני שרים במשרד מבקר המדינה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנר נולד בחיפה בשנת 1936. למד משפטים במסגרת העתודה האקדמית בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. לאחר לימודיו שירת בפקליטות הצבאית, שם שימש עוזרם של מאיר שמגר (אז שטרנברג) ושל דליה דורנר. לאחר שחרורו מצה"ל השלים התמחות ועבד כעורך דין, וכיהן בין היתר כמרצה מן החוץ לאתיקה מקצועית בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. בחודש מאי 1982 מונה לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובינואר 1996 מונה לסגן נשיא, עד לפרישתו ב־31 באוגוסט 1998.[1]
לאחר פרישתו עסק בבוררויות וגישורים, ושימש כמרצה לאתיקה מקצועית של עורכי דין ולניהול משפט במכללה למשפטים רמת גן. באוקטובר 2000 מונה על ידי ראש הממשלה אהוד ברק ליו"ר ועדת הבירור הציבורית לבדיקת אירועי התנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ערבים בגליל ובמשולש[2], אך לאחר לחץ כבד של מנהיגי הציבור הערבי הוועדה הוחלפה על ידי ועדת חקירה ממלכתית, ועדת אור. לאחר מכן בשנים 2001 עד 2004 שימש כיו"ר הוועדה למתן היתרים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים במשרד מבקר המדינה[3], בשתי קדנציות, האחת תחת המבקר אליעזר גולדברג והשנייה תחת המבקר יוסף שפירא. בתפקידו זה נאלץ ברנר לדון ולדחות את בקשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו למימון הגנתו המשפטית באמצעות מקורביו מיליקובסקי ופרטרידג'.[4]
תיקים בולטים בהם שפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנר ישב בהרכב שהרשיע בשנת 1988 את מרגל האטום מרדכי ואנונו בריגול חמור, ודן אותו ל־18 שנות מאסר[5] (ת.פ. 461/86). ברנר הצטרף לדעתו של ראש ההרכב השופט א' נועם שסבר שמעשיו של ואנונו נעשו מתוך מניעים נסיבתיים ולא אידאולוגיים הקשורים לאישיותו של ואנונו ורצונו בנקמה, וזאת בניגוד לדעתו החולקת של השופט צבי טל, שסבר שהמניע העיקרי של ואנונו היה אידאולוגי.
ברנר שפט כדן יחיד את שמחה דיניץ, אז יו"ר הסוכנות היהודית, והרשיע אותו בשימוש שלא כדין בכרטיס אשראי של הסוכנות. ברנר זיכה את דיניץ מחמת הספק מהאישום הראשון והרשיע אותו באישום השני, קבלת דבר במרמה, אך קבע, כי הדבר נעשה שלא בנסיבות מחמירות. הרשעה זו בוטלה לאחר מכן בערעור שהגיש דיניץ לבית המשפט העליון.[6][7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלום ברנר באתר הרשות השופטת
- משפט הכלב - שלום ברנר, מחבר
- משפט ואנונו - פסק הדין בערעור
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "שלום ברנר אומר שלום". Globes. 1997-09-07. נבדק ב-2024-05-22.
- ^ הודעת משרד ראש הממשלה, הקמת ועדה ציבורית לבדיקת האירועים בגליל ובמשולש, באתר משרד ראש הממשלה, 21/10/2000
- ^ מינוי יושב ראש לוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה, באתר www.mevaker.gov.il
- ^ משה גורלי, מי יממן את ראש הממשלה: שלום ברנר הוא איש השעה, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il, 2019-03-31
- ^ סיפורו של מרדכי ואנונו: מרגל האטום שידע יותר מדיי, באתר www.news1.co.il
- ^ דקלו, מאת שמואל (1997-10-19). "ביהמ"ש העליון זיכה את דיניץ מחמת הספק משימוש בלתי חוקי בכרטיס אשראי של הסוכנות". Globes. נבדק ב-2024-05-22.
- ^ מרדכי קרמניצר ושלומית מנהיים-ולרשטיין, לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול: על פרשת דיניץ, באתר lawjournal.huji.ac.il, 1 בפברואר 2018