תשליך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודים מבצעים תשליך בראש השנה. ציור מאת אלכסנדר גרימסקי

תשליך הוא טקס תפילה יהודי אשכנזי לראש השנה. במהלך תפילת ה"תשליך" משליכים המתפללים באופן סמלי את חטאיהם למקור מים זורמים. הטקס כולל עריכת תפילה על יד מקור מים, ומקורו במאה ה-15 באשכנז. ייתכן כי רמז למנהג זה מופיע בספר מיכה: "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם".[1]

מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהג התשליך לא מוזכר בכתבים יהודיים לפני המאה ה-14 ואף לא בשולחן ערוך או בספר הזוהר, אך במאה ה-2 ציין טרטוליאנוס כי היהודים עורכים תפילה בציבור על שפת הים ביום הכיפורים, שניתן לראות בה מנהג דומה. היו חוקרים ששיערו שמקורו של המנהג בפולחן כנעני עתיק, בו הושלכו חטאי העם לממלכתו של רהב אל הים והנהרות כדי להסתירם מהאל הראשי, וקישרו בין טקס זה לטקס שילוח השעיר לעזאזל, בו הושמו חטאי העם על ראש תיש שנשלח למדבר, ממלכתו של עזאזל.[2]

בתקופת הגאונים התקיים בערב ראש השנה מנהג שמזכיר שילוב של התשליך עם מנהג הכפרות: היו מסובבים מעין עציצים אישיים סביב ראשיהם של בני הבית ומשליכים אותם לנהר.

...בתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה. ועשרים ושנים או חמישה עשר יום לפני ראש השנה, עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית. וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית וקורין לו פורפיסא וצומח. ובערב ראש השנה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבע פעמים ואומר "זה תחת זה, וזה חליפתי, וזה תמורתי" ומשליכו לנהר.

מקור התשליך המקובל הוא בקהילות אשכנז ונראה שמקורו במאה ה-15. יש חוקרים המשערים שמנהג התשליך נוצר אצל יהודי אשכנז בהשפעת מנהג דומה שידוע שהיה נהוג בקרב הנוצרים שבעיר קלן שבגרמניה במאה ה-14.[3] המנהג לא מופיע בראשונים מלבד ספר המנהגים לרבי אייזיק מטירנא והמהרי"ל, אחד מגדולי פוסקי יהדות אשכנז, שהזכירו:

מה שנוהגים לילך בראש השנה אחר הסעודה אצל ימים ונהרות, להשליך במצולות ים כל חטאותינו, משום דאיתא במדרש זכר לעקידה שעבר אברהם אבינו בנהר עד צוארו ואמר "הושיעה ה' כי באו מים עד נפש" והוא השטן שנעשה כמו נהר לעכב אותו מן העקידה.[4]

החל מהמאה ה-16-17 התקבל המנהג כמעט בכל הקהילות הספרדיות בהשפעת רבי חיים ויטאל ששיבח את המנהג. בור מים מיוחד לאמירת תפילת תשליך נמצא בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם. בית כנסת זה נבנה בשנת 1675, ויש המוכיחים מכך שכבר אז היה המנהג מוכר וידוע גם בין הספרדים. אך יש סוברים שהבור לא נבנה לצורך מנהג התשליך, אלא כפריט עיצובי, כי בית הכנסת נבנה בתוך רובע התעלות של אמסטרדם, ואין שום בעיה למצוא שם מקור מים לתשליך.

גם אצל קהילות איטליה נתקבל מנהג זה.[5]

תיאור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת תשליך בראש השנה, בפארק מרום נווה ברמת גן

נוהגי המנהג הולכים ביום הראשון של ראש השנה, אחרי הצהריים, לשפת הים או לנהר, בעדיפות למקום שבו מצויים דגים, ומתפללים שם תפילה מיוחדת ששמה תשליך, שהיא בקשה להשלכת העבירות אל מצולות ים, על-פי הפסוק "...וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם" (מיכה ז', יט). בקרב חלק מעדות הספרדים מכנים את התפילה "ותשליך" ולא "תשליך" כפי הניסוח בפסוק. מקובל לנער את שולי הבגדים כסמל להתנערות מהעוונות.

