אילן פפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אילן פפה
Ilan Pappe.JPG
לידה 1954 (בן 63 בערך)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה
ארצות מגורים בריטניה
מקום לימודים אוניברסיטת אוקספורד, האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת אקסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חוקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אילן בנימין פפה (נולד ב-7 בנובמבר 1954) הוא היסטוריון ואיש מדע המדינה, נחשב לאחד מהבולטים שב"היסטוריונים החדשים". פפה לימד באוניברסיטת חיפה במשך 23 שנה עד עזיבתו לבריטניה ב-2007.

פפה מחזיק בדעות אנטי-ציוניות ותומך ב-BDS בדומה להחרמת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה נולד בחיפה ב-1954 להורים יוצאי גרמניה עולי העלייה החמישית, ולמד בבית הספר הריאלי בעיר במגמת מזרחנות. את שירותו הצבאי עשה בחיל המודיעין. השלים לימודי דוקטורט ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת אוקספורד. משנת 1984 לימד באוניברסיטת חיפה, תחילה בחוג ללימודי המזרח התיכון ואחר כך בחוג למדע המדינה. הוא ייסד את המכון לחקר השלום בגבעת חביבה ועמד בראשו בין השנים 19932000. שימש כיו"ר מכון אמיל תומא בחיפה לעיונים פלסטיניים.

בסוף שנת 2007 עזב פפה את ישראל ועבר לבריטניה, שם הוא מועסק כמרצה בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת אקסטר. לדבריו, דעותיו הלא-שגרתיות מקשות על חייו בישראל. בראיון לעיתון בקטר אמר פפה שבישראל הוא נחשב ל"משוגע וסוכן של הערבים"[2][3]. הוא קיבל איומי רצח בדואר ובטלפון עקב דעותיו. הכנסת גינתה אותו, שר החינוך קרא לפיטוריו, ותמונתו הופיעה בעיתון "ידיעות אחרונות" במרכזה של כוונת. לצד התמונה פורסם טור בו נכתב: "אני לא אומר שצריך להרוג את האיש הזה, אבל אני לא אהיה מופתע אם מישהו יעשה את זה".[4]

עבודתו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה נמנה עם קבוצת ה"היסטוריונים החדשים" שעבודותיהם הציגו גישה רוויזיוניסטית להיסטוריה של מדינת ישראל והיישוב היהודי. בשונה מהיסטוריונים חדשים אחרים, פפה אימץ גישה מתודולוגית נרטיביסטית, אשר שמה דגש על גיבוש הסיפר ההיסטורי ולא רק על מחקר ארכיוני. עבודותיו המרכזיות מתמקדות בגיבוש והצגת הסיפר (נרטיב) הפלסטיני.

פפה פרסם עשרות מאמרים מקצועיים וכתב וערך אחד-עשר ספרים, לרבות "בריטניה והסכסוך הישראלי-ערבי", ״היסטוריה של פלסטין המודרנית" ו״אצולת הארץ - ביוגרפיה פוליטית של משפחת חוסייני

ספרו המצליח והמצוטט ביותר עד כה, ״הטיהור האתני של פלסטין״, ראה אור באנגלית באוקטובר 2006. הספר טוען כי עזיבת הפליטים הפלסטינים במהלך המלחמה ב-1948 הייתה תוצר של מדיניות גירוש מכוונת של ישראל, שנוסחה ויושמה כחלק מתוכנית ד'. בראיון שנערך עמו בעקבות צאת הספר לאור, אמר:

כאשר תנועה כמו הציונות קובעת בצורה מאוד מפורשת שהיא רוצה מדינה רק לקבוצה אתנית אחת במקום שבו יש שתי קבוצות אתניות, ובשלבים מסוימים של ההיסטוריה, ובמיוחד ב-1948, מחליטה להשתמש בכוח כדי לנקות את השטח מהקבוצה האתנית האחרת, המונח המקובל במשפט הבינלאומי לתיאור מדיניות כזו או אידאולוגיה כזו הוא טיהור אתני.[5]

ספרו ״הרעיון של ישראל״ (The Idea of Israel) מתמקד בתהליך ההיסטורי של בניית הנרטיב הציוני באופן שלטענת פפה, קושר את ההיסטוריה של העם היהודי לארץ ישראל ובו בזמן, מנתק ומתכחש להיסטוריה של העם הפלסטיני לארץ. הספר מפתח ניתוח תרבותי של ההיסטוריה הציונית, לרבות ספרי היסטוריה פופולרית, מחקרים אקדמיים, מוזיקה, קולנוע וספרות.

