שארלוט קולמן
 | |
| לידה |
3 באפריל 1968 איזלינגטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
14 בנובמבר 2001 (בגיל 33) הולוויי, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Charlotte Ninon Coleman |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
1977–2001 (כ־24 שנים) |
| מקום לימודים |
|
| אתר אינטרנט | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
שארלוט נינון קולמן (באנגלית: Charlotte Ninon Coleman; 3 באפריל 1968 - 14 בנובמבר 2001)[1] הייתה שחקנית אנגלייה הידועה בעיקר מהופעתה בתפקיד סקרלט בסרט "ארבע חתונות ולוויה אחת", בדמות ג'ס בדרמה הטלוויזיונית "תפוזים הם לא הפרי היחיד", ובדמויות שגילמה כילדה סו ב"וורזל גאמידג'" ומרמלדה אטקינס. קולמן נפטרה בגיל 33 מהתקף אסתמה חריף בהולוויי שבצפון לונדון.
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולמן הייתה הראשונה מבין שתי בנות שנולדו לשחקנית אן ביץ' ומפיק הטלוויזיה פרנסיס קולמן.[2] אחותה הצעירה היא השחקנית ליסה קולמן.[3] היא למדה בבית הספר לבנות קמדן ממנו סולקה. מחוץ לשעות הלימודים למדה בבית הספר למשחק של אנה שר באיזלינגטון שבצפון לונדון.[4]
בגיל 15, כשחשה שחינוכה הוא ליברלי מדי כיוון ש"הוריה לא האמינו בהגבלות", נרשמה לבית הספר דרטינגטון הול בדבון. זה היה בית ספר מתקדם בו התלמידים לא נאלצו להשתתף בשיעורים, ולכן היא לא עשתה זאת. אחר כך למדה בבית ספר לבישול.[5]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפקיד הראשון הגדול של קולמן בטלוויזיה היה בדמות סו בסדרה לילדים "Worzel Gummidge". הסדרה שודרה במשך ארבע עונות ופרק ספיישל חג המולד בשנים 1978 עד 1981 ברשת ITV. עוד הופיעה בתחילת הקריירה ב-1977 בסרט הטלוויזיה "A Choice of Evils" של ה-BBC, וב-1979 בסרט "Two People" של רשת LWT בתפקיד אמה מופאט.
בהמשך הופיעה בתפקיד בת העשרה המרדנית מרמלדה אטקינס, תחילה בדרמה "Marmalade Atkins in Space" ששודר ב-1981, ואחר כך בשתי סדרות טלוויזיה ב-1982 וב-1983 בסדרה "Educating Marmalade" וב-1984 בסדרה "Danger: Marmalade at Work". כל התסריטים נכתבו בידי אנדרו דייוויס והופקו ברשת ת'יימז.
ב-1990 הופיעה קולמן בתפקיד ג'ס, נערה מלנקשייר שגדלה במסגרת תנועת הפנטקוסטליזם, בדרמה עטורת השבחים "תפוזים הם לא הפרי היחיד" המבוססת על רומן באותו שם מאת ג'נט וינטרסון. קולמן זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר של Royal Television Society, והייתה מועמדת לפרס באפט"א על הופעתה בדמות הלסבית הצעירה. היא הקליטה את ספר השמע של הרומן בהוצאת BBC Audiobooks.
בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים הופיעה קולמן בסדרות טלוויזיה שונות כגון " The Bill" ו"המפקח מורס", הסדרה הקומית קצרת הימים "פרדי ומקס" עם אן בנקרופט, בדרמה על חסרי בית "Sweet Nothing", ועוד תפקיד בדמות לסבית בסאטירה הפוליטית "Giving Tongue" משנת 1996. בין 1998 ל-2000 שיחקה בסיטקום של סיימון ניי בשם "How Do You Want Me?" לצדו של דילן מוראן, ודיבבה את פרימרוז, בעיבוד האנימציה לספרי הילדים "Brambly Hedge".[6] הופעתה האחרונה בטלוויזיה הייתה בעיבוד של "מופע זוגי" מאת ג'קלין וילסון בה שיחקה בדמות המורה מיס דבנהאם.
ב-1994 שיחקה קולמן בתפקיד סקרלט בסרט "ארבע חתונות ולוויה אחת" יחד עם יו גרנט, סיימון קאלו וקריסטין סקוט-תומאס. היא המשיכה להופיע בקביעות בסרטי קולנוע עד סוף שנות התשעים של המאה העשרים. ב-1999 הופיעה בסרט "אנשים יפים" מאת ג'זמין דיזדר, שמתרחש בלונדון ב-1993 בתקופת מלחמת בוסניה, וגילמה את פורשה תורנטון.
- תיאטרון
באפריל 1991 שיחקה קולמן בתפקיד לורנה במחזה "Our Own Kind" (רוי מק'גרגור) בתיאטרון בוש בלונדון. היא כיכבה לצדם של קווין וייטלי ונישה נאייר וג'יין הורוקס.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1987 נפטר בתאונת אופניים ג'ונתן לייקוק שהיה החבר שלה באותה עת. הוא היה בן 23 במותו.[7][8] אחרי מותו סבלה קולמן מתקופות של דיכאון והפרעות אכילה אנורקסיה ובולימיה נרבוזה. היא השתתפה בפגישות של אלכוהוליסטים אנונימיים, כיוון שלא רצתה להיות עם אכלני יתר אנונימיים.[7][8]
ב-13 בנובמבר 2001 ביקרה קולמן את משפחתה. אביה סיפר מאוחר יותר שמצב רוחה היה מרומם. באותו ערב אמרה שאינה מרגישה טוב, אבל בניגדול לעצת הוריה חזרה לדירתה. למחרת בבוקר ב-14 בנובמבר, התקשרו אליה הוריה, ולא קיבלו מענה. אמה שהגיעה לדירתה מצאה אותה שוכבת על הרצפה מחוסרת הכרה. היא נלקחה באמבולנס לבית החולים ויטינגטון בלונדון, שם הוכרז על מותה מהתקף אסתמה חריף.[7][8]
באותו חודש נערך לזכרה טקס אזכרה במרכז הבודהיסטי "מיל היל" בלונדון, והשתתפו בו בני משפחה וחברים קרובים.
