שמואל פרנקל (תעשיין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל פרנקל
Samuel Fränkel
לידה 22 בנובמבר 1801
צילץ, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 ביולי 1881 (בגיל 79)
פרודניק, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה סמואל
מדינה פוליןפולין פולין
מקום קבורה פרודניק
מקום מגורים פרודניק
ידוע בשל תעשיית בדי הפשתן
תקופת הפעילות 1845–1881 (כ־36 שנים)
מקצוע תעשיין
תפקיד בעלים של מפעלי שמואל פרנקל לאריגת בדי פשתן
השקפה דתית יהודית חרדית
בת זוג אסתר
מספר צאצאים 14
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמואל פרנקל (נוֹלָד 22 בנובמבר 1801 צילץ, נפטר 28 ביולי 1881 [1] בפרודניק) היה תעשיין גרמני, מייסד מפעל אריגת בדי פשתן ודמשק (גר') (שנקרא לימים "פרוטקס") בפרודניק.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפעלים של פרנקל (1864) בפרודניק

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמאל פרנקל הגיע ממשפחת סוחרים יהודית. הוא היה בנם של אברהם יצחק פרנקל (1750–1835) ואשתו השנייה שאנדל'ה פרנקל (1773–1866).[2] בשנת 1824 התחתן שמואל עם אסתר פולקה-Polke ‏(1802–1879), בתם של לובל פולקה וברכה אדלר[3]. מנישואים אלה נולדו לשמאל ואסתר 14 ילדים (אחד עשר שרדו את ילדותם): צבי, מנחם, יהודה (1825–1858), עקיבא (1826–1834), דורותיאה (1829–1904), ססילי (1830–1916), יוסף (1831 - 1864) ג'ני (1833–1892), אברהם (1835–1904), אלברט (1837–1909), אוגוסט (1838–1919), רוזאלי (1840–1913), עמנואל (1842–1920) והרמן (פו') (1844–1901).

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד גיל 26 שמואל גדל בקהילת יהודי צילץ. בשנת 1827 עבר שמואל פרנקל ומשפחתו מצילץ לפרודניק.[4] בפרודניק הוא הקים חנות בבית שכור שהיה בכיכר השוק (פו'). שם הוא מכר בין היתר בדים המיוצרים בבתי המלאכה המקומיים, חוטים וחומרי תפירה מפשתן, מטריות, כלי חרסינה וצעצועים. רק בשנת 1839, הוא קנה את הבניין מברברה פולזנר Pulzner תמורת 3090 טאלרים.[3]

בשנת 1845 הקים פרנקל מפעל לבדי פשתן ודמשק (גר') ממש על גדות נהר פרודניק (פו') שזרם במרכז העיר, ברחוב ניסקה (לשעבר Neisserstrasse ).[5] בשנת 1847 פרנקל קנה מפעל מתחרה שפשט רגל בשם אוגוסטה ת'יל מהכפר קרולובגו (פו')[6] הנמצא בפרברי פרודניק. המפעל של פרנקל הפך מהר מאוד לאחד ממפעלי הטקסטיל הגדולים לא רק בשלזיה ובגרמניה, אלא גם באירופה. שמואל פרנקל פתח כמה סניפים נוספים, בברלין, אאוגסבורג, גלוצ'ולאזי (פו'), קיטרז (פו') וקורפנטוב (פו')[7] כך הפך לאחד מיצרני בדי הפשתן הגדולים בעולם[8].

בשנת 1854 שמואל פרנקל הפך ליושב ראש הקהילה היהודית בפרודניק לאחר שהקים אותה באותה שנה.[3]

בשנת 1862, שמואל פרנקל, יוסף פינקוס (חתנו של שמואל פרנקל) ובנו אלברט, ערכו סיור לימודים ברחבי אנגליה וסקוטלנד כדי ללמוד ולצבור ניסיון בתעשיית הטקסטיל, בניסיון שצברו באותו סיור השתמשו אחר כך לפיתוח מפעל הטקסטיל המשפחתי.[9]

