שמואל וודניצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

ישראל שמואל ווֹדניצקיכתיב יידי: וואָדניצקי; בפולנית: Szmul Wodnicki;‏ 18952 בינואר 1980) היה צייר ישראלי נאיבי ממוצא פולני. צייר סיפורים מזיכרונות חיי עיירתו קוזמיר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל שמואל וודניצקי נולד ב-1895 בעיירה קוצק שבפולין הרוסית, במשפחה זעיר-בורגנית. בילדותו עבר לעיירה הציורית קז'ימייז' דולני שעל נהר ויסלה (בפי היהודים: קוזמיר דלובלין) שליד לובלין, עיירת נופש לאמני פולין, ושם גדל. אביו, יחיאל לייב, התפרנס מהובלת רפסודות-עץ לדנציג. וודניצקי קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר" ובישיבה. כבר בראשית נעוריו, כשלמד בבית המדרש, החל לצייר. לאחר נישואיו פתח סנדלרייה. במקביל לעבודתו, המשיך לצייר. צייר תמונות נוף ודמויות. זכה להערכה מצד אמנים מובילים בפולין, והצטרף לאגודת האמנים היהודים בוורשה. השתתף בתערוכות ואף הציג תערוכת יחיד בלובלין ובקראקוב.

בשנת 1934 עלה לארץ ישראל עם אשתו ושלושת ילדיהם. התפרנס כצבע וסייד, ולבסוף עבד כקבלן עצמאי. התגורר ברחוב יהודה המכבי 49 בתל אביב. הוא הביא עמו את ציוריו, המשיך לצייר בשעות הפנאי וזכה להערכה. בארץ הצטרף לאגודת הציירים והפסלים. מ-1936 השתתף בתערוכות בארץ. ב-1942 הציג בתערוכה הכללית של אגודת הציירים והפסלים בבית "הבימה", וזכה בפרס עידוד שליד פרס דיזנגוף של עיריית תל אביב.[1] ב-1943 השתתף בתערוכת אמנים ארץ-ישראלים ביוהנסבורג. ב-1945 הציג תערוכת יחיד.

בסוף שנות ה-50 נטש את הצבעות והתמסר לציור, ובמקום תמונות הנוף והדמויות שצייר עד אז, הקדיש עצמו לציור זיכרונות עיירתו – "את סימטאותיה ובתיה, את ההר, את השוק, את הכנסייה, את רועת-האווזים, את בית-המדרש ואת גיבורי העיירה: הרב והרבי, השוחט ושואב-המים, בעלי-בתים ופשוטי-עם, תלמידי-חכמים והדיוטות... את בני העיירה והנוסעים לשוק הגדול, עוברים על-פני הכנסייה והצלב ויורקים, את היהודים היוצאים בראש-השנה לתשליך על חוף הנחל ואת עגלת-הרבי הבאה לעיירה ויהודים יוצאים לקראתה".[2] ציוריו הציגו סיפורים; על גבי כל תמונה כתב ביידיש סיפור קצר המבאר את הסצנה המוצגת. רשם וצייר בצבעי שמן, באקוורל, בגואש ובדיו.

השתתף בתערוכות בשנים 1963, 1964 ו-1965. בשנת 1970 הציג בתערוכת ציור נאיבי במוזיאון תל אביב לאמנות.[3] רפרודוקציות של יצירותיו נדפסו בעיתוני הארץ "גזית" (1949) ו"דבר השבוע" (1950) ובאלבומים.

וודניצקי היה אב לשלושה (בת, יונה בן-חיים, ושני בנים, אברהם ושלום וודניצקי) וסב לשישה נכדים ולנינים. נפטר בינואר 1980. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[4] אשתו גיטל (טובה) נפטרה שנה אחריו, ונקברה לצדו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבו פנינה, 'ישראל שמואל וודניצקי', בתוך: דוד שטוקפיש (עורך), פנקס קוזמיר: ספר יזכור קהילת קוזמיר דלובלין, תל אביב: ארגוני יוצאי קוזמיר במדינת ישראל ובתפוצות, 1970, עמ' 340–341. (הספר סרוק באתר ספריית העיר ניו יורק)
  • גבריאל וויַיסמאַן, 'שמואל וואָדניצקי', בספרו: ישראל-קינסטלער: עסייען, תל אביב: פריינד; ארויסגעגעבן מיט דער הילף פון קרן תל אביב לספרות ולאמנות, תשל"ט 1979, עמ' 84–87. (ביידיש) (הספר סרוק בארכיון האינטרנט)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אישור פרסי האמנות, דבר, 20 באפריל 1942.
  2. ^ הציור שמעבר לפינה, דבר, 9 באוגוסט 1974.
  3. ^ שלמה שבא, הנאיבים, דבר, 13 בנובמבר 1970.
  4. ^ שמואל וודניצקי באתר חברה קדישא ת"א–יפו