תומאס סידנהם
 | |
| סידנהאם בדיוקן משנת 1689 מאת מרי ביל | |
| לידה |
10\08\1624 ווינפורד איגל, דורסט, אנגליה |
|---|---|
| פטירה |
29\12\1689 (בגיל 19 בערך) קניון פאל, לונדון, אנגליה |
| ענף מדעי | רפואה קלינית |
| מקום קבורה |
כנסיית סנט ג'יימס, פיקדילי  |
| עיסוק | רפואה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
All Souls College, אוקספורד (MB, 1648) Pembroke College, Cambridge (MD, 1676) |
  | |
תומאס סידנהם (באנגלית: Thomas Sydenham; 10 בספטמבר 1624 – 29 בדצמבר 1689) היה רופא אנגלי ומחבר הספר Observationes Medicae" (1676)" שהפך לספר לימוד סטנדרטי של רפואה במשך מאתיים שנה, כך שהוא נודע בשם "היפוקרטס האנגלי". בין הישגיו הרבים היה גילוי מחלה שנקראה על שמו – "סידנהם כוריאה" (אנ'), הידועה גם בשם "ריקוד ויטוס הקדוש". לו מיוחסת ההצהרה "אדם זקן כעורקיו".[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תומאס סידנהם נולד ב-Wynford Eagle בדורסט, שם נודע אביו כאדם בעל רכוש. אחיו הוא קולונל ויליאם סידנהם .[2]
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיל שמונה עשרה למד סידנהם במגדלן הול, אוקספורד; לאחר תקופה קצרה לימודיו בקולג' הופסקו, והוא שירת תקופה מסוימת כקצין בצבא הפרלמנטרי במהלך מלחמת האזרחים. הוא סיים את הקורס שלו באוקספורד בשנת 1648, סיים את לימודיו כתואר ראשון ברפואה, ובערך באותו זמן הוא נבחר כעמית מכל הנשמות . רק כעבור כמעט שלושים שנה (1676) הוא סיים את לימודיו כ-MD, לא באוקספורד, אלא בפמברוק הול, קיימברידג', שם קיבל תואר ראשון.
לאחר 1648 נרשם ללימודי רפואה באוקספורד, כפי שהוכח בציטוטיו את הרופא תומאס קוקס שמשתמע כבעל השפעה חשובה.[3] אבל הוא חזר במהרה לשירות צבאי,
בשנת 1654 זכה בעתירה שהגיש על סכום של 600 לירות שטרלינג, כתוצאה מעתירה שפנה לאוליבר קרומוול, תוך שהוא מצביע על הפיגורים השונים בגין שניים מאחיו שנהרגו והזכיר לקרומוול. שגם הוא עצמו שירת נאמנה את הפרלמנט עם אובדן דם רב.
בשנת 1655 הוא התפטר מהחברה שלו ב-All Souls והתחתן עם מרי גי בכפר הולדתו ווינפורד איגל. נולדו להם שני בנים, ויליאם (1660 –1738) והנרי (1668?–1741); בן אחר, ג'יימס, מת ככל הנראה בצעירותו. ב-1663 הוא עבר את הבחינות של הקולג' לרופאים לקבלת רישיון לתרגל בווסטמינסטר ובמרחק של 6 מיילים; אבל סביר להניח שהוא התיישב בלונדון זמן מה לפני כן. ההסמכה המינימלית הזו לתרגול הייתה הקשר היחיד בין סידנהאם למכללת הרופאים לאורך כל הקריירה שלו.
נראה שחלק מחברי הפקולטה לא נתנו בו אמון כי הוא היה חדשן ועשה רושם של סוחר פשוט. במכתב לג'ון מייפלטופט הוא מתייחס לסוג של מתנגדים "qui vitio statim vertunt si quis novi aliquid, ab illis non-prius dictum vel etiam inauditum, in medium proferat" ("מי שפונה מיד לאחור אם מישהו מביא משהו חדש שלא נאמר או שלא שמע בעבר"); ובמכתב לרוברט בויל, שנכתב שנה לפני מותו (והדגימה האותנטית היחידה שנשארה מהחיבור האנגלי שלו), הוא אומר, “יש לי את האושר לרפא את מטופליי, לפחות בכך שנאמר עליי שמעטים נכשלים תחת טיפולי; אך איני יכול להתפאר בהתכתבותי עם חלק מחברי המקצוע שלי… אף על פי כן, בניסיון להפוך את הפרקטיקה לקלה ופשוטה יותר, ובינתיים לתת לשרלטן בצ’רינג קרוס לעבור ללא ביקורת, הם סותרים את עצמם ורוצים שהעולם יאמין שאני עשוי להיות חשוב יותר ממה שהם היו רוצים.”
