אילן פפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אילן פפה

אילן בנימין פפה (נולד בשנת 1954) הוא היסטוריון ואיש מדע המדינה, ונחשב לאחד מהבולטים שב"היסטוריונים החדשים". פפה לימד באוניברסיטת חיפה במשך שנים רבות. בשנת 2007 עזב את ישראל ועבר לבריטניה, שם הוא מועסק כמרצה בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת אקסטר. פפה הוא אנטי-ציוני מוצהר ופועל בבריטניה להחרמת מדינת ישראל כשם שהוחרם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.‏[1] קרא בעבר מעל במה בלונדון להחרמת כל הקשרים בין האקדמיה הישראלית כולה לבין הקהילה האקדמית במדינות המערב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה נולד בחיפה ב-1954 להורים יוצאי גרמניה, ולמד בבית הספר הריאלי בעיר במגמת מזרחנות. את שירותו הצבאי עשה בחיל המודיעין. השלים לימודי דוקטורט ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת אוקספורד. משנת 1984 לימד באוניברסיטת חיפה, תחילה בחוג ללימודי המזרח התיכון ואחר כך - בחוג למדע המדינה. הוא ייסד את המכון לחקר השלום בגבעת חביבה ועמד בראשו בין השנים 1993 עד שנת 2000. כיום הוא יו"ר מכון אמיל תומא בחיפה לעיונים פלסטינים.

פפה נמנה עם קבוצת ה"היסטוריונים החדשים" שעבודותיהם הציגו גישה רוויזיוניסטית להיסטוריה של מדינת ישראל והיישוב היהודי, יחד עם אבי שליים ושמחה פלפן. עבודותיו, בעיקר המאוחרות, מתייחדות בגישה פוליטית, השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ומעניקה תמיכה בלתי מסויגת לסיפר הפלסטיני.

פפה פרסם עשרות מאמרים מקצועיים וחמישה ספרים, בהם "בריטניה והסכסוך הישראלי-ערבי" ו"היסטוריה של פלסטין המודרנית", ובשנת 2002 פרסם ביוגרפיה פוליטית של משפחת חוסייני בעברית.

ספרו האחרון של פפה, The Ethnic Cleansing of Palestine, ראה אור באוקטובר 2006. בראיון שנערך עמו בעקבות צאת הספר לאור, אמר:

כאשר תנועה כמו הציונות קובעת בצורה מאוד מפורשת שהיא רוצה מדינה רק לקבוצה אתנית אחת במקום שבו יש שתי קבוצות אתניות, ובשלבים מסוימים של ההיסטוריה, ובמיוחד ב-1948, מחליטה להשתמש בכוח כדי לנקות את השטח מהקבוצה האתנית האחרת, המונח המקובל במשפט הבינלאומי לתיאור מדיניות כזו או אידאולוגיה כזו הוא טיהור אתני

ראיון לאיתמר ענברי, 9.10.06

לדברי ההיסטוריון שלמה אהרונסון, בראיון לתחנת רדיו אמר פפה ש"אין הוכחה אפילו לשואה". אהרונסון ייחס אמירה זו להתבססות של פפה על מידע שגוי בספרו של יגאל עילם, "ממלאי הפקודות".‏[2]

במרץ 2007 הודיע פפה על כוונתו להגר מישראל לבריטניה. לדבריו, דיעותיו הלא-שגרתיות מקשות על חייו בישראל. בראיון לעיתון בקטאר הוא אמר שהוא נחשב ל"משוגע וסוכן של הערבים"‏[3]. באותו ראיון גם פירט את עמדותיו: "אני תומך בהתנגדות החמאס לכיבוש הישראלי, אם כי אני מתנגד לאידאולוגיה הפוליטית שלהם. אני תומך בהפרדת הדת מהמדינה. מדינה כובשת לא יכולה לקרוא לעצמה דמוקרטית." בסוף שנת 2007 עזב פפה את ישראל ועבר לבריטניה, שם הוא מועסק כמרצה בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת אקסטר.

פפה הינו פעיל פוליטי, ומזוהה עם מפלגת חד"ש. בשנת 1999 הוא נכלל במקום השביעי ברשימת חד"ש (הרשימה קיבלה אז שלושה מנדטים). פפה פעיל בתנועת ה-BDS[4] הקוראת לחרם מדיני, אקדמי וכלכלי על ישראל ואף הרצה נגד ישראל במסגרת שבוע האפרטהייד הישראלי[5].

