תחנת הרכבת רעמסס

**תחנת הרכבת רעמסס**
**محطة رمسيس**
מידע על הבנייה
חנוכת התחנה	1856
מיקום
מדינה	מצרים
קואורדינטות	30°03′49″N 31°14′50″E / 30.063611111111°N 31.247222222222°E
מידע על התחנה
בעלים	רכבות במצרים
	(למפת קהיר רגילה) תחנת הרכבת רעמסס

תחנת הרכבת רעמסס (בערבית: محطة رمسيس) היא תחנת הרכבת המרכזית של קהיר, מצרים. השם נגזר משמו של מלך מצרים העתיקה והפרעה, רעמסס השני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת המקורית נבנתה כמסוף קישור מקו הרכבת שמחבר את אלכסנדריה וקהיר ב-1856. מבנה התחנה הנוכחי הוקם ב-1892 ושופץ לראשונה ב-1955.

בינואר 2001 חודשה התחנה בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים, עשור לאחר מכן בעקבות מהפכת 25 בינואר שנערכה במדינה הוחלט לשדרג פעם נוספת את התחנה, היא נבנתה מאפס והפכה לתחנה חדשה וממוזגת, התחנה חוברה לרציפי הרכבת בעזרת דרגנועים, מבקרי השדרוג טוענים כי המודרניזציה שעברה התחנה הייתה מוקצנת מדי והרסה חלק ניכר מהעיצוב המקורי של המקום^[1].

הודא שעראווי, פמיניסטית מצרית שכונתה במדינות ערב "אם הפמיניזם" הסירה כאן את הרעלה שלה כאקט מחאתי ובכך יזמה יחד עם מספר מחברותיה את "מהפכת כיסוי הפנים", בה הנשים הסירו וקרעו את כיסוי הפנים, ה"ניקאב", מעל פניהן ויחד יצאו לרחובות בפנים חשופות.

בפברואר 2019 אירעה בתחנה תאונת רכבת, התאונה קרתה לאחר שהרכבת דהרה במהירות אל עבר מחסום בתחנה ונשמטה מהמסילה. כתוצאה מכך ניצת מכל הדלק של הרכבת ונגרמה שרפה. 25 בני אדם נהרגו בתאונה ועוד 50 נפצעו^[2]^[3].

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוץ לתחנה היה בעבר פסלו של רעמסס השני שהועבר לאזור גיזה ב־25 באוגוסט 2006, כהכנה הסופית במוזיאון הגדול המצרי, שם הוצב ב-2018.

הפסל המצרי "תחיית מצרים" הוצב בתחנה ב-20 במאי 1928 ונחנך בטקס רב רושם, שהיה גם הפגנת כוח של מפלגת הוופד. בטקס נכחו אלף איש, בהם כל חברי בית הנבחרים והסנאט; הרב הראשי של מצרים, חיים נחום אפנדי; הפטריאך הקופטי; ראשי העולמא של אוניברסיטת אל-אזהר; אינטלקטואלים ואנשי תקשורת ממצרים ומהעולם. "נסיך המשוררים", אחמד שאוקי, פרסם מקאמה לכבוד האירוע ובו תיאר את מוח'תאר כיוצרה של הזהות הלאומית המצרית בתקופה המודרנית. אולם מאוחר יותר, עם התחזקות הכוחות האסלמיים, תואר הפסל כיצירה פגנית המבקשת להתרפס מול האסתטיקה האירופאית ונטע זר שיש להסירו. באביב 1955 הורה נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר להסיר את הפסל ממקומו המרכזי ולהעתיקו לשולי העיר, לשכונת גיזה, תוך הנמכת כן הבסיס שלו משבעה מטרים לשניים בלבד.