תאונות המטוסים של אייר פראנס בבחריין (1950)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
התרסקות מטוס אייר פראנס ב-12 ביוני 1950
Douglas DC-4, F-BBDD, Air France Manteufel-1.jpg
מטוס DC-4 של אייר פראנס הדומה לזה שהתרסק
תאריך 12 ביוני 1950
שעה 21:15
מיקום בים מדרום-מזרח לבחריין
הרוגים 46 עריכת הנתון בוויקינתונים
המעורבים באסון
Ciel de Picardie
מטוס נוסעים דאגלס DC-4
מספר זנב F-BBDE
שייכות אייר פראנס
מוצא סייגון, וייטנאם
יעד פריז, צרפת
חניות ביניים קראצ'י, פקיסטן
נוסעים 44
אנשי צוות 8
הרוגים 46
ניצולים 6
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
התרסקות מטוס אייר פראנס ב-14 ביוני 1950
Douglas DC-4-1009, F-BBDK, Air France Manteufel-1.jpg
מטוס DC-4 של אייר פראנס הדומה לזה שהתרסק
תאריך 14 ביוני 1950
שעה 21:55
מיקום בים מדרום-מזרח לבחריין
הרוגים 46 עריכת הנתון בוויקינתונים
המעורבים באסון
Ciel de Gascogne
מטוס נוסעים דאגלס DC-4
מספר זנב F-BBDM
שייכות אייר פראנס
מוצא סייגון, וייטנאם
יעד פריז, צרפת
חניות ביניים קראצ'י, פקיסטן
נוסעים 45
אנשי צוות 8
הרוגים 40
ניצולים 13
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שתי תאונות מטוסים של אייר פראנס בבחריין התרחשו ב-12 וב-14 ביוני 1950. שני מטוסי נוסעים של חברת אייר פראנס התרסקו במי המפרץ הפרסי במהלך גישה לנחיתה בבחריין בהפרש של יומיים זה מזה ובנסיבות דומות. בתאונות אלו ניספו 86 בני אדם.

התאונה ב-12 ביוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאונה הראשונה היה מעורב מטוס DC-4 של אייר פראנס בקו שמסייגון לפריז. המטוס הוכנס לשירות ב-1946 וצבר 8,128 שעות טיסה. היו עליו 44 נוסעים ושמונה אנשי צוות.

המטוס המריא מחניית ביניים בקראצ'י שבפקיסטן והתכונן לחניית ביניים נוספת בבחריין. לאחר ניסיון נחיתה ראשון לא מוצלח בבחריין קיבל המטוס אישור בשעה 21:15 לניסיון נחיתה נוסף במסלול 29. בעת ההנמכה לנחיתה פגע המטוס במים ושקע. לאחר שמונה שעות חיפושים נמצא המטוס במים שעומקם ארבעה מטרים, מדרום-מזרח לאי וכ-5.3 קילומטרים מקצה מסלול הנחיתה. 46 מיושביו נספו, מהם 40 נוסעים וששה אנשי צוות. ששה ניצולים נמשו מהמים על ידי ספינה ומסוק. כל ההרוגים למעט אחד היו צרפתים.

התאונה ב-14 ביוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאונה השנייה היה מעורב גם כן מטוס DC-4 של אייר פראנס בקו שמסייגון לפריז. מטוס זה הוכנס לשירות ב-1946 וצבר 8,705 שעות טיסה. היו בו 45 נוסעים (מהם 13 ילדים) ושמונה אנשי צוות. רוב יושביו היו צרפתים וכן שני וייטנאמים ושני סינים.

המטוס המריא מחניית ביניים בקראצ'י. בשעה 21:52 קיבל רשות לנחיתה בבחריין. המטוס פגע במים במרחק של כקילומטר וחצי מאתר התאונה הראשונה. בשעה 02:00 משתה ספינת חילוץ ניצולים מהמטוס. בסך הכל נספו בתאונה 40 מיושבי המטוס, מהם 37 נוסעים ושלושה אנשי צוות.

