דרגנוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דרגנוע בפעולה
דרגנועים מעוגלים וישרים
דרגנוע בתיקון כשהמדרגות שלו מפורקות והשלדה שלו גלויה

דְּרַגְנוֹעַ (הלחם של "דֶּרֶג" ו"נוֹעַ", מכונה גם מדרגות נעות) הוא אמצעי המקל, מנגיש לאנשים מוגבלים ומזרז מעבר מקומה לקומה בתוך בניין. מרבית הדרגנועים כוללים גם מעקה שנע יחד עמם ומאפשר למשתמשים בדרגנוע לאחוז בו לשם נוחות ולשם בטיחות מפני נפילות מהדרגנוע או עליו.

ישנם דרגנועים המשולבים במסועים (מדרכות נעות) המקִלים על ההליכה האופקית במסדרונות ארוכים. ישנם גם כאלה המשלבים מסועים אלכסוניים והם ספק דרגנועים וספק מסועים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה ראשונית של מדרגות נעות תוכננה לראשונה בשנת 1859 על ידי ניית'ן אימס שגם רשם עליהן פטנט[1][2]. המדרגות תוכננו כך שינועו באמצעות קיטור, אולם גרסה זו לא עבדה באופן מספק[3][2].

בשנת 1892 רשם ג'סי רנו פטנט משלו על גרסה של דרגנוע, ובשנת 1895 לראשונה בנה בקוני איילנד, ניו יורק אבטיפוס שפעל והצליח לנוע בזווית של 25 מעלות[3][2].

בשנת 1897 עוצבו המדרגות הנעות מחדש על ידי צ'ארלס סיברגר, שווקו מסחרית לראשונה[3], וגם קיבלו את שמן: Escalator: הלחם של המילה "צעדים" בלטינית (Scala) ושל המילה "מעלית" באנגלית (Elevator)[2]. סיברגר שיתף פעולה עם חברת אוטיס למעליות[3], והם הציגו את הדרגנוע בתערוכה העולמית של פריז (1900) וזכו על המצאתם בפרס. במקביל, ג'סי רנו החל לפתח חברה מצליחה על בסיס האבטיפוס שלו, שנקראה "רנו מדרגות חשמליות"[2].

בשנים 1911-1910, קנתה חברת אוטיס למעליות את הפטנטים של סיברגר ושל רנו[2][3]. בשנות ה-20, איחדה החברה את ההמצאות של רנו וסיברגבר והמציאה את הדגם המשמש היום. שיפורים אלו הפכו את הדרגנוע למקובל יותר בחנויות, בבנקים בתחנות רכבת עיליות ותחתיות[3].

כיום החברה העיקרית בתחום המדרגות הנעות היא החברה הגרמנית אורנשטיין וקופל (O&K).

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרגנועים המקוריים ברכבת התחתית של לונדון היו בעלי מדרכי עץ אולם דבר זה השתנה לאחר השרפה בתחנת הרכבת קינגס קרוס ב־1987. עם זאת יש מספר במקומות באנגליה ובניו יורק שבהם עדיין משתמשים במדרכי עץ.

נושא בטיחותי נוסף שעלה בשל מספר תאונות היה מספר החריצים[דרושה הבהרה] בכל מדרך. מדרגות העץ היו בנויות מחריצים גדולים כך שלא פעם נתקעו בהם ההולכים עם נעלי עקב או עגלות. הקטנת החריצים חייבה מעבר לחומר קשיח יותר מעץ שיוכל לעמוד בעומס גם בפרופיל צר יותר, ולכן עברו לסוגי ברזל שונים.

דרגנועים חדשים יותר משתמשים במדרכי מתכת המועברים בלולאה. מספר דרגנועים במרכזי קניות הם בעלי מכסי זכוכית המאפשרים לראות את המנגנון. לרוב משתמשים במדרגות נעות בזוגות, שאחד מהם משמש לעליה והשני לירידה. אף על פי שמרבית הדרגנועים הם בקו ישר, ישנם מספר דרגנועים מעוקלים.

