שלמה פרידריך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלמה פרידריך, 1960

שלמה פרידריך (רימנוב, פולין, ו' בניסן תרפ"א, 14 באפריל 1921[1] - פריז, צרפת, י"ג בטבת תשל"ט, 13 בינואר 1979) היה איש ציבור, מפקד בית"ר צרפת וחבר תנועת החרות. במלחמת העולם השנייה הציל יהודים ולאחריה היה צייד נאצים. לדברי שמעון פרס הוא היה "אדריכל היחסים של ישראל וצרפת"[2].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה זלמן פרידריך נולד ברימנוב שבפולין ב-1921, לשמואל ורוזה פרידריך[3]. עם הגעת הגרמנים לעיר ב-8 בספטמבר 1939, גורש שלמה עם יהודי העיר לתחום הסובייטי של פולין. שלמה הגיע עד לעיר טומסק שבסיביר, שם עבד במנסרה. ב-1941, כשכבשה גרמניה אדמות סובייטיות, שוחרר שלמה יחד עם האזרחים הפולנים האחרים ממחנות העבודה. יחד עם עוד יהודים רבים, רצה שלמה להתגייס לצבא השחרור הפולני, אך לא התקבל, מפאת היותו יהודי. שלמה נדד מעיר לעיר במשך חודשים, עד אשר השתקע בסמרקנד שבאוזבקיסטן. שם עבד, יחד עם עוד פליטים יהודים מפולין במפעל כותנה. בהוראת השלטונות, הומר המפעל למפעל לייצור סוכר, והחלו בשתילת סלק. אלא שהמכונות לייצור הסוכר טרם הגיעו, והסלק עמד להתקלקל. אז הגה שלמה פתרון פשוט, והוא להשתמש בסלק לייצור משקים אלכוהוליים, שהיה פשוט בהרבה מייצור סוכר. הרעיון אפשר לו להתעשר, להעסיק יהודים מחוסרי פרנסה רבים, ולהתגייס לטובת הקהילה היהודית. ב-1944 נבחר לעמוד בראש הקהילה המקומית[4].

פעילות לטובת תנועת בית"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1945, קיבל פנייה מתנועת בית"ר, והגיע אליו פרץ לסקר, על מנת לבקש ממנו לגייס את אנשי בית"ר שבאוזבקיסטן למאבק בארץ ישראל. פרידריך החל לעבור בערים, השיג אשרות יציאה, לעיתים בדרכים לא חוקיות. יום אחד הוזמן לשיחה עם מפקד בנ.ק.ו.ד, והתבקש לתת הסבר על פעילותו. פרידריך הכחיש את המיוחס לו, ובד בבד שפך את ליבו בפני המפקד על הדיכוי שעובר העם היהודי ועל שאיפתו להקים מחדש את מולדתו. המפקד פרץ בבכי ושחרר את פרידריך ואף סייע לו: הוא נתן לו 300 אשרות יציאה שניתנו לאזרחים פולנים שהלכו לעולמם לפני שהספיקו לצאת, ואפשר לו לתת אותן לאזרחים חיים. בהמשך השיג רכבות שיסיעו את אותם אנשים לפולין, 50,000 במספר[4].

ביוני 1946, יצא פרידריך עצמו לפולין, והתייצב בפני פרץ לסקר וביקש להמשיך את מסעו לארץ ישראל. לסקר פקד עליו להישאר, ולמלא משימה בברית המועצות: פרידריך התחפש לקצין סובייטי, נסע ליקטרינבורג, ופקד על הקצין המקומי לספק לו כמה עשרות מתנדבים לבניית כיכר בוורוצלב. הפקודה אמנם התמיהה את הקצין, אך הוא נתן לשלמה 45 יהודים ציונים, כמובן לא במקרה. לאחר מכן נסע ללבוב ושחרר שם, עדיין במדי קצין, כתריסר יהודים שנעצרו. מיד לאחר מכן השתתף בתנועת הבריחה, אך הנ.ק.ו.ד חיפש אחריו. בספטמבר 1946, בהיותו בוורוצלב אצל אחותו ששרדה את השואה, ביקר אצלו קצין משטרה שייעץ לו לעזוב, כי הנ.ק.ו.ד מתכנן מעצר. פרידריך ברח לאוסטריה[4].

לאחר מכן הגיע פרידריך לצרפת ושם התמנה לנציב בית"ר צרפת[5]. במסגרת זו עסק בגיוס צעירים מצרפת ומבלגיה לשורות האצ"ל[6]. לאחר מכן נשלח מטעם בית"ר לאמריקה הדרומית, ועסק בלכידת פושעים נאצים[7].

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 שב לפריז, ושם הגה, יזם והקים, את "הוועד למען ברית ישראל צרפת", והיה למזכירו הכללי[8]. בנוסף, כיהן כמזכיר הכללי של הליגה האירופית למאבק באנטישמיות, כראש הוועד הבינלאומי למלחמה בפאן ערביות[9] וכנציגה המדיני של תנועת חרות באירופה. מתוקף תפקידים אלה, עסק פרידריך בפעילות מדינית ענפה, בפרט בצרפת, והיה בעל קשרים הדוקים עם פוליטיקאים בכירים בצרפת, ביניהם ז'אק סוסטל, פייר קניג, ועוד.