בדצמבר 1864 המבנה הארגוני של החברה השתנה. מאותה תקופה ועד שנת 1934 החברה הייתה רשומה במרשם המסחרי הגרמני כ-Die Offene Handelsgesellschaft S. Fränkel (החברה המסחרית הפתוחה S. Fränkel (פו')). רשימת בעלי המניות בחברה הורכבה משמואל פרנקל, בנו אלברט ובעלה של בתו אוגוסטה, יוזף פינקוס.[6]

תרומת משפחת פרנקל לקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1873, שמואל פרנקל, לרגל יובל נישואי הזהב שלו תרם 1,000 מטבעות טאלרים לגימנסיה המקומית.[10]

ב־3 במאי 1877 שמואל פרנקל חנך את בית הכנסת הגדול בפרודניק שהוא ממן את הקמתו.[11]

בשנת 1896 בני משפחת פרנקל, ממנו, ציורי שמן של הקיסרים וילהלם הראשון, פרידריך השלישי וויליאם השני לטובת בניין העירייה החדש שנבנה. כמו כן, ארגנו לעיתים קרובות ערבי קריאת שירה וקונצרטים קאמריים של פסנתרנים מפורסמים בעולם (כולל וילהלם בקהאוס (גר') וולטר גיסקינג ).[8]

יהודים עשירים מפרודניק תרמו תרומה נכבדה לטובת העיר. בשנת 1904, בעל המפעל, עמנואל פרנקל (בנו של שמואל פרנקל), תרם 9,000 טאלרים להקמת אנדרטה לקיסר ויליאם הראשון.[12] אברהם פרנקל (בן של שמואל פרנקל), יו"ר הקהילה היהודית בפרודניק, שמת ביוני 1904, תרם 50,000 מארקים לקופת העיר לטובת נזקקים, ללא קשר לדת. בדצמבר אותה שנה הקים התעשיין מקס פינקוס (נכדו של שמואל פרנקל) בית חולים ובשנת 1910 הוא תרם את בית החולים לעיר.

בשנת 1908, בני משפחת פרנקל הקימו שלוש טורבינות שסיפקו חשמל לא רק למפעל הבדים עצמו, אלא גם לבית החולים ולתחנת הכוח באופולה.[13]

בשנת 1910, מפעלי פרנקל העסיקו 4,000 עובדים מתוך כ-19,000 מתושבי העיר (כלומר כל תושב חמישי בעיר עבד במפעלי החברה). הבעלים, בני משפחת פרנקל, טיפלו בצוות העובדים, באופן שלא היה נהוג עד אז: הם הקימו דירות לעובדים, שנבנו ברחוב קרולה מיארקה אי פולנה (ul. Karola Miarka i Polna), במפעל נבנה בית חולים של המפעל (נתרם לימים לעיר; הוא היה ברחוב רחוב פיאסטובסקה-Piastowska).

בשנת 1928, בניו של שמואל פרנקל הקימו את בית הספר לילדי העובדים במפעליו ברחוב Prążyńska. הם תרמו לעיר את בית המרחץ העירוני (ברחוב ul. Parkowa), את בית החולים של החברה וביתן בפארק העירוני.[14] בניו של שמואל פרנקל גם מימנו את הקמת המנזר והכנסייה אוונגליסטית.[15] ביוזמתם הוסדרה גם הבנייה לאורך נהר פרודניק, רחובות רבים נסללו וגשר הוקם מעל רחוב ניסקה. הווילה המרשימה של משפחת פרנקל הייתה ברחוב ויזנר (שם הרחוב המעודכן קושיצ'יסקי-Kościuszki ), ואילו הווילה הייצוגית שלו עמדה ברחוב נייזר (שם הרחוב המעודכן ניסקה-Nyska ).[16]

בשנת 1928, הוקם בית ספר לילדי העובדים במפעלי החברה.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1938 עם החלת חוקי הרייך השלישי של המפלגה הנאצית המגבילים את זכויות יהודי גרמניה, כולל איסור על היהודים להחזיק עסקים, הוחרם המפעל מבני משפחת פרנקל-פינקוס ובני המשפחה נאלצו לברוח מגרמניה ולוותר על הזכויות שלהם במפעל ויתר הפרויקטים בעיר שהקימו. תחת ההנהלה הנאצית, החברה קיבלה את השם Schlesische Feinweberei AG.