דרגנועים ספירליים תופסים הרבה פחות מקום מאשר דרגנועים רגילים. ניסיונות מוקדמים בהקמת דרגנועים כאלו נכשלו: אחד כזה נבנה על ידי רנו יחד עם ויליאם הנרי אסטון בתחנת רכבת תחתית בלונדון ב־1906 אולם התפרק כמעט מיד ומעט ממנו שרד. חברת החשמל של מיצובישי מפתחת דרגנועים ספירליים מאז שנות השמונים. אחד הדרגנועים הספירליים המפורסמים ביותר הוא במרכז החנויות סיזר'ס פאלאס בלאס וגאס.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרגות נעות המשמשות כמעבר לרכבת תחתית

כיוון תנועת הדרגנוע יכול להיות קבוע מראש (למשל, רק כלפי מטה), נשלט בצורה ידנית או משתנה בעזרת קלט מחיישן. ברוב המקרים מקובל להציב דרגנוע הנע בכיוון ההפוך בקרבת הדרגנוע הראשון כך שניתן יהיה גם לעלות וגם לרדת. אם קיים רק דרגנוע אחד וכיוונו קבוע, הכיוון לרוב הוא כלפי מעלה בהנחה שמי שרוצה לרדת ישתמש בקלות במדרגות הרגילות.

כאשר משתמשים בדרגנועים, מקובל כי אלו שמעוניינים לעמוד בו נעמדים בצד אחד ומאפשרים לממהרים לעבור אותם. מידת ההקפדה על הכלל משתנה ממקום למקום, למשל יותר מקפידים עליו במדרגות נעות ארוכות של תחנות רכבת תחתית מאשר בחנויות. יתרון נוסף של כלל זה היא האפשרות להימנע מהצורך ללכת בזיגזג. הכיוון שבו נעמדים איננו קבוע ואיננו קשור לכיוון הנסיעה בכביש: בלונדון, בוושינגטון די. סי. ובהונג קונג עומדים בצד ימין; בסינגפור ובאוסטרליה עומדים בצד שמאל; במונטריאול אסור ללכת על המדרגות הנעות בשל סיבות בטיחות אולם כלל זה איננו נאכף.

ישנם גם דרגנועים מיוחדים הכוללים מנגנון מיוחד המאפשר לנעול עגלת (ילדים/קניות) כך שהיא לא תגלגל, בין אם על ידי תפס של הידית (שמשתחרר אוטומטית) או על ידי עיצוב מיוחד של הגלגלים. מספר חנויות משתמשות במתקן מיוחד הדומה לרכבת הרים כדי להעביר עגלות במקביל לתנועת המשתמשים בדרגנוע.

בטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות תפוצת הדרגנועים, השימוש בהם יכול להיות מסוכן. במקומות רבים נאסר על שימוש בעגלות יד במעבר על המדרגות או איסור על ילדים מתחת לגיל מסוים לעלות בגפם. עיקר התאונות מתרחשות בקצוות המתקן, בעת העלייה או הירידה ממנו. לרוב מדובר על נפילה וחבלה אולם ידועים גם מקרי מוות, כמו המקרה שאירע ב־28 באוקטובר 2003, בו נמחץ פרופסור אמריקני למוות בתחנת רכבת ברומא כאשר הדרגנוע התמוטט והוא נשמט ממנו אל גלגל השיניים. במקרה אחר אדם שהתגורר בבוסטון מת לאחר שהברדס שלו נתקע בדרגנוע ב־21 בפברואר 2005. ביולי 2015 אישה בקניון בסין עלתה יחד עם ילדה על הדרגנוע. כאשר הגיעו לקצהו, לפתע נשמטה הקרקע תחתם. האם הצליחה להציל את ילדה, אך לא את עצמה[4]. נכון לעשור השני של המאה ה-21, נהוג להתקין רעשנים המבשרים על קצה הדרגנוע לשימוש כבדי ראייה ולחצני עצירה בקצוות הדרגנוע ולאורכו במקרים של מדרכות נעות ארוכות.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחנת הרכבת ירושלים – יצחק נבון מותקנים 12 דרגנועים, שאורך כל אחד מהם 140 מטר והם נטויים בזווית של 30 מעלות. הדרגנועים מחולקים לשלושה מקטעים בעלי ארבעה דרגנועים מקבילים[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]