מקום התשליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבה שהולכים למקום בו ישנם דגים היא משום שבני ישראל נמשלו לדגים – כמו שהדגים נשפטים על ידי הדייג ורשתו, כך נשפטים בני ישראל בראש השנה על ידי האלוהים. כמו כן, דגים מהווים סימן ברכה ש'אין עין הרע שולטת בהם' 'ושיפרו וירבו כדגים'. בספר חמדת ימים מובא טעם המתייחס למים – להמתיק את הדין של ראש השנה באמצעות חסד, שכן מים מסמלים בקבלה חסד.

במקומות שבהם לא היו מקווי מים קרובים, נהגו להכין בור מים מיוחד בחצר בית הכנסת לאמירת תפילת תשליך. במקומות אחרים נהוג לעלות למקום גבוה שממנו צופים על המים, או במקרה הצורך להסתפק בפתיחת ברז המים בכיור בית הכנסת ולומר על מים אלו את התפילה. בקרב יהודי כורדיסטן היה מנהג לקפוץ למים עם הבגדים, לאחר אמירת התשליך. חלקם הסתפקו באמירת התשליך כשהם עומדים על רפסודות בנהר כאבור.

זמן התשליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה שהיום הראשון של ראש השנה חל בשבת, נהוג בקהילות האשכנזיות, האיטלקיות[5] וחלק קטן מן הספרדיות (כגון בגאורגיה) לדחות את אמירת תשליך ליום השני של ראש השנה, בשל החשש שיטלטלו את מחזורי התפילה אל מחוץ לתחום העירוב. ברם, ברוב הקהילות הספרדיות נהוג לומר תפילה זו אפילו בשבת. חלק מהקהילות החסידיות נוהג לקיים את המנהג בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

התפילה המלווה את התשליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפילה לקוחה מתוך פסקת הסיום של ספר מיכה (מיכה, ז', י"ח–כ'). זו תפילת נחמה וגאולה שנכתבה בזמן גלות בבל, וצורפה לספר של הנביא מיכה (שניבא במאה ה-8 לפני הספירה) כדי לשוות סיום חיובי לנבואותיו.

מִי-אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל-פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא. / יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם. / תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.

התנגדות למנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק קטן מהקהילות הספרדיות לא התקבל המנהג (למשל בקהילה הספרדית של צאצאי האנוסים בלונדון), כמו גם אצל רוב יהודי תימן. הגר"א לא היה הולך לנהר או לבאר לומר תשליך,[6] וכך אכן נוהגים הפרושים צאצאי תלמידי הגר"א בירושלים.[7] גם ר' יחיאל אפשטיין, בספרו ערוך השלחן ממליץ שלא לנהוג כך,[8] וכן רבי אליהו מקאליש, האדר"ת[9] ואחרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכה ז, יט
  2. ^ מאיר י. פרת, מקורו של סדר תשליך, למרחב, 25 בספטמבר 1957
  3. ^ דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, ג. ראו כאן
  4. ^ טעמים נוספים בלבוש ובמגן אברהם תקפ"ג
  5. ^ 1 2 הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, מחזור לראש השנה כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ה, עמ' 175. מצוין שם שהוא לא מופיע במחזורים העתיקים של נוסח זה.
  6. ^ ספר מעשה רב, סעיף ר"ט.
  7. ^ ראו בלוח לארץ ישראל.
  8. ^ ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תקפ"ג, סעיף ד'
  9. ^ בספרו 'תפילת דוד' "ובאמת ראוי הדבר בדור הזה לבטל אותו המנהג, ובפרט בעיירות הגדולות, וביותר מפני שנדפסו תחינות לנשים, ועמי הארצות כהנשים מאריכין הרבה, והם לשחוק ולצנינים בעיני העמים". ראו שם עוד.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.