הציירים הגדולים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציד הצבאים של פרידריך השלישי נסיך סכסוניה מאת לוקאס קראנאך האב

הציירים הגדוליםאנגלית:Old Master) הוא מונח בלתי פורמלי המשמש לכינוי של הציירים האירופאים אשר פעלו לפני שנת 1800, ואשר מתייחס לכל סוגי עבודתם כגון: ציור, הדפס או תחריט עץ.

בדרך כלל המדובר על ציירים שהיו בעלי מקצוע מעולים ומוכרים בתקופתם, חברי הארגון המקצועי, ה"גילדה", המקומית של אומנותם, ועצמאים בעבודתם.

הכללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאות ה-18 וה-19 התייחסו לתקופת היצירה של הציירים הגדולים כמתחילה סביב שנת 1450-1470. הציירים בתקופות קדומות יותר כונו "פרימיטיביים". מילון אוקספורד האנגלי התייחס בתחילת המאה ה-20 לציירים הגדולים כאל כל מי שקדם לתקופה המודרנית כלומר אלה שפעלו בין המאות ה-13 ועד ה-17. בהולנד מתייחסים במונח לציירים מתקופת "תור הזהב" של הציירים ההולנדים. בדרזדן קיים "מוזיאון הציורים של הציירים הגדולים" (Gemäldegalerie Alte Meister), והוא המוזיאון היחיד המשתמש במונח באופן רשמי כחלק משמו, המחזיק עבודות של ציירים שקדמו לתקופת הבארוק.

השימוש במונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריונים של האמנות ממעטים להשתמש במושג בטענה כי הוא מעורפל מדי. לעומת זאת המונח נמצא בשימוש נרחב אצל סוחרי האמנות, ובתי המכירות הפומביות על מנת ליצור הבחנה וחשיבות מדורגת ליצירות הנמכרות.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת טרום הרנסאנס -צ'ימבואה, ג'וטו, דוצ'ו, סימונה מרטיני, סטפנו די ג'ובאני, ז'אן פוקה

תקופת הרנסאנס המוקדם - פיליפו ברונלסקי, לורנצו גיברטי, דונאטלו , פרה אנג'ליקו, מזאצ'ו, לאונה בטיסטה אלברטי, פיליפו ליפי, פיירו דלה פרנצ'סקה, דונטו ברמנטה, בוטיצ'לי, דומניקו גירלנדיו

הרנסאנס העילי והוונציאני- לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל, אנטוניו דה קורג'ו, ג'ובאני בליני, ג'ורג'ונה, טיציאן

הרנסאנס הצפוני- יאן ואן אייק, רוחיר ון דר ויידן, האנס ממלינג, הירונימוס בוש, אלברכט דירר, אלברכט אלטדורפר, פיטר ברויגל האב

מנייריזם- ג'ורג'ו וזארי, ג'וזפה ארצ'ימבולדו, ג'אמבולוניה, אל גרקו, קאראווג'ו

תקופת הבארוק- פטר פאול רובנס, ארטמיסיה ג'נטילסקי, יאקוב יורדאנס, ניקולא פוסן, אנתוני ואן דייק, דייגו ולאסקס דה קואיאר, קלוד לורן

בני "תור הזהב" ההולנדי- פרנס הלס, רמברנדט, דוד טנירס הבן, יקוב ואן רויסדאל, יאן ורמיר

סגנון הרוקוקו- אנטואן ואטו, פרנסואה בושה, ז'אן אונורה פרגונאר

ניאוקלסיקה ורומנטיזם- ז'אק-לואי דויד, ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר, פרנסיסקו דה גויה, ויליאם בלייק, ז'אן אנטואן גרו, תומאס גיינסבורו, ג'ון קונסטבל, ויליאם טרנר

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]