פרשת טנטורה ותדי כ"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה היה מהמגנים על עבודת התזה השנוייה במחלוקת של תדי כ"ץ שהתפרסמה תחת הכותרת "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב־1948". בתזה טען כ"ץ שחיילי חטיבת אלכסנדרוני הרגו כמאתיים גברים בלתי חמושים מתושבי הכפר טנטורה לאחר כיבושו. כ"ץ טען כי העבודה מתבססת על יותר ממאה ראיונות שערך עם פליטים פלסטינים מטנטורה ושלושה כפרים אחרים בכרמל ועם ותיקי חטיבת אלכסנדרוני. כ"ץ נתבע לדין על ידי ותיקי החטיבה ובראשם בנציון פרידן על הוצאת לשון הרע. במהלך המשפט נטען שכ"ץ סילף עדויות ושינה דברי עדים. בהסכם פשרה, שאושר על ידי בית המשפט, נקבע שעל כ"ץ לחזור בו מההאשמה על טבח ולפרסם הודעת התנצלות. כ"ץ התחרט על חתימתו, אך בית המשפט חייבו לקיים את ההסכם. בעקבות אירועים אלה הקימה אוניברסיטת חיפה ועדה שבדקה שוב את העבודה והחליטה לפסול אותה. האוניברסיטה קיבלה את החלטות הוועדה. כמו כן, ההיסטוריון מאיר פעיל קבע שלא ניתן להסתמך על העבודה של כ"ץ והתנצל בפני חטיבת אלכסנדרוני.

מעורבתו של אילן פפה בפרשה גדלה אחרי שאוניברסיטת חיפה פסלה את עבודתו של כ"ץ. פפה המשיך להתעקש שעבודתו של כ"ץ אמינה ומוכיחה שאכן היה טבח בטנטורה. כנגד פסילת העבודה על ידי אוניברסיטת חיפה טען פפה שכ"ץ ביצע מספר טעויות לא מהותיות שנעשו בתום לב, אינן מצדיקות פסילה ואינן מטילות דופי בטענה שההרג בטנטורה אכן התרחש. זאת בניגוד לקביעת הוועדה שמדובר ב"פערים בדרגת חומרה גבוהה". כמו כן טען, שהפסילה נעשתה ממניעים פוליטיים והאשים את אוניברסיטת חיפה בהתנכלות לחופש האקדמי שלו ושל תלמידיה. במסמכים שפרסם עו"ד גיורא ארדינסט (שייצג את חטיבת אלכסנדרוני במשפט) בעיתון מעריב (27.5.2005) טען כי כ"ץ שינה עדויות.

בראיון לעיתון "הארץ" טען פפה שרק הגן על העבודה של כ"ץ ושלא היה מעורב בכתיבתה: "העבודה הראשונה הייתה ללא רבב. נתנו לה ציון 97, אני הייתי מעניק לה 100 - למרות שלא הייתי מעורב בעבודה הראשונה, לא הייתי המנחה שלה כמו שכל הזמן כותבים".[6] ב־20 באפריל 2005 פרסם פפה מאמר ב"גארדיאן" הבריטי ובו האשים את אוניברסיטת חיפה ברדיפה אקדמית שלו, מאז שהחליט לסייע לכ"ץ[7].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה הוא פעיל פוליטי, ומזוהה עם מפלגת חד"ש. בשנת 1999 הוא נכלל במקום השביעי ברשימת חד"ש (הרשימה קיבלה אז שלושה מנדטים). הוא פעיל בתנועת ה-BDS[8] הקוראת לחרם מדיני, אקדמי וכלכלי על ישראל והרצה פעמים רבות במסגרת שבוע האפרטהייד הישראלי[9].

פפה תמך ביוזמת חרם על ישראל על ידי איגוד המרצים הבריטי (AUT). באפריל 2005 היוזמה הובילה בסופו של דבר להטלת חרם על אוניברסיטת בר-אילן (בשל חסותה האקדמית למכללת אריאל שנמצאת באריאל) ועל אוניברסיטת חיפה, בשל התנכלות, לכאורה, לפפה. פפה טען כי הסיבות לתמיכתו בחרם היו קשורות למדיניות ממשלת ישראל וספג ביקורת קשה מהאוניברסיטה ומחוץ לה.