ב-2003 הוקם על שם שארלוט קולמן מלגת לימודים של המרכז החדש לאמניות הבמה בלונדון.
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1989 | Bearskin: An Urban Fairytale | קייט | ||
| 1993 | מפת הלב האנושי | Map of the Human Heart | ג'ולי | |
| 1994 | ארבע חתונות ולוויה אחת | Four Weddings and a Funeral | סקרלט | מועמדות לפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה |
| 1995 | מדריך המרעיל הצעיר | The Young Poisoner's Handbook | ויני | |
| 1996 | נערה שונה | Different for Girls | אליסון | |
| 1998 | עוקץ בדרכים | Bodywork | טיפני שדס | |
| 1998 | לו רק | If Only... | אליסון הייס | שם הפצה נוסף "Twice Upon a Yesterday" |
| 1998 | תרגילים בנקמה | Sweet Revenge | נורמה | |
| 1999 | אנשים יפים | Beautiful People | פורשה תורנטון | |
| 2001 | A Loving Act | בלשית ג'יין תומפסון |
טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1981 | Marmalade Atkins in Space | מרמלדה אטקינס | כתיבה: אנדרו דייוויס | |
| 1979– 1981 | וורזל גאמידג' | Worzel Gummidge | סו פיטרס | [9] |
| 1982–1983 | Educating Marmalade | מרמלדה אטקינס | כתיבה: אנדרו דייוויס; בימוי: ג'ון סטראוד וקולין באקסי | |
| 1984 | Danger: Marmalade at Work | מרמלדה אטקינס | כתיבה: אנדרו דייוויס; בימוי: ג'ון סטראוד | |
| 1986 | The Insurance Man | תופרת | כתיבה: אלן בנט; בימוי: ריצ'רד אייר[10] | |
| 1990 | תפוזים הם לא הפרי היחיד | Oranges Are Not the Only Fruit | ג'ס | כתיבה: ג'נט וינטרסון; בימוי: ביבאן קידרון[11] |
| 1990 | פרדי ומקס | Freddie and Max | פרדי לאת'ם | בימוי: ג'ון סטראוד |
| 1992 | The Bill | שרון פלמר | בפרק "Happy Families" | |
| 1992 | Inspector Morse | ג'סיקה וייט | בפרק "Happy Families" | |
| 1993 | Olly's Prison | שילה | כתיבה: אדוארד בונד; בימוי: רוי בטרסבי[12] | |
| 1993 | The Comic Strip Presents... | פטסי | בפרק "Gregory: Diary of a Nutcase" | |
| 1995 | מסעות אוליבר | Oliver's Travels | קאתי | כתיבה: אלן פלייטר; בימוי: ג'יילס פוסטר |
| 1995 | The Vacillations of Poppy Carew | מרי | בימוי: ג'יימס סלן ג'ונס | |
| 1997 | וייקליף | Wycliffe | לורה קסל | בפרק "Bad Blood" |
| 1998–1999 | How Do You Want Me? | ליזה ליונס | ||
| 2001 | McCready and Daughter | שלי בנט | בפרק "No Bed of Roses" | |
| 2002 | Double Act | מיס דבנהאם | כתיבה: ג'קלין וילסון, בימוי: סילה ור |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שארלוט קולמן
שארלוט קולמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
שארלוט קולמן, באתר AllMovie (באנגלית)
שארלוט קולמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
שארלוט קולמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
שארלוט קולמן, באתר Discogs (באנגלית)- שארלוט קולמן
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Four Weddings star dies". Daily Mail Online. נבדק ב-2014-10-23.
- ^
Charlotte Coleman (Obituary), The Telegraph, 17 November 2001
- ^ Nigel Reynolds, Arts Correspondent, Four Weddings actress Charlotte is dead at 33, The Telegraph, 17 November 2001
- ^ Valentine, Penny; "Obituary: Charlotte Coleman" The Guardian, 19 November 2001
- ^ Jivani, Alkarim,""Almost Grown"". אורכב מ-המקור ב-10 בספטמבר 2006. נבדק ב-2005-01-07.
{{cite web}}: (עזרה) Time Out, 11–18 December 1996 - ^ "TV Toons: Brambly Hedge (1996–2000)" Toonhound.com, 2008
- ^ 1 2 3 Gannon, Louise (13 באוגוסט 2002). "Bulimia, drugs and a secret tragedy. Why Four Weddings' Charlotte Coleman really died at just 33". Daily Mail: 24–25.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Gannon, Louise (בספטמבר 2002). "Why did Charlotte Coleman die?". Elle: 175–176, 179–180.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Worzel Gummidge (1979–81)" BFI ScreenOnline
- ^ "Insurance Man, The (1986)" BFI ScreenOnline
- ^ "Oranges Are Not the Only Fruit (1990)" BFI ScreenOnline
- ^ Battersby, Roy; "Obituary letter: Charlotte Coleman" The Guardian, 28 November
