שמחה ראובן עדלמן
 | |
| לידה |
1821  |
|---|---|
| פטירה |
1892 (בגיל 71 בערך) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בוורשה |
| תקופת הפעילות |
?–1892 |
  | |
הרב שמחה ראובן עדלמן או אדלמן (בכתיב היידי, שנהג בזמנו: עֶדעֶלמַאנן; כ"ג בשבט ה'תקפ"ב, 14 בפברואר 1822, וילנה – כ"ג בטבת[1] תרנ"ג, 11 בינואר 1893, ורשה), שנודע בשם העט שַׂ"ר בֶּן־חַיִל הָעֲדֻלָּמִי,[2] היה רב ליטאי, בלשן עברי, פובליציסט ומחבר פורה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בווילנה לרב חיים יהודה ליב עדלמן ולשרה גוטא בת הפרנס הווילנאי רבי שלמה זלמן אייגש. אביו אימץ את שם משפחת חותנו (כנהוג לעיתים ביהדות ליטא אז) וכך נהגו כל ילדיו ונכדיו, אך בנו שמחה ראובן דבק בשם עדלמן[3]. אחיו הם הרבנים משה אליעזר אייגש והעשיל אייגש.
למד אצל רבי יצחק מוולוז'ין בישיבת וולוז'ין ונחשב בה לבקי בתלמוד, נישא לפני שנהיה בן 18, במסיבת החתונה מנה את רשימת כל הסוגיות המרכזיות שפזורות על פני התלמוד הבבלי והירושלמי, במקום לשאת דרשה רגילה. אשתו הייתה בת ראסייני שבזאמוט, ובתקופה שלאחר נישואיו גר שם. אשתו השנייה הייתה מטלז ולכן חי בעיר זו בתקופה מסוימת, ואחריה בבריסק ובקובנה.
עדלמן היה מומחה לאגדות חז"ל ולשונם, וספריו "המסלות" ו"התירוש" עוסקים בתחום זה. הפובליציסט וההיסטוריוגרף החרדי יעקב ליפשיץ מספר בספרו "זכרון יעקב"[4] כי עדלמן הראה לו את מקורם של רוב השירים היידים שהיו מקובלים בקרב הילדות היהודיות בתקופתם, באגדות חז"ל. את ספריו כתב במקביל לעבודותיו כאיש פיננסים בשירותם של סוחרים אמידים, והוא התפרנס בדוחק.
הוא היה בעל השכלה רחבה, וניהל מאבק מול מי שראה כ"פורקי אמונה"; בתחום זה מוכר חיבורו "דורשי רשומות" (ורשה תרנ"ג) שתוכנו ביקורת חריפה על הספר "דור דור ודורשיו" של אייזיק הירש וייס.
פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נפטר ביום כ"ג בטבת תרנ"ג, 11 בינואר 1893, ונקבר בוורשה. על מצבתו נכתב:
פ"נ
הרב ר' שמחה ראובן עדעלמאנן
בהרב ר' חיים יהודה ליב זצ"ל
הנודע לכל בשם
שר בן חיל העדלמי ז"ל
נפטר ביום כ"ג טבת תרנ"ג לפ"ק
שים איש נלבב עין ותבן
רבת האיכות מצבת זאת האבן
הרבות בתארים אך למותר המה
עוז השם לבד יתן גודל לשוכני פה דומה
דרך "שושנים" הראה, "מסלות" שם בלב ישרים
לן בעומק אגדות חז"ל ויוצא "תירוש" ופנינים יקרים
מה גדל אבדן פה הנותן אמרי שפר
ידע כל איש ישראל היודע ספר!
תנצב"ה
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרב שמחה ראובן עדלמן, היו שני ילדים:
- הסופר ר' מרדכי יצחק עדלמן ("מי בן שר העדלמי") מחבר הספרים: תלמודישע שפריכווארטער[5], פתגמי התלמוד[6], משלי התלמוד[7], מלון השתים[8], העשר והעני[9], מערת עדלם[10] .
