יעקב פייטלוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב פייטלוביץ'
Jacques Faitlovitch
Jacques Faitlovich.jpg
יעקב פייטלוביץ' נפגש עם ילדים עולים מאתיופיה בביתו בתל אביב, 1955
לידה 11 בפברואר 1881
לודז', האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באוקטובר 1955 (בגיל 74)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין, צרפת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 15 באוקטובר 1955 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יעקב נח פייטלוביץ (15 בפברואר 1881, לודז', פולין - 15 באוקטובר 1955, תל אביב) היה מזרחן ישראלי, חוקר של יהדות אתיופיה ותרבותה שתרם לבניית הזהות העצמית החדשה של קהילת "ביתא ישראל".

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב היה בנם של רבי משה (מושקה) פייטלוביץ' (נולד ב-1862) ורוזלי (רייזלה, נולדה ב-1861). לזוג היו שני ילדים נוספים: לאה וחיים.

לאה התלוותה אל יעקב במסעותיו באתיופיה ועסקה גם היא בחינוך. בעלה הראשון היה יהודה ליב אשר גולאק. ב-1941 נישאה לרב יעקב ברמן. הייתה עסקנית ציבור, בין השאר ב "נשות המזרחי".

אשתו מארה (מרים) דווידוב נולדה בריגה (כיום בירת לטביה) ב-28 במאי 1903. השניים נישאו בתל אביב ב-11 באפריל 1937. לא היו להם ילדים.

מורו של פייטלוביץ', יוסף הלוי יצר את הקשר הראשוני ב-1867 עם קהילת "ביתא ישראל" כחלק משליחותו דרך ארגון כי"ח. עיסוקו של מורו בנושא הוביל את פייטלוביץ' להתעסקות בנושא מיתוס השבטים האבודים באתיופיה והוא הפך את גאולת הקהילה למפעל חייו. הוא ערך מספר ביקורים באתיופיה החל משנת 1904. בין שאר פעולותיו אף הקים בית ספר לבנים "ביתא ישראל" באדיס אבבה. בשובו לאירופה הביא עמו שני נערים מיהודי אתיופיה, גטה ירמיהו ותאמרת עמנואל, על מנת לחנכם על פי המסורת היהודית המקובלת, כדי שיוכלו להדריך בשובם את יהודי אתיופיה. תאמרת עמנואל חזר בשנת 1923 לאתיופיה, ניהל שם בית ספר להכשרת מורים לילדים היהודיים, היה פעיל בחיי הקהילה, וכמקורב לקיסר אתיופיה היילה סלאסי התערב לטובת היהודים. כמו כן הצטרף עמנואל לפייטלוביץ' בסיור בארצות הברית, במסגרתו ביקרו את קהילת היהודים השחורים בהארלם בתקווה "למצוא אם הם פלאשים", מפגש שהותיר רושם שלילי על המשתתפים.[1]

פייטלוביץ' למד שפות אתיופיות בסורבון אצל יוסף הלוי. במסגרת מסע נדודיו נפגש פייטלוביץ' עם חשובי המנהיגים היהודים ועם כל מי שהייתה לו נגיעה בנושא של יהודי אתיופיה כגון דיפלומטים באתיופיה, במצרים ובאירופה. הוא אף קיבל תמיכה למסעותיו מן הברון רוטשילד ומארגון כל ישראל חברים והמלצות לתמיכה במחקריו מרבני ארץ ישראל. חקר את מנהגיהם הדתיים של היהודים האתיופיים והצליח להשפיע עליהם להתקרב ליהדות הרבנית, שכן קודם לכן לא הכירו את התלמוד. בהשפעתו שינו "ביתא ישראל" חלק ממנהגיהם הדתיים.

פייטלוביץ' נפטר ב-15 באוקטובר 1955 בבית החולים בילינסון לאחר מחלה ממושכת ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק.[2] לאחר מות אלמנתו מרים נתרם ביתם ברחוב ויתקין 10 בתל אביב לעיריית תל אביב. ב-1974 נפתחה בבית ספרייה ציבורית שנוהלה על ידי יצחק גרינפלד. לאחר מכן הספרייה הציבורית נסגרה. האוסף המדעי שבספרייה הועבר ב-1974 לחזקת הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב. גם שם נוהל האוסף בתחילה על ידי יצחק גרינפלד. האוסף כלל בין השאר כארבעים כתבי-יד עתיקים, כמו ספר התאזזה סנבת (מצוות השבת). שניים מתוך שלושת העותקים שהם המקורות העתיקים היחידים בעולם של ספר זה נמצאים באוסף פייטלוביץ'. עותקים אלה ושאר הספרים העתיקים שבאוסף פייטלוביץ' נמצאים באוסף הספרים הנדירים בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי. בשנים 2019-2021 עברו כארבעים מכתבי - היד העתיקים דיגיטציה וקוטלגו והיום הם זמינים אונליין למשתמשי האוניברסיטה. כיום עומד בית פייטלוביץ' נטוש ונעול.