מספר אישים מימין ומשמאל, לרבות כאלה שהביעו תמיכה במפעל של ההיסטוריונים החדשים, הביעו ביקורת על הקריאות לחרם והאשימו את פפה שהוא כורת הענף שעליו הוא יושב. אבירמה גולן ציטטה את דבריו של פפה ב"הארץ" וטענה שבכך הודה בעצם שהחרם נגד ישראל לא אידאולוגי במהותו אלא בעצם מעשה סחטנות ונקמנות כנגד הממסד שמסרב להיכנע לתכתיביו:

את הישראלים צריכה לעניין קבוצה אחרת. זו שהעירה ועוררה את החרם מתוך האקדמיה הישראלית והצליחה ליצור רושם, שמדובר בחרם אידאולוגי מובהק ובמאבק טהור נגד הכיבוש. עיון בדברים שאומר פפה עצמו ("הארץ", 27.4) מחזק את החשש, שמאחורי המניעים האידאולוגיים של הקבוצה, או לפחות של מי שמוביל אותה בגאווה, נחבאת נימה של סחטנות כלפי האקדמיה. "ניתן להפוך את החלטת האיגוד בקלות", אמר פפה, "לתת לתדי כ"ץ בחזרה את התואר שנגזל ממנו בצורה בלתי חוקית, והכל יישכח".

אבירמה גולןחרם בהזמנה, באתר הארץ, 29 באפריל 2005

בראיון לעיתון מקטר ב-2007 אמר פפה: "אני תומך בהתנגדות החמאס לכיבוש הישראלי, אם כי אני מתנגד לאידאולוגיה הפוליטית שלהם. אני תומך בהפרדת הדת מהמדינה. מדינה כובשת לא יכולה לקרוא לעצמה דמוקרטית."[2] בשנת 2008 פרסם מאמר באתר ״אלקטרוניק אינתיפאדה״ שבו טען כי מדינת ישראל מבצעת רצח עם בעזה וטיהור אתני בגדה המערבית[10].

ספריו באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Idea of Israel: A History of Power and Knowledge, London: Verso, 2014. ISBN 978-1-84467-856-3
  • The Forgotten Palestinians: A history of Palestinians in Israel, New Haven, CT: Yale University Press. ISBN 9780300134414
  • Out of the Frame: The Struggle for Academic Freedom in Israel, London: Pluto Press, 2010. ISBN 0745327257
  • The Ethnic Cleansing of Palestine, London and New York: Oneworld, 2006. ISBN 1-85168-467-0
  • The Modern Middle East, London and New York: Routledge, 2005. ISBN 0-415-21409-2
  • The Modern History Palestine, One Land, Two Peoples, Cambridge: Cambridge University Press, (2003; 2006) ISBN 0-521-55632-5 (The book is available in French, German, Spanish and Italian).
  • (With Jamil Hilal). Parlare Con il Nemico, Narrazioni palestinesi e israeliane a confronto Milano: Bollati Boringhieri, 2004[11].
  • The Aristocracy: The Husaynis; A Political Biography, Jerusalem: Mossad Byalik, (Hebrew), 2003.
  • The Israel-Palestine Question, London and New York: Routledge, (1999, 2006). ISBN 0-415-16948-8
  • (with M. Maoz). History From Within: Politics and Ideas in Middle East, London and New York: Tauris, 1997. ISBN 1-86064-012-5
  • (with J. Nevo). Jordan in the Middle East: The Making of a Pivotal State, London: Frank Cass, 1994. ISBN 0-7146-3454-9
  • The Making of the Arab-Israeli Conflict, 1947-1951, London and New York: I.B. Tauris, (1992, 1994). ISBN 1-85043-819-6
  • Britain and the Arab-Israeli Conflict, 1948-1951, London: St. Antony's College Series, Macmillan Press; New York: St. Martin's Press, 1988. ISBN 0-312-01573-9

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אילן פפה בוויקישיתוף
מאמריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילן פפה, מדינה אחת – חזון או מציאות?, באתר "הטלוויזיה החברתית", 9 בינואר 2014
  2. ^ 2.0 2.1 ציטוט כתבה מMSN, באתר Israel-Academia-Monitor
  3. ^ Controversial historian to quit Israel for UK, באתר הג'רוזלם פוסט, ‏1 April 2007 (באנגלית).
  4. ^ Chris Arnot interviews the Israeli historian Ilan Pappe who has defended the Palestinian, באתר הגארדיאן (באנגלית).
  5. ^ איתמר ענברי, 'מה שישראל ביצעה ב-48' הוא טיהור אתני', באתר nrg‏, 9 באוקטובר 2006
  6. ^ מירון רפופורטמוקצה, באתר הארץ, 3 במאי 2005
  7. ^ אילן פפה, To boldly go, אתר הגארדיאן, 20 באפריל 2005
  8. ^ Die Linke Protecting Israel’s Occupation and Apartheid?‏ 21 ביוני 2011.
  9. ^ מתקפת תעמולה נרחבת כנגד ישראל ששמה "שבוע האפרטהייד הישראלי", מרכז המידע למודיעין ולטרור, 2 בפברואר 2011.
  10. ^ אילן פפה. ״פלסטין 2007: רצח עם בעזה, טיהור אתני בגדה המערבית.״ אתר ״אלקטרוניק אינתיפאדה״, 11 בינואר 2007.
  11. ^ Bibliografia