תחבורה ציבורית ברוסיה
_(5083807053).jpg)
_over_Italy.jpg)
התחבורה הציבורית ברוסיה מתבצעת במגוון אמצעי תחבורה לרבות אוטובוסים, מוניות, מוניות שירות ורכבות בין עירוניות.
את התחבורה הציבורית מנהל באופן ריכוזי משרד התחבורה, באמצעות השירות הפדרלי לפיקוח על התחבורה, אשר באחריותו מתן זיכיונות ורישיונות למפעילים פרטיים ופיקוח על הביצוע, הגדרת מסלולי הקווים ותדירותם, קביעת תעריפים והסדרת אמצעי התשלום.
התחבורה הציבורית במדינה היא מהמפותחות והמגוונות בעולם ומשולבים בה מפעילים ציבוריים ופרטיים.
רכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רכבות ברוסיה
חברת הרכבות הממשלתית של רוסיה RZD היא המונופול בתחום הרכבות הבין-עירוניות והיא המעסיק הגדול ביותר בתחבורה ברוסיה, עם 836,000 עובדים (נכון לשנת 2014).
מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – תחבורה ציבורית במוסקבה |
החברות מוסגורטרנס ומוסטרנסאבטו מפעילות את שירותי התחבורה הציבורית בעיר מוסקבה.
סנקט פטרבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
| |
ראו גם – תחבורה ציבורית בסנקט פטרבורג |
PassajirAvtoTrans היא חברת האוטובוסים הגדולה בעיר ובפרבריה ומפעילה קווים לצפון מערב רוסיה.
אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| |
ראו גם – יאנדקס. טקסי |
פוניקולר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפוניקולר של ולדיווסטוק הוא קו הפוניקולר היחיד ברוסיה שמתפקד כתחבורה ציבורית. אין גישה ציבורית לקו הפוניקולר הפועל בסוצ'י, מכיוון שהוא מיועד רק להסעת נופשים לסנטוריום המקומי. פוניקולר נוסף שפעל בעבר בעיר, גם הוא פרטי, הופסק החל משנת 2019.
בתקופה מסוימת פעלו גם פוניקולרים בסבטלגורסק (מחוז קלינינגרד) ובניז'ני נובגורוד. בתחילת המאה ה-21 ממשלת מחוז ניז'ני נובגורוד קיבלה החלטה להחיות את אחד משני הפוניקולרים שפעלו בעיר בשנים 1896 עד שנות העשרים של המאה העשרים. ההנחה הייתה ששני קרונות, המיוצרים בסגנון "רטרו", ינועו מכיכר האחדות העממית לקרמלין של ניז'ני נובגורוד, אך נכון למרץ 2013 לא הוחל בעבודה ליישום החלטה זו.
עלויות וסבסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2020 משרד התחבורה של רוסיה הציג תוכנית שנועדה להפוך את התחבורה הציבורית לתחבורה ציבורית בחינם עד שנת 2035, במקביל להפיכת כבישי רוסיה לכבישי אגרה ובאופן זה לממן את התחבורה הציבורית.[1]
חלופות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך שנים בייחוד מאז התפרקות ברית המועצות, הממשלה הפדרלית השקיעה רבות בתשתיות לרכב פרטי, כדוגמת הוספת נתיבים או סלילת כבישים מהירים, דבר שהוביל לפערים משמעותיים בזמני נסיעה לטובת הרכב הפרטי, הן במטרופולינים והן באזורי פריפריה, במה שתרם לגידול בהיקף פקקי התנועה, בייחוד בערים הגדולות.
ליקויים וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקומות שונים דווח על אוטובוסים יחסית ריקים שיוצאים מיישובים, תדירות נמוכה של קווים או היעדר של חלופות ישירות לעומת קווי מאספים שזמן הנסיעה שלהם ארוך משמעותית מה שיוצר עדיפות לנסיעה ברכב פרטי.
