שרה אוסצקי-לזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שרה אוסצקי-לזר
אין תמונה חופשית
לידה 16 במרץ 1947 (בת 72)
עיסוק היסטוריונית, מזרחנית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה המזרח התיכון, יחסי יהודים ערבים בישראל
סוגה היסטוריה
פרסים והוקרה אות החיים המשותפים, יוזמות אברהם 2018
www.sarahozacky.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שרה אוֹסַצקי-לזר (נולדה ב-16 במרץ 1947) היא היסטוריונית של המזרח התיכון, עמיתת מחקר במכון ון ליר בירושלים ופעילת חברתית.

אודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסצקי-לזר נולדה וגדלה בתל אביב. היא בתם של חיה לבית שפירא וחיים לזר ליטאי, פרטיזן, איש בית"ר והיסטוריון, וקרויה על שמה של סבתה מצד אימה ואחותו של אביה שנספו בשואה. אוסצקי-לזר רכשה תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובשפה וספרות ערבית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מוסמך ותואר דוקטור בהיסטוריה של המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה. נושא עבודה היה "והתגבשות יחסי הגומלין בין יהודים לערבים במדינת ישראל: העשור הראשון, 1948-1958", אותו כתבה בהנחיית גבי ורבורג וקייס פירו. מאז היא עוסקת בהוראה, מחקר ופעילות חברתית. מחקריה עוסקים במיעוט הערבי-פלסטיני בישראל ובחינת יחסו למדינה ולרוב היהודי. בשנת 2002 ו-2007 לימדה היסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה, באוניברסיטת וילברפורס באוהיו (1992) ובאוניברסיטת המדינה של סן דייגו (2003).

במשך שנים היא שימשה כמנהלת משותפת של המרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה (בהנהגתה זכה המכון ב-2001 בפרס החינוך לשלום של UNESCO) ומנהלת המכון לחקר השלום במרכז. היא הייתה עמיתת מחקר של הסוכנות היהודית כשלוש פעמים בקהילות יהודיות ברחבי ארצות הברית. כמו כן שימשה כעמיתת מחקר במרכז לאסטרטגיה וחשיבה מדינית באוניברסיטה העברית, שם עסקה בחקר הנשים במזרח התיכון.

אוסצקי-לזר כתבה ביקורת ספרים בעבור "הארץ" ורשימות עבור "הדף הירוק" ומבקרת ספרים על השואה בכתב העת "האומה".

אוסצקי-לזר שימשה חברת הנהלת הקרן החדשה לישראל ולאחר מכן חברה במועצה הציבורית של הקרן. חברת הנהלת פורום ארגוני השלום הפלסטיני ישראלי, הברית לאנושות חדשה, והקתדרה עממית מגידו.

נשואה ליורי, ומתגוררת בקיבוץ רמות מנשה, ואם לשניים.

מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה ארבל, [חמו"ל], 1989.
  • 7 דרכים: אופציות תאוריות למעמד הערבים בישראל, עם אסעד גאנם ואילן פפה, המכון לחקר השלום, 1999.
  • בין חזון למציאות: מסמכי החזון של הערבים בישראל 2007-2006, עם מוסטפא כבהא, הפורם להסכמה אזרחית, 2008.
  • החברה הערבית בישראל, יחידה מס' 3: בצל הממשל הצבאי – הממסד הישראלי והאזרחים הערבים, 1948 - 1967, האוניברסיטה הפתוחה, 2007.
  • אזרחות על תנאי: על אזרחות, שוויון וחקיקה פוגענית, עם יוסף ג'בארין, הוצאת פרדס 2016.
  • בני המקום, שיחות עם אזרחים ערבים בישראל, עם יואב שטרן, מרכז שטיינמץ למחקרי שלום, אוניברסיטת תל אביב, 2016.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריה: