לדלג לתוכן

מרדכי ואנונו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי ואנונו
לידה 13 באוקטובר 1954 (בן 71)
מרוקו הצרפתיתמרוקו הצרפתית מרקש, מרוקו הצרפתית
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות אנגליקנית
בת זוג Kristin Joachimsen (מ-9 במאי 2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הקיום הנכון
www.vanunu.com

מרדכי ואנונו (‏האזנהⓘ‏Ⓘ‏ שינה את שמו לג'ון קרוסמן; נולד ב-13 באוקטובר 1954[1][2]) הוא טכנאי ישראלי שעבד בקריה למחקר גרעיני בדימונה. לאחר פיטוריו מעבודתו העביר לעיתונאים זרים בחו"ל תצלומים מתוך מתקני הקריה ומודיעין טכנולוגי על יכולתה הגרעינית של ישראל, מידע שממנו עלה שלישראל מעל 200 פצצות אטום ופצצות מימן.[3] בעקבות כך נחטף על ידי "המוסד" לישראל, ובהמשך הורשע בבגידה ובריגול חמור. הוא ריצה בכלא את מלוא עונשו, 18 שנות מאסר, ושוחרר בתנאים מגבילים. לאחר שהפר אותם נאסר שוב לשלושה חודשים. ואנונו מכונה באמצעי התקשורת בישראל "מרגל האטום".

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנונו נולד למשפחה יהודית-דתית במרקש שבמרוקו, שהייתה אז תחת שלטון צרפת, כילד השני מבין 11 ילדים לשלמה (סלומון) ומזל.[4][5] בגיל שמונה עלה לישראל[4] עם משפחתו. הם התגוררו בשכונה ד' בבאר שבע, שם למד לתקופה קצרה בישיבת בני עקיבא אהל שלמה, בעוד אביו מתפרנס מדוכן תשמישי קדושה בשוק העירוני. לאחר סיום שירותו הצבאי בחיל ההנדסה למד במשך כשנה לתואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, ולאחר שנכשל בשתי בחינות חזר לבית הוריו בבאר שבע והחל לחפש עבודה.

בשנת 1976 החל לעבוד כטכנאי בקריה למחקר גרעיני בדימונה, כמפקח קרינה. במקביל למד פילוסופיה וגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שם התקרב לסטודנטים ערבים הקשורים לתא רק"ח. במלחמת לבנון הראשונה הפכו השקפותיו המדיניות לשמאליות-רדיקליות והוא הצטרף לפעילויות פוליטיות ברוח זו. ואנונו הבריח מצלמה למקום עבודתו בקריה, ושם צילם בחשאי חלק ממתקניה הסודיים. הוא פוטר ב-1985, משנודע למעסיקיו על קשריו ונטייתו הפוליטית.

לאחר פיטוריו, יצא למסע של מעל שנה בעולם. תחילה נסע למזרח הרחוק, שם ניסה להמיר את דתו לבודהיזם. לבסוף התיישב בסידני, אוסטרליה, שם עבד זמנית כנהג מונית. בעת שהותו בסידני התקרב לכנסייה האנגליקנית וסיפר לחבריה על עבודתו בכור הגרעיני. ואנונו התגורר במבנה הכנסייה כארבעה חודשים וביולי 1986 התנצר.[6]

החשיפה והתפיסה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שהותו באוסטרליה, עיתונאי קולומביאני שפגש שם שכנע אותו למכור את התמונות שצילם בכור, ועזר לו ליצור קשר עם העיתונאי פיטר הונאם מהעיתון הבריטי "סאנדיי טיימס". ואנונו פגש את הונאם בסידני, מסר לו את המידע שברשותו ואת התצלומים שצילם בחשאי. בספטמבר 1986 הגיעו הונאם וואנונו ללונדון. עורכי העיתון ביררו האם ואנונו אמין, והעבירו את התצלומים למומחים לנשק גרעיני, שקבעו כי המידע אכן מדויק מדעית, ומראה בבירור שישראל מחזיקה ארסנל גרעיני מתקדם של בין 100 ל-200 ראשי נפץ אותם ייצרה. המידע עדכן הערכות קודמות שגרסו כי לישראל כ-20 ראשי נפץ, והציב את ישראל במקום השישי בעולם בין המעצמות הגרעיניות.[3]

ניסיונות "הסאנדיי טיימס" לאימות המידע הגיעו לידיעת רשויות הביטחון הישראליות. השב"כ פתח בחקירה[7] ו"המוסד" שלח צוותים בפיקוד בני זאבי לאוסטרליה ולבריטניה ב"מבצע קניוק". הם איתרו את ואנונו בלונדון והחליטו להביאו לרומא בכדי שלא לפגוע במערכת היחסים הרגישה עם שירותי המודיעין של הממלכה המאוחדת. סוכנת מיחידת העוקבים, שריל בנטוב, אשר כונתה "סינדי", הצליחה לפתות אותו לבוא עימה לרומא.[8] בהגעתם הוא נחטף על ידי חוליית לוחמי "המוסד" בפיקודו של גיורא צחור, ומשם הובא לישראל בחשאי בספינה אח"י נגה שהתחזתה לאוניית משא.[9]

ב-5 באוקטובר 1986 פרסם הסאנדיי טיימס את המידע והצילומים, כולל שרטוט של מבנה הכור שנעשה על-פי תיאורו של ואנונו.[10] לטענת העיתון, פרסום זה היווה הוכחה ראשונה לכך שבידי ישראל יש נשק גרעיני. למחרת פרסם בישראל העיתון "חדשות" את הכתבה המקורית ותרגום שלה לעברית.[11]

בהגיעו של ואנונו לישראל, מונתה ועדת בדיקה כדי לברר את הסיבות לכשל הביטחוני. בראש הוועדה עמד איש השב"כ אבנר ברנע ובין חבריה היה יחיאל חורב מאגף הממונה על הביטחון במערכת הביטחון. הוועדה הצביעה על כשלים משמעותיים בפעילות שב"כ ומלמ"ב, שלא זיהו בזמן את הסיכון הביטחוני מעבודת ואנונו בקמ"ג גם לאחר שפוטר, ולא מנעו את יציאתו מהארץ ואת חשיפת הסודות לגורמים זרים.[12]

המשפט והמאסר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואנונו המצמיד את כף ידו לחלון הרכב שבו הוסע לדיון בהארכת מעצרו, וחושף בכך את נסיבות מעצרו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

במשך 40 ימים הוסתרה החזקתו של ואנונו בישראל, עד שלבסוף הובא להארכת מעצר, מבלי לציין כיצד הגיע לארץ.[13] בדרכו להארכת המעצר הערים על שומריו, כתב את נסיבות חטיפתו על כף ידו והצמיד אותה לחלון ניידת המשטרה שהובילה אותו. הטקסט תועד בתצלום עם כיתוב: "30.9.86, 21:00. Vanunu M was hijacked in Rome. ITL. 30.9.86, 21:00. Came to Rome by flight BA504" - בעברית: "ואנונו מ' נחטף ברומא איטליה. הגיע לרומא בטיסה BA504". מאוחר יותר שימש מידע זה לאיתור סוכנת המוסד, שאליה נלווה, על פי סידור המושבים באותה טיסה.[14]

ב-9 בנובמבר 1986 פרסמה ממשלת ישראל הודעה רשמית שבה נאמר: ”ממשלת ישראל מודיעה כי מרדכי ואנונו עצור בישראל כדין, על־פי צו של בית משפט שניתן בדיון בו נכח גם הסניגור שמינה לעצמו; מטעמי סוביודיצה, לא יפורסמו פרטים נוספים. כל השמועות לפיהן נחטף על אדמת בריטניה, אין כל יסוד, וממילא אין יסוד לידיעה כאילו מר פרס התקשר עם הגב' מרגרט תאצ'ר, כדי לעדכנה באירוע שלא קרה במציאות.”.[15]

כתב האישום נגד ואנונו הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים ב-28 בנובמבר 1986 וכלל בקשה למעצר עד תום ההליכים.[16] תחילה יוצג בידי עו"ד אמנון זכרוני,[17] שפוטר במרץ 1987 על ידי אחיו של ואנונו[18][19] ובמקומו מונה עו"ד אביגדור פלדמן לייצגו.[20][21] ב-28 במרץ 1988 הורשע ואנונו בבגידה ובריגול חמור, ונגזרו עליו 18 שנות מאסר. ב-11 שנות המאסר הראשונות שהה בבידוד "מנהלי", שאינו מוגדר בחוק העונשין, שלא נקבע בגזר הדין ולא הובהר מתוקף איזו סמכות הוחלט להפעילו.