השתתף במאבק נגד החרם הערבי על מדינת ישראל, שניסה להפעיל לחץ על פוליטיקאים צרפתים. למשל, על פי בקשתו של שגריר ישראל בצרפת, יעקב צור (טשרנוביץ), התערב באופן ישיר למאמץ הישראלי לסיים במהירות את החרם של חברת המכוניות הצרפתית רנו על ישראל בעקבות לחץ ערבי[10]. בנוסף, פעל לקליטת ישראל לשוק האירופי המשותף[11], למען חקיקת חוק בצרפת ובמדינות נוספות שימנע ליישם התיישנות על פשעים של נאצים, בהסתמך על החלטה של האו"ם ושל בית המשפט הבין-לאומי שהתיישנות לא חלה על פשעים נגד האנושות[12], ולמען יהודי ברית המועצות וצפון אפריקה[13].

ב-1960 חשף פרידריך כי הפושע הנאצי מרטין בורמן שהיה מוחזק כמת מ-1945 חי תחת זהות בדויה בברזיל או בפרגוואי. לימים התבררה ידיעה זו כלא נכונה, והוכח מבדיקות DNA כי בורמן אכן מת ב-1945[14].

ב-1964 ריכז את פעילויות המבצע להעלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי על אדמת אירופה בכלל ובצרפת בפרט. ארונו של זאב ז'בוטינסקי, שנקבר בניו יורק, עבר דרך צרפת בדרכו לישראל, וטקס רב רושם בהשתתפות פוליטיקאים צרפתים נערך בפריז לכבוד המאורע.[15]

על פעילויותיו המדיניות, ללא מעמד ותואר רשמי, זכה פרידריך לכינוי "שגריר הצללים"[16].

פטירתו וקבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערוב ימיו חלה ואושפז בבית חולים ליד פריז, ועל מיטת חוליו הוענקה לו אות לגיון הכבוד על ידי נשיא האספה הלאומית של צרפת ז'אק שבאן-דלמאס, ונשיא הסנאט אלן פואר.

שלמה פרידריך נפטר בפריז ב-13 בינואר 1979. בטקס האזכרה בפריז השתתפו הרב הראשי לצרפת, הרב יעקב קפלן, שגריר ישראל בצרפת מרדכי גזית, ונשיא האספה הלאומית ז'אק שבאן-דלמאס[17]. לאחר מכן גופתו הוטסה לישראל והוא נקבר על פי צוואתו[18] בהר הזיתים ב-17 בינואר 1979. הספידו אותו ראש הממשלה מנחם בגין וראש האופוזיציה שמעון פרס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Arolsen Archives - International Center on Nazi Persecution | 03010101 oS - Postwar Card File (A-Z), באתר Arolsen Archives (באנגלית)
  2. ^ "שלמה פרידריך הובא למנוחות בירושלים", מעריב, 18 בינואר 1979
  3. ^ חיפוש קברים בהר הזיתים, ירושלים, באתר הר הזיתים, ירושלים
  4. ^ 1 2 3 Joseph Kessel, L'homme de Samarkand, Miroir de l'histoire 280, 1973, עמ' 126-129
  5. ^ דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי, כרך חלק שישי, תל אביב: הדר, 1980, עמ' 253
  6. ^ א' תג, שנים מבית מדרשו של ז'בוטינסקי, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏10.02.1964
  7. ^ דב מילמן, שלמה פרידריך - ליום השלשים, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏14.02.1979
  8. ^ י' ברוסט, בעתיד הקרוב נפרסם את שמות חברינו המסולמים, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏30.08.1959
  9. ^ שלמה נקדימון, שלמה פרידריך מגלה: רשת נאצית בינלאומית מאמנת את חיל נאצר והפ.ל.נ האלג'ירי, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏30.12.1960
  10. ^ שבתי טבת, צור אישר בפברואר ש. ז. פנייה אל הועד של סוסטל בעניין רנו, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏28.10.1959
  11. ^ נ' שלמה, הועד למען ברית ישראל-צרפת לוחם בפעולות החרם של הליגה הערבית, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏8.5.1962
  12. ^ משה בן-שחר, הערבים יצטרכו לחשוב פעמיים בטרם יחדשו את פעילותם החתרתנית נגד ישראל בצרפת, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏25.12.1964
  13. ^ נ' שלמה, בן-בלה מייצג את הקו הרשמי של מנהיגות הפ.ל.נ, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏24.04.1962
  14. ^ שלמה נקדימון, מרטין בורמן, סגנו של היטלר, חי ומסתתר בברזיל ופרגואי, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏25.12.1960
  15. ^ שלמה פרידריך ועוד, התכתבויות בין שלמה פרידריך לחברי חרות על ארגון המבצע, באתר מכון ז'בוטינסקי, ‏1964
  16. ^ בגין ופרס יספדו לשלמה פרידריך ז"ל, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏17.01.1979
  17. ^ תמר גולן, שלמה פרידריך נפטר בפאריס, יובא לקבורה בישראל, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏14.01.1979
  18. ^ שלמה פרידריך הובא למנוחות בירושלים, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏18.01.1979