שלמה קלישר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה קלישר
Salomon Kalischer
Salomon Kalischer.jpg
לידה 8 באוקטובר 1845
טורון, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בספטמבר 1924 (בגיל 78)
מריאנסקה לאזנייה, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פיזיקאי, מלחין, מרצה באוניברסיטה, פסנתרן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרופ' שלמה קלישרגרמנית: Salomon Kalischer;8 באוקטובר 1845 - 22 בספטמבר 1924) היה פרופסור לפיזיקה באוניברסיטה הטכנית המלכותית בשרלוטנבורג ומראשי הרפורמים בברלין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלישר נולד בטורון, אז במערב פרוסיה, לבנו של הרב צבי הירש קלישר. הוא למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטאות ברסלאו וברלין. בשנת 1868 קיבל דוקטורט על עבודתו "האתיקה של אריסטו" ("De Aristotelis Rhetoricis et Ethicis Nicomachæis et in Quo et Cur Inter Se quum Congruant tum Differant"), שזכתה בפרס מהפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת ברלין. אחרי שנת הוראה באמסטרדם הוא חזר לברלין ללמוד כימיה ופיזיקה. בשנת 1876 הוא הוכתר בתואר פריבט-דוצנט ב-Bauakademie שבברלין ובהמשך באוניברסיטה הטכנית המלכותית בשרלוטנבורג. בשנת 1894 הוא קודם למרצה ובשנת 1896 לפרופסור. קלישר ערך את כתביו המדעיים של יוהאן וולפגנג פון גתה שיצאו בשנים 1877–1879, תרגם את ספרו של מייקל פאראדיי לגרמנית (יצא לאור בשנים 1889–1891) ופרסם מאמרים רבים בפיזיקה, כימיה וחשמל בכתבי עת מדעיים.

בשנת 1912 נבחר ליושב ראש ברית הקהילות היהודיות בגרמניה[1]. הוא השתייך למחנה הרפורמי וניהל ויכוחים קשים עם האורתודוקסים. הוא גינה בחריפות את פיצול הקהילות וספג בחזרה ביקורת קשה מעל דפי הדער איזראעליט[2]. בעת היבחרו נכתב עליו בהצבי[3]:

"אף על פי שפרופיסור קלישר אינו ציוני בדרך הרשמי לבו היהודי מלא אהבה וחבה גדולה ועמוקה לארץ האבות וכל דבר שנוגע לה נוגע ללבו. ברגשי קדש חוא מדבר על ארץ ישראל"

קלישר יצא נגד חוזי השחורות שחזו כליה על יהדות המערב לאור הירידה בילודה, נישואי התערובת וההתנצרות, וטען שהיהדות דווקא מתחזקת[4].

קלישר הדגיש את הצורך בתמיכה בחינוך יהודי[5] לצורך שרידות העם היהודי בעידן של אמנציפציה[6].

בשנת 1913 היה מחברי הארגון הגרמני-יהודי לסיוע לבריאות של תושבי ארץ ישראל[7]. כן היה בוועד המנהל של כל ישראל חברים בגרמניה[8]. בשנת 1921 היה בין התומכים בקרן היסוד[9].

ביום 22 בספטמבר 1924 הלך קלישר לעולמו בגיל 78.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמה קלישר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכתבים מחוץ לארץ, הצפירה, 29 בספטמבר 1912
  2. ^ The reform advocate October 12, 1912, volume 44, page 279
  3. ^ פרופסור קלישר במקום פרופסור פילפסון, הצבי, 23 בספטמבר 1912
  4. ^ עתידות ישראל, הצבי, 28 באפריל 1912
  5. ^ יום הקהילות באשכנז, הצפירה, 16 בדצמבר 1913
  6. ^ מכתבים מברלין, החרות ירושלים, 3 בפברואר 1914
  7. ^ לטהר את ארץ ישראל, המצפה, 4 באפריל 1913
  8. ^ חות דעת גלויה מהכי"ח, מוריה, 9 בפברואר 1914
  9. ^ מכתב מברלין, העברי, 20 במאי 1921