לאחר המאסר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מהכלא, בתום מלוא תקופת מאסרו, ב-21 באפריל 2004, הוטלו על ואנונו מגבלות מכוח תקנות שעת חירום, בנימוק לפיו הוא ממשיך להוות סיכון לביטחון המדינה. נאסר עליו לצאת מישראל ולתקשר עם אזרחים זרים.[22] הוא דבק בטענה כי פעל ממניעים אידאולוגיים, למניעת הפצה ושימוש בנשק גרעיני. עם שחרורו התכוון להתגורר בדירה שנשכרה עבורו במתחם אנדרומדה ביפו,[23] אך בעקבות פרסום הכתובת בתקשורת, עבר לגור בקתדרלת סנט ג'ורג' במזרח ירושלים.[24]

אחרי שחרורו המשיך ואנונו להתראיין לתקשורת, בניגוד להגבלות. בחלק מהראיונות התבטא בגנות הדת היהודית, הפרימיטיבית וגזענית כביכול.[25][26]ב-22 במאי 2004, ערכה העיתונאית יעל לוטן ריאיון עם ואנונו עבור ה"סאנדיי טיימס" וה-BBC, כדי לעקוף את המגבלות שאסרו עליו לתקשר עם עיתונאים זרים.[27] השב"כ עצר בהמשך את העיתונאי הבריטי פיטר הונאם מהסאנדיי טיימס, ועיכב בנמל התעופה בן-גוריון גם את כתב ה-BBC כריס מיטשל, שהכין את הסרט על פרשת ואנונו, והחרים ממנו קלטות מהריאיון.[28]

ואנונו נחקר מספר פעמים על הפרת תנאי השחרור, ואף נעצר פעם אחת על כניסתו לשטחי הרשות הפלסטינית. בעקבות כך הוגש נגדו כתב אישום על 22 הפרות של צו אלוף פיקוד המרכז. ב-30 באפריל 2007 הרשיע בית משפט השלום בירושלים את ואנונו ב-15 הפרות. ואנונו אמר בתגובה שישראל היא מדינה דיקטטורית ואין בה זכויות למי שאינם יהודים. בהמשך גזר בית המשפט את עונשו לשישה חודשי מאסר בפועל ועוד שישה על תנאי.[29] בערעור לבית המשפט המחוזי קוצר מאסרו לשלושה חודשים,[30] ואילו בית המשפט העליון הורה שיבצע במקומו עבודות שירות, מחשש שייפגע בידי אסירים יהודים. ואנונו סירב לבצע עבודות שירות ולכן נכלא במאי 2010[31] למאסר של חודשיים וחצי.[32]

מייד עם שחרורו עתר ואנונו לבג"ץ בדרישה להסרת המגבלות שהוטלו עליו.[33] בהמשך עתר פעמים נוספות אך עתירותיו נדחו.[34][35] השופטים כתבו כי שוכנעו שהמגבלות המוטלות על ואנונו נובעות מחשש ממשי לפגיעה קשה בביטחון המדינה, משום שעדיין יש בידו מידע סודי שטרם פורסם.[36] ביולי 2011 עתר ואנונו לבג"ץ בדרישה לחייב את שר הפנים לבטל את אזרחותו הישראלית. לפי "ידיעות אחרונות" התגורר ואנונו ב-2011 בתל אביב, ועמד בקשר זוגי עם התאולוגית הנורווגית ד"ר כריסטין יואחימסן, וזאת בהסכמת השב"כ.[37]

במאי 2016 הוגש נגד ואנונו כתב אישום לאחר שהפר שוב את תנאי שחרורו. הוא הואשם בין היתר על אי דיווח על מעבר דירה, מסירת מידע מסווג במסגרת ריאיון לערוץ 2 ומפגש עם אזרחים זרים.[38] הוא נידון ל-120 שעות לתועלת הציבור בגין הפרות אלו.[39]

פרסים, תארים והוקרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנונו נתפס בעיני ישראלים רבים כבוגד. עם זאת, ארגון אמנסטי אינטרנשיונל ואחרים בישראל ובעולם רואים בו אסיר מצפון הנאבק לפירוק נשק גרעיני ויצאו במחאה על החטיפה ועל שהותו הארוכה בכלא. ואנונו הוצע כמועמד לקבלת פרס נובל לשלום, אך דחה את ההצעות בנימוק שאינו מעוניין לקבל פרס שהוענק לשמעון פרס, שהקים את הכור בדימונה.[40]