בסוף ספטמבר 1944, הנאצים הקימו על שטחי המפעל, מחנה משנה של אושוויץ, בו נאלצו לעבוד בעבודות כפיה כ־400 נשים, בעיקר יהודיות מהונגריה. הן עבדו במכונות האריגה. הן הועסקו בין היתר בייצור מצנחים לצבא הגרמני. המפעל נוהל על ידי SS-Oberscharführer ברנהרד בקר ועוד כעשרים אנשי אס אס נוספים. מחנה המשנה הפסיק לפעול ב־19 בינואר 1945 והנשים שעבדו בו בעבודות כפייה נאלצו לצעוד ברגל בצעדת מוות למחנה הריכוז גרוס-רוזן.[17] משם הן הובלו למחנה הריכוז ברגן-בלזן; לא ידוע מי מהן שרדה.[18][19]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 לאחר מלחמת העולם השנייה המפעל עבר שחזור ושיפוץ. תקופת ההתאוששות הייתה ארוכה בגלל המצב הכלכלי, שבה נמצאה פולין (כתוצאה ממלחמת העולם השנייה פרודניק ויתר שלזיה העליונה עברו מגרמניה לפולין).

בשנת 1965 מפעלי משפחת פרנקל בפרודניק קיבלו את השם "פרוטקס-Frotex". בשנת 1992, חברת "פרוטקס" עברה תהליכי מודרניזציה והפכה לחברת ממשלתית. בשנת 1995 מפעל "פרוטקס" הוכנס לתוכנית ההפרטה הכללית ונכלל בקרן ההשקעות הלאומית השנייה.

ב-5 ביולי 2014 "פרוטקס" הפסיקה את פעילותה.[20]

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר שמואל פרנקל ואשתו אסתר

שמואל פרנקל נפטר ב־28 ביולי 1881. הוא נקבר בבית העלמין היהודי בפרודניק ברחוב בהנהופשטראסה-Bahnhofstrasse (השם המעודכן רחוב קולייובה 40-Kolejowa).[21] על בסיס צוואתו הוענקו 900 מארקים גרמנים לבתי חולים בפרודניק, 2,100 מארקים למנזר בוניפרטרים (פו') לרכישת מיטות חדשות למרפאת המנזר ו-15,000 מארקים לעירייה פרודניק, מתוכם לרכישת פחם לתושבי העיר הנזקקים מדי שנה בתאריכים 11 בנובמבר ו-11 בדצמבר.[3] בצוואתו שמואל פרנקל העביר את הבעלות על המפעל לחתנו יוזף פינקוס,[7] ואחריו לנכדו מקס פינקוס (פו'). החברה התקיימה עד שנת 2011 בשם זקלאדי פשמיסלו קוטונובגו "פרוטקס"-Zakłady Przemysłu Bawełnianego „Frotex”.[22]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ הדולב הלונדוני, ששמו הוסב ל"סמואל" כמצבה חייה לשמואל פרנקל, בשער הכניסה למפעלי פרנקל, בפרודניק

ב־28 בנובמבר 1981, בבית הכנסת בפרודניק, הושר שיר מזמור לרגל יום הולדתו ה-100 של שמואל פרנקל. הוא הושמע שוב ב־5 בדצמבר 2019 על ידי הרכב הכינורות של תלמידי בית הספר הממלכתי למוזיקה קרול שימנובסקי בפרודניק [23] כחלק ממבצע קידום ספרים ופרסומים העוסקים במורשת הטקסטיל.[24]

ב־18 ביוני 2016 ניתן שמו של שמואל פרנקל לעץ הדולב הלונדוני שצמח ליד בניין שער הכניסה למפעל לשעבר "פרוטקס" של שמואל פרנקל [25][26].