מפגשים עם בני ביתא ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיווחיו של פייטלוביץ' ניתן ללמוד על מנהגי קהילת ביתא ישראל בראשית המאה העשרים. הוא העיד על קהילות שנספו כארבעים שנים קודם לכן בתקופת הזמן הרע ("קפו קן") ורק שמות המקומות וסיפורי שכניהם מנציחים את זכרם. פייטלוביץ' הרבה לתאר את מפגשיו עם בני הקהילה שיצאו לשמד בעקבות הזמן הרע, בהשפעת החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים[3]. מסעותיו של פייטלוביץ' בצפון הרמה האתיופית שיבשו את מאמצי המיסיון לשכנע את יהודי אתיופיה כי כל יהודי העולם מאמינים בישו. פייטלוביץ' ציטט מדיווחי המיסיונרים ראיות להשפעתו:

פלאד, מנהל המיסיון, כתב עוד לפני כן: "משני כפרים גורשו המיסיונרים שלנו על ידי הפלשים וכמעט ספגו גם מכות כתוצאה מפעולתו של אותו יהודי אירופי". ראש המיסיון בג'נדה, אלקה ארגוי הנזכר לעיל, מוסר ב-1908 את הדין וחשבון הבא לממונה עליו, פלאד: "חברי לעבודה סבבו במחוזות צ'לגה, טנקל, דמביה, בגמדר וסקלת. הם לימדו והטיפו בכל כפרי הפלשים, אבל לא היו כל מקרי התנצרות בשנה שעברה".

העדות הניצחת ביותר היא מאמרו של הכומר הרלינג "מיסיון נגדי יהודי בחבש" שנדפס בכתב העת המיסיונרי "זרע תקוה" (חוברת 4 משנת 1909). וזה לשון המאמר: "לפנינו מיסיון נגדי יהודי. המיסיונרים הילידים, העובדים עדיין תחת הנהלתו של פלאד הקשיש, מקיימים ארבע תחנות עם בתי ספר והם עורכים סיורי הטפה בארץ, אולם הם מרגישים כבר את פעולת המיסיון הנגדי. הדבר יוצא בבירור מן הדין וחשבון הבא שנשלח אל פלאד: "מאז ביקורו של היהודי הצרפתי יעקב פיטלוביץ נעשו הפלשים זהירים מאוד. הם מחכים לשובו ולעזרתו. בכל מקום הזהיר את הפלשים לא להאמין לנו ולתורתנו, לגרש אותנו מכפריהם ולהישאר פלשים".

יעקב פיייטלוביץ', מסע אל הפלשים בתרגום מ. וורמברנד, הוצאת דביר, 1959, עמודים, עמ' 175-176

הידיעות על מותו הגיעו לאתיופיה כשנה לאחר פטירתו וביתא ישראל ערכו תזכר רב משתתפים בכפר אמבובר[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Emanuela Trevisan Semi, Jacques Faitlovitch and the Jews of Ethiopia, Vallentine Mitchell, 2007, ISBN 9780853036548

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב פייטלוביץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Howard Brotz‏, The black Jews of Harlem: Negro nationalism and the dilemmas of Negro leadership, Free Press of Glencoe, New York, 1964, page 49
  2. ^ יעקב פייטלוביץ' באתר GRAVEZ
  3. ^ יעקב פיייטלוביץ', מסע אל הפלשים בתרגום מ. וורמברנד, הוצאת דביר, 1959, עמודים 65-66
  4. ^ Shalva Weil, "Abraham Adgeh: The Perfect English Gentleman" in Tudor Parfitt & Emanuela Trevisan Semi (Editors), Jews of Ethiopia: The Birth of an Elite‏, Routledge, 2005, ISBN 9780415318389, p. 101-111