שמשון ודלילה (אופרה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמשון ודלילה
Samson et Dalila
Samson and Delilah Gustav Dore ca. 1860.jpg
מלחין קאמי סן-סנס
ליברטיסט פרדינן למר
מבוסס על הסיפור התנ"כי על שמשון ודלילה
מספר מערכות 3
שפה גרמנית, צרפתית
מקום התרחשות העלילה ארץ ישראל

שמשון ודלילה (בצרפתית: Samson et Dalila) היא גראנד אופרה בשלוש מערכות מאת קאמי סן-סנס לפי תכליל (לברית) בצרפתית שכתב פרדינן למר. האופרה בוצעה לראשונה בתיאטרון הדוכסי הגדול בוויימאר ב-2 בדצמבר 1877 בתרגום לגרמנית.

האופרה, המבוססת על הסיפור התנ"כי על שמשון ודלילה, היא האופרה המבוצעת ביותר של סן-סנס. סצנת האהבה באוהל של דלילה במערכה השנייה, היא אחת משיאי האופרה הצרפתית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סן-סנס החל להלחין את היצירה בתור אורטוריה ב-1868, אך כותב הלברית, פרדינן למר, שכנע אותו להפוך אותה לאופרה בשל הפוטנציאל הדרמטי המובהק שיש לעלילה. ליסט הציע עצמו להפיק את האופרה בוויימאר, שם היה הבמאי המוזיקלי. העובדה שהאופרה נכתבה על בסיס סיפור תנ"כי גרמה להתנגדות להעלאתה בצרפת. למעשה, הופעת הבכורה של האופרה "שמשון ודלילה" בצרפת הייתה רק בשנת 1890, בעיר השדהרואן. אלא שאז, פולין ויארדו, זמרת האופרה הדגולה, אשר לה הקדיש את היצירה, הייתה כבר מבוגרת מדי מכדי לשיר את תפקידה של דלילה. בלונדון, הלורד צ'מברליין אסר על המשך הצגתה כאופרה והיצירה בוצעה בהמשך בבריטניה בתור אורטוריה.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד של דלילה הוא מן החשובים ביותר שנכתב למצו-סופרן. סן-סנס הקדיש את התפקיד לפולין ויארדו, אשר ארגנה בביתה שבפריז קונצרט פרטי בו היא שרה קטעים מהמערכה השנייה, כאשר סן-סנס בעצמו מלווהּ בפסנתר, וזאת על מנת לנסות להרשים את אחד הבמאים של האופרה הצרפתית שנכח שם ולשכנעו להעלות את האופרה, אך ללא הועיל. האריה "לבי נפתח לקולך" (Mon coeur s'ouvre a ta voix) נכללת תרכופות ברסיטלים של זמרות מצו ואלט. שתיים מן האריות הנוספות של דלילה הן ידועות במיוחד: "Mon coeur s'ouvre à ta voix", ו-"Printemps qui commence" (תחילת האביב).

מקורותיה של היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילותיהם של שמשון ודלילה מתוארות בתנ"ך, בספר שופטים, פרק ט"ז. בדומה לסיפוריו של הרקולס, הפזרנות והאלימות של הגיבור העממי שמשון, בנוסף על היותו אקזוטי ולא ידוע וכן סופו ההירואי והמחריד, גרמו לו להתחבב במיוחד על הקהל האירופאי בתקופה בה יצאה האופרה לאור.

הנפשות הפועלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקהלה של עברים, ופלשתים

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום: ארץ ישראל.

זמן: בערך 150 לפנה"ס

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלשתינה, 1150 לפנה"ס. בכיכר בעזה, קבוצה של עברים מתפללים לאלוהי ישראל שישחררם מעבדותם לפלשתים. התמונה הראשונה היא הרמז הברור ביותר לכך שהאופרה מקורה באורטוריה, ובפתיחתה הקודרת, המקהלה שרה מעין פוגה עם המילים ‘Nous avons vu nos cités renversées’ – "ראינו את ערינו נכבשות".

פתיחת המקהלה: "אלוהי ישראל"

שמשון מנסה להחיות את אמונתם של בני ישראל באלוהים. האריה שלו מושרת במקביל לתפילת המקהלה.

אריה: "עצרו, הו אחי"

אבימלך, המושל הפלישתי (דמות בדיונית), מופיע ומלגלג על בני ישראל, באומרו כי הם חסרי ישע בגלל שאלוהיהם נטש אותם.

אריה של אבימלך: "האלוהים הזה שאתה מתחנן אליו בקולך"

שמשון הורג את אבימלך ומפנה את העברים מהמקום. הכהן הגדול של דגון יוצא מהמקדש הפלשתי ומקלל את כוחו האלוהי של שמשון. עברי זקן מהלל את שמשון. בתור ניסיון לגרום להדחת את שמשון כמנהיג של המרד העברי, דלילה וחבורת נערות רוקדות לפניו ודלילה שרה על איך האביב פורח סביבה, אך עדיין, בליבה, היא חשה כי עוד חורף.

אריה: "תחילת האביב"

דלילה מזמינה את שמשון למעונה הסמוך, והמסך נסגר בשלב בו ברור כי שמשון אינו מקשיב לנבואותיו המתריעות של העברי הזקן.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבוא למערכה מפאר את דלילה. דלילה יודעת ששמשון מהופנט על ידיה ויבוא אליה במקום להוביל את המרד העברי נגד הפלשתים. היא שרה אריה מפתה על האהבה כדי להפיל בפח את שמשון באומרה לו, שכל כוחו לא יעמוד לו כנגד הסתערותה של האהבה.

אריה: "אהובי! עזור לחולשותיי"

מתוך ניסיון לסגור את המלכודת מסביב לשמשון, דלילה מפתה את שמשון ואומרת לו כי היא כולה שלו אם הוא רוצה בה. היא מתחננת אליו שישיב לה אהבה, מתוך תקווה שיניח לדברים האחרים המטרידים אותו ויתרכז בה לגמרי. הערה: בסוף הבית השני שמשון מצטרף לשירה והופך את הסולו לדואט.

אריה: "ליבי נפתח לקולך"

נראה כי שמשון נלכד ברשתה של דלילה. היא מעמידה פנים שהיא מטילה ספק בנאמנותו אליה, ומבקשת ממנו בתור הוכחה לאהבתו את סוד כוחו, ומתייפחת כאשר הוא מסרב לגלות לה. שמשון שומע את הרעם ששלח אלוהים בתור אזהרה, אך אינו יכול להתנגד לרצונה של דלילה. מעט מאוחר יותר, לאחר ששמשון גילה לה את סוד כוחו הטמון בשערו הארוך, דלילה קוראת לחיילים הפלשתים, הקוצצים את שערו, תופסים אותו ומעוורים אותו.

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה: בעזה, שמשון העיוור המניע רחיים במעגל, מתפלל לשלום העברים, שיסבלו בגלל חטאו. נשמעים קולותיהם המאשימים.

תמונה שנייה: במהלך המשתה הגדול במקדש של דגון, דלילה והכהן הגדול מלגלגים על שמשון.

בלט: "משתה" - מן המנגינות הידועות באופרה.

כאשר מכריחים את שמשון העיוור להשתחוות בפני פסלו של דגון, הוא מבקש מנער להוביל אותו לשני העמודים המרכזיים של המקדש שמולם מצוי הפסל. שמשון מתפלל לאלוהים שישיב לו את כוחו ולו בפעם האחרונה, ובמאמץ עילאי הוא דוחק את עמודי המקדש וממוטט אותו עליו ועל אויביו הפלשתים.

"סוף"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמשון ודלילה בוויקישיתוף