חקירת התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החקירה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התאונה הראשונה יצאה לבחריין ועדת חקירה לבדיקתה מטעם המשרד לעבודות ציבוריות, תחבורה ותיירות של צרפת. היא הגיעה שמה ב-15 ביוני ונתבקשה לחקור גם את התאונה השנייה. הוועדה אסרה על כלי טיס צרפתיים לנחות בבחריין בשעות הלילה עד לסיום החקירה. מנהל אייר פראנס בדרום מזרח אסיה ציין כי היו קווי דמיון בין שתי התאונות, לרבות התרחשותן באותה שעה של היממה ובתנאי מזג אוויר גרועים.

מסקנות החקירה פורסמו ב-1951 וב-1952 (ביחס לתאונה השנייה והראשונה בהתאמה). הוועדה קבעה כי קרוב לוודאי שהתאונה הראשונה התרחשה משום שקברניט המטוס לא הקפיד לעקוב אחרי גובה המטוס ושיעור ההנמכה שלו במהלך הגישה לנחיתה, עד שפגע במים. נקבע כי לא ניתן לשלול את האפשרות שתפקודו נפגע עקב עייפות מצטברת. בנוגע לתאונה השנייה קבעה הוועדה כי שקרוב לוודאי שקברניט המטוס לא התאים את תהליך ההנמכה לנחיתה לתנאי מזג האוויר המקומיים ולא שמר על גובהו עד שיתגלו לעיניו אורות מסלול הנחיתה. הוועדה המליצה לשקול לצייד את נמל התעופה בבחריין בעזרי רדיו לנחיתה ובאורות לסימון נתיב ההתקרבות למסלול.

מסקנות החקירה המחודשת של התאונות שנערכה ב-1994 (ראו להלן) הציבו סימן שאלה ביחס לנכונות מסקנות החקירות.

1994 - חקירה מחודשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 התגלו על קרקע הים שברים של המטוסים שהתרסקו, לרבות כנף אחת, שני מנועים, שלושה מדחפים שניזוקו וחפצי נוסעים קטנים. בשיתוף פעולה בין חברה בחריינית לבין הצי המלכותי הבריטי נמשה מהים המדחף שספג את הנזק הקטן ביותר. הוא הוצב כאנדרטה בבית הקברות הנוצרי בבחריין שבו נקברו הרוגי התאונה. האנדרטה נחנכה בדצמבר 1994 במעמד שגריר צרפת בבחריין.

איתור שרידי המטוסים ב-1994 הביא לפתיחת חקירה מחודשת אודות נסיבות התאונה. החקירה הייתה לא רשמית אך מפורטת. חקירה זו שללה את האפשרות שהתאונות אירעו עקב טעות אנוש, חבלה או קלקול מכני. סיבת התאונה על פי מסקנת החקירה המחודשת נקבעה על סמך דו"חות מזג אוויר מקומיים שנשמרו בארכיון בבריטניה. התאונות יוחסו לתנאי מזג אוויר קיצוניים ששררו בנתיב הנחיתה בנמל התעופה - אירועים המכונים כיום כמיקרו-התפרצויות (Microbursts) (אנ'), שבהן מתחולל זרם אוויר אנכי חזק כלפי מטה, הנע אופקית לאחר פגיעתו בקרקע. זרמים אלו הטיחו את המטוסים כלפי מטה עד שפגעו בים.

מסקנות החקירה המחודשת פורסמו בעיתונות בבחריין. עורכי הדו"ח גם העבירו את מסקנותיהם לשגרירות הצרפתית בבחריין, ביחד עם המלצה לטהר את שמם של קברניטי המטוסים שהתרסקו, משום שאלו נתקלו בסיטואציה שלא הייתה מוכרת באותה עת ושלא הייתה להם היכולת להתמודד אתה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]