תומאס קול
 | |
| תומאס קול, 1846 | |
| לידה |
1 בפברואר 1801 בולטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
11 בפברואר 1848 (בגיל 47) ניו יורק, ארצות הברית |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אסכולת נהר הדסון |
| יצירות ידועות |
מסלולה של אימפריה, The Subsiding of the Waters of the Deluge, The Voyage of Life, The Oxbow |
  | |
תומאס קול (באנגלית: Thomas Cole; 1801–1848) היה צייר אמריקאי, יליד אנגליה, הידוע בזכות ציורי הנוף וההיסטוריה (אנ') שלו. הוא נחשב כמייסד אסכולת נהר הדסון, תנועת אמנות אמריקאית שפרחה באמצע המאה ה-19.[1][2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד סמוך לבולטון לה מורס (אנ'), לנקשייר, ב-1 בפברואר שנת 1801, והיגר עם משפחתו לארצות הברית בשנת 1818, והתיישב בסטובנוויל (אנ'), אוהיו. בגיל 22 עבר תומאס קול לפילדלפיה ובהמשך, בשנת 1825, להרי קטסקיל, ניו יורק, שם התגורר עם רעייתו וילדיו עד מותו.
קול מצא עבודה מוקדמת כחרט. הוא לימד את עצמו לצייר, והסתמך על ספרים ולימוד עבודותיהם של אמנים אחרים. בשנת 1822 החל קול לעבוד כצייר דיוקנאות ובהמשך העביר את התמחותו בהדרגה לציורי נוף.[3]
ציור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניו יורק מכר קול חמישה ציורים לג'ורג' ברואן, שמימן נסיעת קיץ לעמק ההדסון (אנ'), שם יצר האמן נופים הכוללים את מפלי קאטרסקיל (אנ') המפורסמים, חורבות פורט פוטנם (אנ') ושני נופים של קולד ספרינג (אנ'). כשחזר לניו יורק, הוא הציג את חמשת הציורים בחלון חנות הספרים של ויליאם קולמן. על פי הדיווח ב"ניו יורק איבנינג פוסט", שתי התמונות של קולד ספרינג נרכשו על ידי מר א. סטון, שהשאיל אותן לתערוכה השנתית של האקדמיה האמריקאית לאמנויות היפות (אנ') בשנת 1826. מהלך זה הביא את יצירתו של קול לתשומת ליבו של ג'ון טרומבול, טרומבול התרשם במיוחד מיצירתו של האמן הצעיר, קנה את אחד מציוריו ויצר לו קשרים עם מספר חברים עשירים, כולל רוברט גילמור ג'וניור (אנ') מבולטימור ודניאל ווסוורת' (אנ') מהרטפורד, שהפכו לפטרונים חשובים של האומן.
קול היה בעיקר צייר נופים, אך הוא גם צייר יצירות אלגוריות. המפורסמות שבהן: סדרה בת חמישה חלקים הנקראת "מסלולה של אימפריה" (1833–1836), המתארת את אותו נוף לאורך דורות - ממצב טבעי עד השלמת האימפריה, ואז ירידה ושממה. ישנן שתי גרסאות של היצירה הזאת; סדרה בת ארבעה ציורים הנקראת "מסע החיים (אנ')" (1842), המייצגת אלגוריה של ארבעת שלבי חיי האדם, הציורים - ילדות, נעורים, בגרות וזקנה, מתארים מטייל הנוסע בסירה על נהר דרך השממה האמריקאית של אמצע המאה ה-19.
בין העבודות המפורסמות האחרות של קול ניתן למנות את "מבט מהר הוליאוק, נורת'המפטון, מסצ'וסטס, לאחר סופת רעמים (אנ')" (1836), "הגיא בהרים הלבנים" (1839), "דניאל בון בבקתה שלו" (1826) ו"אגם עם עצים מתים (אנ')" (1825). הוא גם צייר את "גן עדן" (1828), ובו תיאור של אדם וחוה החיים בין מפלי מים, צמחים ססגוניים ואיילים. קול השפיע על בני דורו בתנועת האמנות שכונתה לימים אסכולת נהר ההדסון, קול העביר את השנים 1829 עד 1832 ובשנים 1841 עד 1842 באירופה, בעיקר אנגליה ואיטליה.
קול ידוע בעיקר בזכות עבודתו כאמן נוף אמריקאי. במאמר משנת 1836[4] על "נוף אמריקאי", הוא תיאר את יחסיו המורכבים עם הנוף האמריקאי במונחים אסתטיים, רגשיים ורוחניים.[5] הוא גם הפיק אלפי רישומים של נושאים משתנים. ניתן לראות מעל 2,500 מהסקיצות הללו במכון דטרויט לאמנויות (אנ').