פרשת טנטורה ותדי כ"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה הגן על עבודת התזה השנוייה במחלוקת של תדי כ"ץ שהתפרסמה תחת הכותרת "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב־1948". בתזה טען כ"ץ שחיילי חטיבת אלכסנדרוני ערכו טבח בתושבי הכפר טנטורה, והרגו כמאתיים גברים בלתי חמושים. כ"ץ טען כי העבודה מתבססת על יותר ממאה ראיונות שערך עם פליטים פלסטיניים מטנטורה ושלושה כפרים אחרים בכרמל ועם ותיקי חטיבת אלכסנדרוני. כ"ץ נתבע לדין על ידי ותיקי החטיבה ובראשם בנציון פרידן על הוצאת לשון הרע. במהלך המשפט נטען שכ"ץ סילף עדויות ושינה דברי עדים. בהסכם פשרה שאושר על ידי בית המשפט נקבע שעל כ"ץ לחזור בו מההאשמה על טבח ולפרסם הודעת התנצלות. כ"ץ התחרט על חתימתו, אך בית המשפט חייב אותו לקיים את ההסכם. בעקבות אירועים אלה הקימה אוניברסיטת חיפה ועדה שבדקה שוב את העבודה והחליטה לפסול אותה. האוניברסיטה קיבלה את החלטות הוועדה. כמו כן, ההיסטוריון מאיר פעיל קבע שלא ניתן להסתמך על העבודה של כ"ץ והתנצל בפני חטיבת אלכסנדרוני. אף על פי שכ"ץ התחרט על הודעת ההתנצלות, הוויכוח הציבורי בישראל בקשר לנושא טנטורה התמוסס, וכ"ץ ופפה הפכו לדמויות שנויות עוד יותר במחלוקת.

מעורבתו של אילן פפה בפרשה גדלה אחרי שאוניברסיטת חיפה פסלה את עבודתו של כ"ץ. פפה המשיך להתעקש שעבודתו של כ"ץ אמינה ומוכיחה שאכן היה טבח בטנטורה. כנגד פסילת העבודה על ידי אוניברסיטת חיפה טען פפה שכ"ץ ביצע מספר טעויות לא מהותיות שנעשו בתום לב ואינן מצדיקות פסילה, בניגוד לקביעת הוועדה שמדובר ב"פערים בדרגת חומרה גבוהה". כמו כן טען, שהפסילה נעשתה ממניעים פוליטיים והאשים את אוניברסיטת חיפה בהתנכלות לחופש האקדמי שלו ושל תלמידו. במסמכים שפרסם עו"ד גיורא ארדינסט (שייצג את חטיבת אלכסנדרוני במשפט) בעיתון מעריב (27.5.2005) טען כי כ"ץ שינה עדויות.

בראיון לעיתון "הארץ" טען פפה שרק הגן על העבודה של כ"ץ ושלא היה מעורב בכתיבתה:

Cquote2.svg

העבודה הראשונה הייתה ללא רבב. נתנו לה ציון 97, אני הייתי מעניק לה 100 - למרות שלא הייתי מעורב בעבודה הראשונה, לא הייתי המנחה שלה כמו שכל הזמן כותבים.

Cquote3.svg
– מירון רפופורט, מוקצה, באתר הארץ

בחודש מאי 2002 פנה דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה דאז, פרופ' יוסי בן ארצי לבית הדין המשמעתי של האוניברסיטה בבקשה לסלק את פפה מהאוניברסיטה, פעולה חסרת תקדים באקדמיה הישראלית. הדיון בבקשה לא התקיים שכן הדיקן משך את תביעתו לפני שהגיעה לדיון.

ב־20 באפריל 2005 פרסם פפה מאמר ב"גארדיאן" הבריטי ובו האשים את אוניברסיטת חיפה ברדיפה אקדמית שלו, מאז שהחליט לסייע לכ"ץ.‏[6]

פרשת החרם הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה ומספר אקדמאים ישראלים אחרים המזוהים עם השמאל קידמו או תמכו ביוזמת חרם על ישראל על ידי איגוד המרצים הבריטי (AUT). היוזמה הובילה בסופו של דבר להטלת חרם באפריל 2005 על ידי האיגוד על אוניברסיטת בר-אילן (בשל חסותה האקדמית למכללת אריאל שנמצאת באריאל) ועל אוניברסיטת חיפה, בשל התנכלות, לכאורה, לפפה.

פפה טען כי הסיבות לתמיכתו בחרם היו קשורות למדיניות ממשלת ישראל, אך ספג ביקורת קשה. עורך הדעות של עיתון מעריב, בן-דרור ימיני כינה אותו "גדול האנטישמיות החדשים" ורבים, בהם הפובליציסט אראל סג"ל, קראו להחרימו.

נושא הטלת חרם על ישראל הוא שנוי במחלוקת בשמאל הישראלי על סיעותיו ותפישותיו השונות. מספר אישים בשמאל, גם אלה שהביעו תמיכה במפעל של ההיסטוריונים החדשים, הביעו ביקורת על הקריאות לחרם והאשימו את פפה ככורת הענף שעליו הוא יושב.

