שקר אין לו רגליים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאותיות המילה "שקר" אין זוג "רגליים". לאותיות המילה "אמת" יש. (על פי איור לפתגם במילון אבן-שושן)

שקר אין לו רגליים, או כפי שהאמרה ידועה יותר בדורות המאוחרים: "לשקר אין רגליים" - הוא פתגם, שמקורו במדרש ובתלמוד, ופירושו: לשקר אין בסיס איתן, ועל כן הוא מתקשה לעמוד זמן רב, והוא מתמוטט. מה שאין כן בדברי אמת. "דבר שקר אין לו קיום והשקרן סופו שיתגלה".[1]

המקורות השונים מסבירים את משל הרגליים בשלוש דרכים: לאותיות המילה "אמת" יש זוג "רגליים" התומכות במילה, בעוד שלאותיות המילה "שקר" יש רק תמיכה של רגל אחת; הפתגם הארמי אומר שהאמת עומדת והשקר אינו עומד; הפתגם הלטיני מבוסס על הסיפור המיתולוגי על השוליה של פרומתאוס שיצר פסל של שקר ללא הרגליים, כי אזל לו החומר.[2]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי במסכת שבת מסופר על ילדים חכמים שהיו דורשים את האותיות וצורתן, ואת הרגל האחת של האותיות ש-ק-ר דרשו: "קושטא קאי, שיקרא לא קאי" (פתגם בארמית שמשמעותו – אמת עומדת שקר לא עומד):[3][4]

ועוד דרשו: שי"ן — שקר. תי"ו — אמת. מאי טעמא [מה טעם] שקר מקרבן מיליה [קרובים דבריו, אותיותיו] זו לזו בסדר אותיות האל"ף בי"ת, ואילו אמת מרחקא מיליה [רחוקים דבריו, אותיותיו]? — משום ששיקרא שכיח, קושטא לא שכיח [השקר מצוי, האמת אינה מצויה]. ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי [ומה טעם אותיות שקר עומדות כולן על רגל אחת] ואילו אותיות אמת מלבן לבוניה (עומדת על אותיות רחבות ושכבות כלבינה)? — משום שקושטא קאי, שיקרא לא קאי [האמת עומדת השקר איננו עומד].

במדרשים ובראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמרה מופיעה במדרש אלפא ביתא דרבי עקיבא, נוסח ב'.[5]

מפני מה ראשו של אל״ף זקוף ועומד ויש לו שתי רגלים כבני אדם? מפני שהוא נחשב כאמת, ואמת יש לו רגלים. ושקר אין לו רגלים, שכל האותיות של שקר עומדין על חודן.

אלפא ביתא דרבי עקיבא באות אל"ף

במילים אחרות, לאות אל"ף יש שתי רגליים, מה שנותן לה בסיס רחב, ועל כן נכתבת בה המילה "אמת", וכך, למילה אמת יש כאילו זוג רגליים לכל אות. בעוד שבמילה "שקר" רגלי השי"ן הפוכות, ושתי האותיות האחרות עומדות על חודן ולא על זוג רגליים. משמע, לשקר אין תמיכה יציבה בעולם.

מקום נוסף באותו מדרש שמזכיר את הפתגם, הוא במדרש על האות שי"ן.

אחר כך נכנסה שי"ן ועמדה לפני הקב״ה, [הקדוש ברוך הוא] אמרה לפניו: רבש״ע, [ריבונו של עולם] רצונך שתברא בי את עולמך, שבי נקרא שמך המפורש, שנאמר זה שמי לעולם, ועוד שאני תחלת השם שדי. השיב הקב״ה ואמר לה, לאו. אמרה לו, למה? אמר לה, מפני ששוא ושקר שניהם נקראו בך, ושקר אין לו רגלים אף את אין לך רגלים, אות שאין לו רגלים איך אברא בו את העולם, מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

אלפא ביתא דרבי עקיבא באות שי"ן

רש"י נעזר במדרש בפירושו את הפסוק מספר משלי, פרק י"ב, פסוק י"ט "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר" בדרך זו:

"שפת אמת תכון לעד" - תתבסס ותקיים. "ועד ארגיעה' - למעט רגע הוא כלה והולך שהשקר אין לו רגלים". משמע, טענת אמת תתבסס ותתקיים לעד, ואילו דבר שקר מתפוגג לאחר רגע.