הפרלמנט האירופי גינה את ממשלת ישראל על חטיפת ואנונו ועל אופן התנהלותה עמו.[41] ואנונו קיבל מספר פרסים ותוארי כבוד, כגון פרס הקיום הנכון בשנת 1987, תואר "דוקטור לשם כבוד" מאוניברסיטת טרומסה שבנורווגיה בשנת 2001. בשנת 2005 קיבל את פרס העם הנורווגי לשלום. בספטמבר 2004, העניקה יוקו אונו לוואנונו פרס לשלום על שם בן זוגה המנוח, ג'ון לנון. באוקטובר 2010 הוענקה לו מדליה על ידי הליגה הבינלאומית למען זכויות אדם על שם קרל פון אוסייצקי, זוכה פרס נובל לשלום.[42]

בתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 עם הקמת התיאטרון הערבי-עברי ביפו, הועלתה ההצגה "אדון V", על חייו וסיפורו של מרדכי ואנונו, בבימויו של יגאל עזרתי ובכיכוב יונתן צ'רצ'י. באפריל 2024 דווח כי סיפורו יעובד גם לסרט הוליוודי בשם "The Dimona Affair".[43]. בנובמבר 2025 עלתה הסדרה "ואנונו" בת שלושה פרקים ב"כאן 11", העוסקת בפרשת ואנונו.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרדכי ואנונו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ הכשלון של השב"כ, מעריב, 22 ביוני 1990
  2. ↑ ישראל המעצמה הגרעינית ה-6 בעולם, חדשות, 6 באוקטובר 1986
  3. 1 2 Mordechai Vanunu: The Sunday Times articles.
    המאמר מ-5 באוקטובר 1988, בעיתון הסאנדיי טיימס
  4. 1 2 נעם שרביט, סיפורו של מרדכי ואנונו: מרגל האטום שידע יותר מדיי, באתר www.news1.co.il (ארכיון)
  5. ↑ Peter Hounam, The woman from Mossad: the story of Mordechai Vanunu & the Israeli nuclear program, Berkeley CA: Frog, Ltd. : Distributed by North Atlantic Books, 1999, עמ' 30, ISBN 978-1-58394-005-1
  6. ↑ ינון שנקר, "את הנצרות הוא הביא איתו מבאר־שבע", כותרת ראשית, 19 בנובמבר 1986
  7. ↑ רון מיברג, היום בו התפוגגה העמימות הגרעינית, באתר זמן ישראל, 27 בינואר 2024
  8. ↑ ואנונו לא מופיע בשמו ב'טיסת הפיתוי' לרומא, מעריב, 23 בדצמבר 1986
  9. ↑ תחילה דווח בעיתונות שעלה על "ספינת שעשועים" מרצונו כחלק מתרגיל הפיתוי - ראה: רן דגוני, " נערת פיתיון של המוסד משכה את וענונו לספינת שעשועים, מעריב, 20 באוקטובר 1986
    זמן קצר אחר כך חשף הסאנדיי טיימס שנחטף לאונית משא ישראלית
    אפרים סידון, סינדירלה - על פי הסאנדיי-טיימס, כותרת ראשית, 19 בנובמבר 1986
  10. ↑ מבנה הכור על פי תחקיר ה"סאנדיי טיימס", באתר הארץ, 20 באפריל 2004
  11. ↑ "ישראל מעצמה גרעינית", חדשות, 6 באוקטובר 1986
  12. ↑ יוסי מלמן, מי מפחד ממרדכי ואנונו, באתר הארץ, 15 במרץ 2004
  13. ↑ בארה"ב ובבריטניה לא יודעים ש"חטפו" את מרדכי ואנונו, מעריב, 28 באוקטובר 1986
  14. ↑ ברוך מאירי, "מטריה ביטחונית הפרידה בין ואנונו לכלי התקשורת, מעריב, 29 בדצמבר 1986
  15. ↑ ההודעה הרשמית, מעריב, 10 בנובמבר 1986
  16. ↑ ברוך מאירי, הצלמים ינסו היום "לתפוס" את ואנונו בדרך לבית המשפט, מעריב, 30 בנובמבר 1986
  17. ↑ נעמי לויצקי, האיש שוואנונו סומך עליו, כותרת ראשית, 12 בנובמבר 1986
  18. ↑ מיכאל רותם, מרדכי ואחיו רוצים את אביגדור פלדמן, חדשות, 17 במרץ 1987
  19. ↑ אורי בינדר, אחיו של ואנונו רוצים בעו"ד פלדמן במקום זכרוני, מעריב, 17 במרץ 1987
