שמואל צבי מרגליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמואל צבי מרגליות

שמואל צבי מרגליות (בהגייה יידית: מרגוליס; Samuel Hirsch Margulies; ‏18581932), נולד ליונה מרגליות, סוחר יהודי בברז'ני (Brzezany) בגליציה, אז בשליטת הקיסרות האוסטרו-הונגרית.

למד בבוצ'אץ' אצל הרב שמואל ישכר שטרק[1], קבל תואר רב מבית המדרש לרבנים בברסלאו (Breslau Jewish Theological Seminary) ותואר של ד"ר לפילוסופיה ושפות שמיות מהאוניברסיטאות לייפציג (Leipzig) וברסלאו בגרמניה. בשנים 1887-1890 הוא נבחר לרב קהילת "הסה נסאו" (Hesse Nassau) בהמבורג שבגרמניה.
בשנת 1890 עבר לפירנצה, שם כיהן כרב עד יום מותו. בשנת 1899 הוא העביר לפירנצה את בית המדרש לרבנים (Collegio Rabbinico Italiano ) שהיה ברומא, לאחר שהועבר לשם מפדובה, שם הוקם על ידי שמואל דוד לוצאטו. כך הפך את פירנצה למרכז של פעילות יהודית עד למלחמת העולם השנייה.

שמואל צבי מרגוליס עם משפחתו ותלמידיו

פעילויות הרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגוליס היה רבה של יהדות פירנצה. במסגרת תפקידו מילא גם תפקידים חינוכיים וציוניים.

  • הקים את בית המדרש לרבנים בו הנהיג שיטות לימוד בגמרא ובפוסקים, כמקובל בישיבות מזרח אירופה. כן החדיר לבית המדרש את התודעה הציונית.
  • נמנה עם ראשי הסתדרות ציוני איטליה. בשנת 1904 הוא אירגן את הפגישה בין בנימין זאב הרצל לבין מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי. לפני כן הוא נפגש עם מלך איטליה והסביר לו את מטרות ההסתדרות הציונית. כן הוא יסד את בטאון יהודי איטליה "Rivista Israelitica".
  • עניין מיוחד היה לו ביהדות אתיופיה. הוא הקים את הוועד למען הפלאשים בשיתוף ד"ר יעקב פייטלוביץ'. הוא שיתף פעולה עמו בהבאתם לאיטליה של מניין צעירים יהודים מאתיופיה. התלמידים חיו אצל משפחות איטלקיות ולמדו בבית הספר היהודי בפירנצה. הסתגלותם הייתה מהירה[2] הן מבחינה החברתית והן מבחינה אינטלקטואלית. המפעל נכשל מסיבות בריאות, הילדים חלו משחפת ומתו כעבור שנים. רק תאמרת עמנואל (לימים פרופסור, שוחט ובודק), שלמד בבית המדרש לרבנים, נשאר בחיים.
    שמואל צבי מרגוליס הוציא לאור תרגום בגרמנית של יצירותיו של רבי סעדיה גאון בערבית.

קשריו עם רבני ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מרגוליס בקש לגרום לכך כי רב מארץ ישראל יסע לאתיופיה וינחה את יהדות אתיופיה בנושאים יהודיים. בשנת תרע"ב (1912) הוא פנה לרב אברהם יצחק הכהן קוק.[3] ששימש אז כרבה של יפו וביקשו למצוא מורה מתאים לבית ספר שתוכנן לקום באריתריאה. באתר מובאת התכתבות מפורטת בנושא: הרב קוק כותב:"... וע"ד מורה לבית הספר שלבני הפלשים, חושב אני שאפשר להשיג מורה בא"י ". הוא מבקש לדעת את הכישורים הדרושים, כמו ידיעת מקצועות לימוד כלליים וכן מה יהיו תנאי עבודתו של השליח מארץ ישראל. הרב קוק, לא מצא מורה מתאים מבני עדתו והוא פנה לעמיתו, רבה של יפו, הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, בבקשה שימצא מועמד מתאים מבני הספרדים. בבקשתו הוא מכנה את הרב מרגוליס "אחד הרבנים הגדולים בחו"ל". הוא מתאר במכתבו את מסגרת עבודתו החינוכית ואת תנאי שכרו ומסכם כי על המועמד להיות : "בעל רגש קודש, שיוכל להלהיב את לב נידחי צאן קדושים אלה, להתקשר בעבותות אהבת התורה והיהדות באמונת אומן ויראת ד'". באתר מובאת התכתבות נוספת בין הרב מרגוליס לבין הרב קוק, מימי גלותו בשווייץ.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

MARGULIES, Samuel Hirsch. Saadi al-Fajűmî's arabische Psalmenübersetzung ... Pp. iv, 51 [26]. Breslau: Druck von Grass, Barth und comp., 1884 - תרגום בגרמנית של יצירותיו של רבי סעדיה הגאון בערבית

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמר אקרט, הציונות החלוצית באיטליה בין שתי מלחמות עולם , השכבה הצעירה של הקיבוץ הדתי - תל אביב, תש"ל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל ישכר שטרק מחבר הספרים "מנחת עני" ו"אבני שיש"
  2. ^ מקור:תמר אקרט, עמוד 22
  3. ^ באתר דעת