המשל חוזר ומופיע במקומות רבים ובזמנים שונים, אצל הרמב"ן, בתיקוני הזוהר, בספרות השו"ת ועוד.[4]

גם רבי שמעון, שחי במאה ה-13 בפרנקפורט, מחבר ילקוט שמעוני, מתייחס בספרו למובא בתלמוד מסכת שבת, ומתמצת את המשל: "אותיות של אמת בשתי רגלים; ושל שקר ברגל אחד: כל שעושה אמת מקוים ושקר אינו מקוים".[6]

במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר הלשון העברית, בן ציון פישלר, שפרסם מאמר מקיף על הפתגם, כותב: "חוקרי פולקלור מלמדים שהפתגם הוא לפעמים תמציתו של סיפור שאבד (או נשכח), ויש מקרים שהוא תשתית לסיפור חדש שנרקם סביבו". אחד ממשלי איזופוס מספר על פרומתאוס שפיסל את האמת ואת השקר. באמצע עבודתו נקרא לאל זאוס, והותיר את השלמת היצירה בידי השוליה שלו. אך מכיוון שאזל החומר לשוליה, הכניס את אחת הדמויות לתנור ללא הרגליים. פרומתאוס קרא לדמות השלמה אמת ולדמות החסרה שקר, משום ש"לשקר אין רגליים".

ייתכן, סובר פישלר, שחז"ל הכירו את האגדה הזו, וביססו עליה את המדרשים, כדי להסביר אותה בדרכם שלהם.[4]

באותיות סת"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימרה זו משמשת כראיה גם לנידון ההלכתי של סגנונות הכתב בכתיבת סת"ם.

אחד ההבדלים שבין סוגי הכתב הוא בכתיבת האות ש, הן בכתיבת סת"ם, והן בהבלטת אות ש' על תפילין של ראש. יש שכותבים את האות כשתחתית האות ישרה (כתב בית יוסף), ויש שכותבים אותה כשתחתיתה חדה (כתב ספרדי), ויש שמשלבים את שני הסוגים (כתב האדמו"ר הזקן). מהמימרה "שקר על רגל אחת עומד" למדו הרשב"א והר"ן "מכאן שצריך לעשות סוף השי"ן חד ולא רחב".[7] ראייתו נובעת מפרשנותו שכל אות ואות במילה 'שקר', היא בעלת רגל אחת. לעומת זאת, אחרים פירשו שהמילה כולה עומדת על רגל אחת, כי כל המילה עומדת על הרגל של האות ק אשר בולטת בתחתית המילה כולה.[8]

שימושים בעברית המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה סנה דוחה את הטענות שחרושצ'וב הוא זה שהכשיל את הפגישה של ארבע המעצמות הגדולות בפריז, (1960), וטוען: "אכן, לשקר אין רגליים, והוא הדין לגבי טענות שקר".[9]
  • במאמר, שכותרתו: "שקר אין לו רגליים, אך יש לו תפוצה" (1971) מתלונן העיתונאי על כך שבעיתונות הצ'כסלובקית המצונזרת לאחר הפלישה הסובייטית, מפרסמים דברי שקר אבסורדיים על ישראל.[10]
  • "לשקר אין רגליים'. הדבר מוכח פעמים רבות מבחינה היסטורית (ראה תופעת שבתאי צבי)" מגיב קורא במדור "מכתבים" בעיתון "מעריב" (1990) על מאמר שמכפיש לטענתו את אחד האדמו"רים.[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילון אבן שושן, קריית ספר, 1969, במילה "רגל"
  2. ^ ראו הרחבה בפרקי המקורות והמחקר
  3. ^ הטקסט נלקח מתלמוד שטיינזלץ
  4. ^ 1 2 3 וראו גם את מאמרו של חוקר הלשון העברית, בן ציון פישלר, "השקר אין לו רגליים, ואנו בעוונותינו משימים לו רגליים של ברזל", הארץ, 17 באפריל 2006
  5. ^ אוצר מדרשים, מדרשי רבי עקיבא, אלפא ביתא דרבי עקיבא, נוסחא ב'
  6. ^ ילקוט שמעוני, תורה, ג'
  7. ^ חידושי הרשב"א מסכת שבת דף קד עמוד א
  8. ^ מהרש"א שם
  9. ^ משה סנה, "מי הכשיל? ומה לא נכשל?", קול העם, 20 במאי 1960
  10. ^ יהודה להב, "שקר אין לו רגליים אך יש לו תפוצה", למרחב, 16 במרץ 1971
  11. ^ אבנר רועי, "רושם מוטעה", מעריב, מכתבים, 3 ביולי 1990