- רבי חנוך אייגש, דיין ורב בווילנה במשך יותר מארבעים שנה, שכיהן כרבה האחרון בפועל של הקהילה היהודית בווילנה לפני מלחמת העולם השנייה ונודע בחיבורו, ה"מרחשת".
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שושנים לשר בן־חיל העדלמי, קניגסברג תר"ך, 1860
- המסלות, וילנה תרל"ה, 1875
- התירוש על מדרש רבה - א, וילנא תרנ"א, 1891
- התירוש על מדרש רבה - ב, וילנא תרס"א, 1901
- התירוש על מדרש רבה - ג, וילנא תרס"א, 1901
- דורש רשומות, ורשה: מ.י. האלטער, 1893
- העקוב למישור, נספח לספרו של בנו מערת עדֻלם, ביאליסטוק תרע"ג, 1903
- היין השרוני - שירים ומצבות וחידות, חלק מהספר טובים השנים, ביאליסטוק: מ' פרוז'נסקי, תרע"ג
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חכם ושר: כולל תלדת הש"ר העדלמי: פרשת ספריו, שיריו ומאמריו... נערכו ונסדרו על ידי בנו... מרדכי יצחק עדעלמאנן. ורשה: דפוס האלטער ואייזענשטאדט, תרנ"ו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'אדלמן, ר' שמחה־ראובן ב"ר חיים־יהודה־לייב („שר העדולמי”)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 24 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1222)
- מאיר בריק, אלון בכות | ווארשא, הצפירה, 9 בפברואר 1893
- ישראל יהודה בעלמאנן, מעשים בכל יום | בארצנו | ווידז, המליץ, טורים 3–4, 5 במרץ 1893
- שמואל הלוי ראזענפעלד, שר בן חיל העדולמי (שמחה ראובן בן חיים יהודה ליב עדעלמאן), המליץ, 12 באפריל 1893 (נקרולוג נרחב)
שמחה ראובן אדלמן (1821-1892), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מעשים בכל יום | בארצנו | ווארשא, המליץ, טורים 3–5, 6 במרץ 1893 (הספד).
- ^ ראו: שמואל נח גוטליב, ווילנא: הרב ר' חנוך העניך אייגעש, בספרו אהלי שם, פינסק, תרע"ב, עמ' 60, באתר היברובוקס, הכותב כי ”שמו הספרותי של הרה"ג החכם הנעלה הזה ש"ר בן חי"ל העדלמי, נודע ומפורסם בכל תפוצות ישראל לאחד מחכמי ישראל החרדים לדבר ה'”. שמו הספרותי שַׂ"ר בֶּן־חַיִל הָעֲדֻלָּמִי, או: שב"ח העדלמי, הוא ראשי התיבות של שמו ושם אביו, ועושה שימוש בכינוי התנ"כי לבני העיר הקדומה עדולם – שם בעל דמיון פונטי לשם המשפחה היידי עדלמן.
- ^ מהדירי הספר "מרחשת" של בנו, ר' חנוך אייגש, בני ברק תשמ"ט (עמ' 6) משערים כי היה זה כדי להשתמט משירות בצבא הרוסי.
- ^ ח"ב, עמ' 146 בהערה
- ^ "תלמודישע שפריכווארטער", לומזה תרע"ב, באתר היברובוקס
- ^ "פתגמי התלמוד", לאמזא תרע"ב, באתר היברובוקס
- ^ "משלי התלמוד", ביאליסטאק תר"צ, באתר היברובוקס
- ^ "מלון השתים", ביאליסטאק תרע"א, באתר היברובוקס
- ^ "העשר והעני", ביאליסטאק תרע"ג, באתר היברובוקס
- ^ "מערת עדלם", ביאליסטאק תרע"ג, באתר היברובוקס