ב-28 במאי 2020, ביוזמתו של ראש עיריית פרודניק, שמו של שמואל פרנקל ניתן לרחוב החדש המחבר בין הרחובות Jasionowe Wzgórze עם ul. Powstańców Śląskich.[27]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A. Zappel, Max Pinkus: der schlesische Unternehmer, seine Schlesierbibliothek, seine Freundschaft mit Gerhart Hauptmann, Leverkusen 1992.
  • W. A. Reichart, C.F. Wilhelm Behl (Hrsg.), Max Pinkus: 3. Dezember 1857 bis 19. Juni 1934, München 1957.
  • W. Requardt, Der königliche preußische Kommerzienrat aus Neustadt O. S.: Erinnerungen an Max Pinkus (Schlesien: Arts, Science, Folklore, 27), Sigmaringen 1982, s. 26–46.
  • K. Schwerin, Max Pinkus, seine Schlesienbücherei und seine Freundschaft mit Gerhart Hauptmann, [w:] Jahrbuch der Universität Breslau, 1963, s. 210–235.
  • K.A. Kuczyński, Max Pinkus (1857–1934) [w:] K. Hildebrandt, K.A. Kuczyński (Hrsg.), Weggefährten Gerhart Hauptmanns. Förderer – Biographen – Interpreten, Würzburg 2002, s. 47–56.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמואל פרנקל בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מפעל פרוטקס שהוקם על ידי שמואל פרנקל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dobrze zachowany – cmentarz żydowski w Prudniku.
  2. ^ Samuel Fränkel (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ 1 2 3 4 Prudnik i Krnov. Miasta nicią budowane... – PDF
  4. ^ Jak zmieniał się Prudnik z inicjatywy rodzin Fränkel i Pinkus – cz. 1.
  5. ^ Zakłady Przemysłu Bawełnianego Frotex S.A., ul. Nyska, Prudnik – polska-org.pl
  6. ^ 1 2 אודות התעשיינים פרנקל ופינקוס באתר הפולני bibliotekacyfrowa (בפולנית)
  7. ^ 1 2 Zakłady Tkackie „Fränkel” w Prudniku
  8. ^ 1 2 Wirtualny sztetl – Fränkel Samuel.
  9. ^ Wetzel A., History of the town of Prudnik in Upper Silesia, Opole 2005.
  10. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 139.
  11. ^ Synagoga w Prudniku (ul. Kościuszki)
  12. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, pp. 139–140.
  13. ^ Żydowska aktywność gospodarcza w Prudniku | Wirtualny Sztetl, sztetl.org.pl
  14. ^ Nicieja SS, Kulczyk P., Prudnik Formerly and Today 1896 - 2006, Opole 2006.
  15. ^ Rzepiela U., Szymańska-Seyler S., Prudnik of the past years 1895 - 1935, Opole 2006.
  16. ^ Kulczyk P., Rzepiela U., Prudnik on an old postcard, Prudnik 2002.
  17. ^ Neustadt / Auschwitz sub-camps / History / Auschwitz-Birkenau, auschwitz.org
  18. ^ Kasza, Ryszard (2018). Historia Prudnika fotografią pisana. Prudnik: Prudnik County.
  19. ^ Survivors, Sub Camps of Auschwitz (באנגלית בריטית)
  20. ^ Zakłady Przemysłu Bawełnianego Frotex S.A., ul. Nyska, Prudnik - polska-org.pl, polska-org.pl
  21. ^ Nowy cmentarz żydowski w Prudniku (ul. Kolejowa 40)
  22. ^ To już jest koniec Frotexu (בפולנית), 2011-02-21
  23. ^ Hymn pamięci Samuela Fränkla, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:52)
  24. ^ Andrzej Dereń, Dziedzictwo dwóch miast - Teraz Prudnik!, ‏2019-12-05 (ב־)
  25. ^ Przeglądanie danych – Pomnik przyrody
  26. ^ Ich wiek szacowany jest na 170 i 250 lat. Są żywymi pomnikami (בפולנית), 2016-05-25
  27. ^ Będzie ulica im. Samuela Fränkla, Prudnik24, ‏2020-05-28 (ב־)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שמואל_פרנקל_(תעשיין)&oldid=36291019"