סידנהאם משך לתמיכתו כמה מהגברים המבחינים וההוגים ביותר בתקופתו, כמו בויל וג'ון לוק. השקפותיו הדתיות תוארו כצורה מוקדמת של תאולוגיה טבעית.
יצירות וחידושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירות שפורסמו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר הראשון שלו, "Methodus curandi febres" (שיטת הטיפול בחום), פורסם בשנת 1666;
במהדורה שנייה, עם פרק נוסף על דבר הבלוטות, בשנת 1668;
ומהדורה שלישית, המשפחתית יותר ונושאת את התואר הידוע יותר של "Observationes mediciae" (תצפיות של רפואה), בשנת 1676.
הפרסום הבא שלו היה בשנת 1680 בצורת שתי Epistolae responsoriae (מכתבים ותשובות), הראשון, "על רגיום", נכתב לרוברט ברדי, פרופסור לג'יוס פיזיקה בקיימברידג', והשני, "על לוז וונריה", (על מגפות ונרליות) להנרי פמן, דובר ציבור בקיימברידג' ופרופסור גרשאם לפיזיקה בלונדון.
בשנת 1682 פרסם עוד Dissertatio epistolaris (מסה על המכתבים), על הטיפול באבעבועות שחורות ועל היסטריה, המופנית לד"ר וויליאם קול מווסטר. עבודתו האחרונה שהושלמה, תהליך הריפוי, הוא שרטוט מתאר של פתולוגיה ותרגול; עשרים עותקים ממנו הודפסו בשנת 1692, ובהיותו קומנדיום, הוא פורסם מחדש לעיתים קרובות יותר הן באנגליה והן בארצות אחרות מאשר כל כתב אחר שלו בנפרד. בין המסמכים שלו נמצא שבר על צריכה ריאתית. כתביו שנאספו תופסים כ-600 עמודים בלטינית, שתורגמו לשפה זו על ידי חוקרים שונים.
אבי הרפואה האנגלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שסידנהאם היה מתרגל מצליח והיה עד, מלבד הדפסות חוזרות זרות, ליותר ממהדורה חדשה אחת של חיבוריו השונים שנדרשו בימי חייו, תהילתו כאבי הרפואה האנגלית, או היפוקרטס האנגלי, הייתה לאחר מותו. במשך תקופה ארוכה הוא זכה להערכה מעורפלת על הצלחת הטיפול שלו באבעבועות שחורות, על ה-laudanum שלו (הצורה הראשונה של תמיסת אופיום), ועל תומכתו בשימוש ב"קליפת פרואנית ". "ב-"quartan agues" (במונחים מודרניים, השימוש בקליפת קינצ'ונה המכילה כינין לטיפול במלריה הנגרמת על ידי Plasmodium malariae). עם זאת, היו כאלה מבני דורו שהבינו משהו מחשיבותו של סידנהאם בעניינים גדולים יותר מאשר פרטים של טיפול ורוקחות, ביניהם ריצ'רד מורטון ותומס בראון שהיו בבעלותם עותקים של כמה מספרי סידנהם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Weber T, Mayer CC (בנובמבר 2020). ""Man Is as Old as His Arteries" Taken Literally: In Search of the Best Metric". Hypertension. 76 (5): 1425–1427. doi:10.1161/HYPERTENSIONAHA.120.16128. PMID 33026913.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Thomas Sydenham | British physician | Britannica".
- ^ Fitz, Reginald (22 בינואר 1925). "Thomas Sydenham, Our Model Practical Physician". The Boston Medical and Surgical Journal. 192 (4): 171–173. doi:10.1056/NEJM192501221920405.
{{cite journal}}: (עזרה)