אבירמה גולן ציטטה את דבריו של פפה ב"הארץ" וטענה שבכך הודה בעצם שהחרם נגד ישראל לא אידאולוגי במהותו אלא בעצם מעשה סחטנות ונקמנות כנגד הממסד שמסרב להיכנע לתכתיביו:

Cquote2.svg

את הישראלים צריכה לעניין קבוצה אחרת. זו שהעירה ועוררה את החרם מתוך האקדמיה הישראלית והצליחה ליצור רושם, שמדובר בחרם אידאולוגי מובהק ובמאבק טהור נגד הכיבוש. עיון בדברים שאומר פפה עצמו ("הארץ", 27.4) מחזק את החשש, שמאחורי המניעים האידאולוגיים של הקבוצה, או לפחות של מי שמוביל אותה בגאווה, נחבאת נימה של סחטנות כלפי האקדמיה. "ניתן להפוך את החלטת האיגוד בקלות", אמר פפה, "לתת לתדי כ"ץ בחזרה את התואר שנגזל ממנו בצורה בלתי חוקית, והכל יישכח.

Cquote3.svg
אבירמה גולןחרם בהזמנה, באתר הארץ, 29 באפריל 2005

לעומתה, תנועת "גוש שלום" בראשות אורי אבנרי הביעה תמיכה בחרם.

החרם זכה לגינויים נוקבים בארץ ובעולם, במיוחד בישראל ובריטניה[7]. מספר חברי ארגון בכירים, כגון הפיזיקאי מייקל גרין התפטרו במחאה מהארגון המחרים. חברים אחרים בארגון הצליחו לגייס חתימות על מנת לכנס מושב מיוחד לדיון בחרם. מנגד, הביעו ארגוני שמאל באירופה ובארצות הברית תמיכה בחרם. יומיים לפני הדיון כתב פפה מאמר נוסף ל"גארדיאן"‏[8] ובו קרא ל-AUT לא לבטל את החרם ושב על הטענה כאילו אוניברסיטת חיפה פסלה את עבודתו של כ"ץ כדי שלא לפתוח לדיון אקדמי את הפעולות שישראל ביצעה לכאורה ב־1948 בערבים. ב־26 במאי 2005 ביטל AUT את החרם האקדמי‏[9].

ספריו באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Out of the Frame: The Struggle for Academic Freedom in Israel, London: Pluto Press, 2010. ISBN 0745327257
  • The Ethnic Cleansing of Palestine, London and New York: Oneworld, 2006. ISBN 1-85168-467-0
  • The Modern Middle East, London and New York: Routledge, 2005. ISBN 0-415-21409-2
  • The Modern History Palestine, One Land, Two Peoples, Cambridge: Cambridge University Press, (2003; 2006) ISBN 0-521-55632-5 (The book is available in French, German, Spanish and Italian).
  • (With Jamil Hilal). Parlare Con il Nemico, Narrazioni palestinesi e israeliane a confronto Milano: Bollati Boringhieri, 2004.[10]
  • The Aristocracy: The Husaynis; A Political Biography, Jerusalem: Mossad Byalik, (Hebrew), 2003.
  • The Israel-Palestine Question, London and New York: Routledge, (1999, 2006). ISBN 0-415-16948-8
  • (with M. Maoz). History From Within: Politics and Ideas in Middle East, London and New York: Tauris, 1997. ISBN 1-86064-012-5
  • (with J. Nevo). Jordan in the Middle East: The Making of a Pivotal State, London: Frank Cass, 1994. ISBN 0-7146-3454-9
  • The Making of the Arab-Israeli Conflict, 1947-1951, London and New York: I.B. Tauris, (1992, 1994). ISBN 1-85043-819-6
  • Britain and the Arab-Israeli Conflict, 1948-1951, London: St. Antony's College Series, Macmillan Press; New York: St. Martin's Press, 1988. ISBN 0-312-01573-9

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילן פפה, מדינה אחת – חזון או מציאות?, באתר "הטלוויזיה החברתית", 9 בינואר 2014
  2. ^ מאמר בספר "בין חזון לרוויזיה", בעריכת יחיעם ויץ, מרכז זלמן שזר, תשנ"ח, עמ' 309.
  3. ^ ציטוט כתבה מMSN, באתר Israel-Academia-Monitor
  4. ^ Die Linke Protecting Israel’s Occupation and Apartheid?‏ 21 ביוני 2011.
  5. ^ מתקפת תעמולה נרחבת כנגד ישראל ששמה "שבוע האפרטהייד הישראלי", מרכז המידע למודיעין ולטרור, 2 בפברואר 2011.
  6. ^ אילן פפה, To boldly go, אתר הגארדיאן, 20 באפריל 2005
  7. ^ Blinkered and ill-timed, באתר Times Online, ‏25 באפריל 2005
  8. ^ אילן פפה, Back the boycott, באתר הגארדיאן, 24 במאי 2005
  9. ^ צוות וסוכנויות, Academics vote against Israeli boycott, באתר הגארדיאן, 26 במאי 2005
  10. ^ Bibliografia