בשנת 1842 יצא קול לסיבוב תערוכות גדול באירופה במאמץ ללמוד מסגנון הציירים הגדולים ולצייר את הנוף של אירופה. קול התרשם מאוד מהר הגעש הפעיל ביותר באירופה, הר אטנה. הוא התרגש כל כך מיופיו של הר הגעש עד שרשם כמה רישומים ולפחות שישה ציורים שלו. המפורסמת מבין העבודות הללו היא נוף מהר אטנה מטאורמינה. קול הוציא גם רישום מפורט ביותר של הר אטנה המציג נוף פנורמי של הר הגעש עם הקירות המתפוררים של התיאטרון היווני העתיק של טאורמינה בצד ימין.
קול היה גם משורר והתעניין באדריכלות, שילוב לא נדיר בתקופה שהמקצוע לא היה כל כך מוגדר. קול השתתף בתחרות העיצוב שהתקיימה בשנת 1838 כדי לתכנן את בניין קפיטול מדינת אוהיו (אנ') בקולומבוס, אוהיו. הצעתו זכתה במקום השלישי, ורבים טוענים כי הבניין המוגמר, בעל דמיון רב להצעתו של קול.
בשנת 1827 קול הקים סטודיו בחווה, בעיירה קטסקיל (אנ'), ניו יורק. הוא צייר חלק ניכר מעבודותיו בסטודיו זה. בשנת 1836 התחתן עם מריה ברטוב מקטסקיל, אחייניתו של הבעלים, והפך לתושב העיירה כל השנה. לתומאס ומריה נולדו חמישה ילדים.[6] בתו של קול אמילי הייתה אמנית שעבדה בצבעי מים וציירה על חרסינה.[7] אחותו של קול, שרה קול, הייתה גם היא ציירת נוף.
קול קיים קשרים רבים עם דמויות חשובות בעולם האמנות כולל דניאל ווסוורת', עימו חלק יחסי ידידות קרובים. הוכחה לחברות זו ניתן לראות במכתבים שנחשפו בשנות השמונים על ידי ספריית ווטקינסון בטריניטי קולג' (אנ').
תומאס קול נפטר בקטסקיל ב-11 בפברואר 1848.
הפסגה הרביעית בגובהה בהרי קטסקיל נקראת לזכרו - "הר תומאס קול (אנ')". סידר גרוב (אנ'), שם הייתה סדנתו, וידועה גם בשם "בית תומאס קול", הוכרז כאתר היסטורי לאומי (אנ') של ארצות הברית בשנת 1999 וכעת הוא פתוח לקהל.[8]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
מבט על פורט פוטנם (אנ'), 1825 -
מפלי קאטרסקיל (אנ'), 1826 -
אחרון המוהיקנים: מותה של קורה (אנ'), 1827 -
הגירוש מגן העדן (אנ'), 1828 -
אמת המים ליד רומא (אנ'), 1832 -
גביע הטיטאן (אנ'), 1833 -
חלומו של הארכיטקט (אנ'), 1840 -
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- William H. Truettner, Alan Wallach, Thomas Cole: Landscape into History, Yale University Press, 1st Edition, 1994. מסת"ב 978-0300058505
- Annette Blaugrund, Franklin Kelly and Barbara Novak, Thomas Cole: The Artist as Architect, The Monacelli Press; Illustrated edition, 2016. מסת"ב 978-1580934626
- Elizabeth Mankin Kornhauser, & 4 more, Thomas Cole's Journey: Atlantic Crossings, Metropolitan Museum of Art; 1st Edition, 2018. מסת"ב 978-1588396402
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תומאס קול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- תומאס קול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hanc, John (2017-10-23). "'Scenes of Solitude' From Hudson River School Artists". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-13.
- ^ "The Hudson River School", www.metmuseum.org
- ^ Chisholm, Hugh, ed., Cole, Thomas, 1911 Encyclopædia Britannica Volume 6
- ^ American Scenery--Thomas Cole vs NASA
- ^ Cole, Thomas (January 1836). "American Scenery". The American Monthly Magazine. 1 (1): 1–12.
- ^ "A Guide to the Thomas Cole Collection", web.archive.org, 2008-11-20
- ^ "The Art of Emily Cole"
- ^ CEDAR GROVE | The Thomas Cole National Historic Site, web.archive.org, 2007-10-18