  20. ↑ הערכה: סנגורי ואנונו יתרכזו בנימוקים מוסריים למעשיו, חדשות, 5 במאי 1987
  21. ↑ עו"ד קפלן חדלה לייצג את ואנונו, מעריב, 17 ביוני 1987
  22. ↑ יוסי דהאן, מדיניות "העמימות" של הגבולות המוניציפאליים ומרדכי ואנונו, באתר "העוקץ", 20 באפריל 2004
  23. ↑ ראלי סער,יוסי מלמן, נדחו השגות ואנונו על ההגבלות שיוטלו עליו; פורז חתם על איסור יציאה מהארץ, באתר הארץ, 19 באפריל 2004
  24. ↑ יוסי מלמן, יום אחרון בכלא: האחים אספו הארגזים, התומכים הפגינו, באתר הארץ, 21 באפריל 2004
  25. ↑ עומר כרמון, "ואנונו: "היהדות - דת פרימיטיבית וגזענית", 24 באוקטובר 2005 באתר "חדשות msn" (דרך ארכיון האינטרנט)
  26. ↑ יוסי דהאן, מרדכי ואנונו מדבר, באתר "העוקץ", 15 בנובמבר 2004
  27. ↑ יוסי מלמן, ואנונו בראיון שהכעיס את השב"כ: חשדתי ש"סינדי" סוכנת מוסד, באתר הארץ, 28 במאי 2004
  28. ↑ יובל יועז, יוסי מלמן, הונאם עם שחרורו: שירותי הביטחון עשו טעות נוראה, באתר הארץ, 26 במאי 2004
  29. ↑ אבירם זינו, 6 חודשי מאסר נגזרו על מרדכי ואנונו בגין הפרת מגבלות שחרורו, באתר ynet, 2 ביולי 2007
  30. ↑ אביעד גליקמן, המאסר של ואנונו על הפרת המגבלות קוצץ בחצי, באתר ynet, 23 בספטמבר 2008
  31. ↑ רונן מדזיני, ואנונו חוזר לכלא: "שב"כ, רוצים לחנך אותי?", באתר ynet, 23 במאי 2010
  32. ↑ רענן בן צור, ואנונו שוחרר: תנו לי כבר לעזוב את הארץ הזאת, באתר ynet, 8 באוגוסט 2010
  33. ↑ יובל יועז, ואנונו עתר נגד ההגבלות: "אוכל וטלוויזיה זה לא חופש", באתר הארץ, 4 ביוני 2004
    יובל יועז, יוסי מלמן, בג"ץ: ואנונו נחוש להמשיך לחשוף סודות, באתר הארץ, 27 ביולי 2004
  34. ↑ יובל יועז, בג"ץ הותיר על כנן את ההגבלות החלות על ואנונו: "עדיין מסוכן", באתר הארץ, 12 בינואר 2006
  35. ↑ נועם שיזף, עשור אחרי שחרורו, המדינה ממשיכה להעניש את ואנונו, באתר "שיחה מקומית", 1 ביוני 2014
  36. ↑ בג"ץ 6960/17 מרדכי ואנונו נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב־14 בנובמבר 2017
  37. ↑ יאנה פבזנר-בשן, "המרגל מחוף בוגרשוב", ידיעות אחרונות (מוסף חג), 19 באוקטובר 2011
  38. ↑ אתר למנויים בלבד ניר חסון, כתב אישום חדש נגד ואנונו: נפגש עם זרים ועבר דירה מבלי להודיע, באתר הארץ, 8 במאי 2016
  39. ↑ אתר למנויים בלבד ניר חסון, מרדכי ואנונו נידון ל-120 שעות לתועלת הציבור בגין הפרת תנאי שחרורו, באתר הארץ, 10 ביולי 2017
  40. ↑ What Alfred Nobel Might Say to the Peace Prize Committee regarding Mordechai Vanunu, ‏27 בפברואר 2010 (באנגלית)
  41. ↑ הצהרה בדבר מעצרו הממושך של מרדכי ואנונו בידי הרשויות הישראליות, באתר הפרלמנט האירופי, ‏29 באוקטובר 2002 (באנגלית)
  42. ↑ יוסי מלמן, זוכי פרס נובל: התירו למרדכי ואנונו לצאת לקבל פרס בינלאומי, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2010
  43. ↑ אלון פרוכטר, בקרוב בקולנוע: סיפורו של מרדכי ואנונו יעובד לסרט הוליוודי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 באפריל 2024
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרדכי_ואנונו&oldid=43572942"