שמואל יוזפוב
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
 | |
| הרב שמואל הלוי יוזפוב | |
| לידה | רומניה |
|---|---|
| פטירה | ד' בטבת ה'תשל"ח |
| מקום קבורה | חיפה, ישראל |
| מקום פעילות | מז'יבוז', ידיניץ, בוטושאן |
| תחומי עיסוק | תורת החסידות |
| רבותיו | אביו, הרב ברוך בן ציון יוזפוב מדובנה- ברזנה. סבו זקנו, הרב אברהם יהושע אדמו"ר בברדיצ'ב |
| חיבוריו | "בית שמואל"- אמרות קודש ופרושים על התורה מהאדמו"ר ר' שמואל מקאמינקא זצ"ל |
| בת זוג | ברכה העשיל |
| אב | הרב ברוך בן ציון יוזפוב |
| אם | יוכבד |
| צאצאים | מרדכי יוזפוב, חנה רחל רבינוביץ', ריזה בהרב, משולם זוסיא יוזפוב, אברהם יהושע העשיל יוזפוב, גיטל כהן |
|
| |
הרב שמואל הלוי יוזפוב (? - ד' בטבת ה'תשל"ח) היה אדמו"ר חסידי בחסידות ברזנה. בנו של הרב ברוך בן ציון יוזפוב מדובנה ונכדו של הרב יחיאל מיכל מקוריץ, חתן הרב משולם זוסיא השיל ממז'יבוז' צאצא של הרב אברהם יהושע השיל (האוהב ישראל) אבי שושלת חצר החסידות אפטא-זינקוב.
נין ונכד לר' ישראל מרוז'ין, יחיאל מיכל מזלוטשוב (המגיד מזלאטשוב), פנחס שפירא מקוריץ, ר' דוד הלוי סגל בעל הטורי זהב, ר' שמואל מקמינקא והבעל שם טוב.
כיהן באדמו"רות החל משנת ה'תר"ף במז'יבוז', ידיניץ ובוטושאן.
נישא לברכה השיל בת הרב משולם זוסיא השיל צאצא בן אחר בן דור חמישי לרב אברהם יהושע השיל (האוהב ישראל).
התגורר בביתו של הרב אברהם יהושע השיל (האוהב ישראל) וקיבל בירושה את ספריו[1].
תולדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביו, הרב ברוך בן ציון יוזפוב, היה האדמו"ר בדובנה לחסידות ברזנה ונכדו של ר' יחיאל מיכל מקוריץ, אדמו"ר בחסידות ברזנה.
בצעירותו נמלט ממז'יבוז' שבאוקראינה, והגיע לידיניץ שבסרביה עם מעברו של חבל ארץ זה לשלטון הרומני לאחר מלחמת העולם הראשונה. בזמן שהותו בידיניץ, כיהן כרב הקהילה היהודית בעיר.
לאחר ישיבה של שנים אחדות בידיניץ, עבר הרב שמואל לבוטושאן שבמולדובה לפי עצתו של הצדיק משטפנשט. לאחר בואו של הרב שמואל לבוטושאן, הוא נתפרסם כאדמו"ר בכל הסביבה ורכש את לבם של האדמו"רים המפורסמים שבסביבה והללו דיברו עליו טובות בפני קהל חסידיהם.
בשבתו בבוטושאן, התחיל הרב שמואל לסלול לעצמו דרך את מנהיגות העדה. הוא ביקר בערים ובעיירות שבמולדובה, ערך שולחנות (טישים), הרביץ תורה ברבים ועשה נפשות לחסידות.
הרב שמואל יוזיפוב העריץ את אבי זקנו, הרב שמואל מקאמינקא ובספר בית שמואל (חיפה תשל"ז) הוא מביא בהרחבה את חידושיו, אמרותיו ותורותיו של אבי זקנו זה. הדברים המובאים בספר זה, ראו אור בפעם הראשונה מאז שנאמרו, וכן מציין הרב שמואל בהקדמתו לספר: "ידעתי הרבה עד שהעליתי על הכתב את זכרונותי על א"ז מקאמינקא זצ"ל. לא נתתי שינה לעיני ותנומה לעפעפי עד שהשלמתי את המלאכה".
בשנות המלחמה והמצוקה היה ביתו של הרב שמואל בבוטושאן פתוח תמיד לפליטי השואה ולמוכי הגורל וגם שימש מוקד לפעילות ציונות וציבורית ענפה, כי ליבו של הרב שמואל המה לציון ובער באהבת ארץ הקודש, וציפה בכל נפשו ליישובה ותיקונה. בניו ובנותיו היו בין פעילי תנועת "תורה ועבודה" והצטיינו במאור פניהם וביחסם הלבבי לזולת.
לאחר מלחמת העולם השנייה, בב' אלול ה'תש"ו עלה לארץ ישראל והשתקע בחיפה. בהמלצתו של רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, נתמנה הרב שמואל לרב מטעם הסוכנות היהודית לענייני כשרות ודת במעברות ובמחנות הקליטה לעולים באזור חיפה. בעבודה זו ראה יעד חשוב ופעל רבות בקרב העולים. עזר והדריך, הרביץ תורה וקירב לבבות למורשת אבות.
תודות למאמציו המרובים, הוקם בית כנסת בשכונת קריית אליעזר בחיפה. בנוסף לבית כנסת זה, הקים הרב שמואל בית מדרש בשכונה זו, בית שמואל, ששימש לא כמקום תפילה בלבד, אלא גם כמקום ללימוד תורה ולטיפוח הדבקות בחסידות.
הרב שמואל הלוי יוזפוב זצ"ל, נפטר בחיפה בשנת תשל"ט ולכבודו החליטה הנהלת בית הכנסת בקריית אליעזר לבנות בית כנסת בשם "בית שמואל" כאות הוקרה על היוזמה הברוכה שגילה הרב שמואל בהקמתו[2].
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדיו:
- מרדכי יוזפוב, מחנך מובהק ומצוין. מן המייסדים של תנועת בני עקיבא והחלוץ הדתי שפעל הרבה לארגן את הנוער היהודי ברומניה. נישא לאסתר
- חנה רחל יוזפוב, אשת הרב שלמה רבינוביץ תלמיד חכם בישיבת קישינוב, אשר הוסמך להוראה מאת גאון הדור מקישינוב מוהרי"ל צירלזון. היה שנים רבות רב בבוקרשט, בארצות הברית ובדרום אפריקה.
- רייזה יוזפוב, אשת הרב ליבר בהרב. בנו של הרה"ג מוהר"י בהרב שהיה אבד"ק ליפקן-סרביה. כיהן בסגן ראש המועצה הדתית בחיפה
- משולם זוסיא יוזפוב
- אברהם יהושע העשיל יוזפוב
- טובה יוזפוב
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הרב שמואל הלוי יוזפוב, מתוך ספרו בית שמואל, תשל"ז, עמ' 23-25
- ^ הרב ישראל לבנון, אנציקלופדיה ליהדות רומניה, הוצאת מוסד הרב קוק, חלק ב', עמ' 527-528