תקשורת בין-כוכבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תקשורת בין-כוכבית היא מגוון שיטות להעברת מסרים בין מערכות כוכבי לכת. בגלל המרחקים העצומים בגלקסיה ישנו קושי רב להגיע באמצעות מסע בין-כוכבי אפילו אל הכוכבים הקרובים ביותר במסגרת חיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ ולכן, למעשה בתחילת המאה ה-21 זו הדרך היחידה לתקשר עם אלה שמחוץ למערכת השמש במידה וקיימים.

שיטות ואתגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה המקובלת לתקשר היא באמצעות גלי רדיו, אך על מנת שאלה יתקבלו ביעד כלשהו שיוכל לפענח את מסר יש להתמודד מספר אתגרים:

  • שדר רדיו בחלל עובר במהירות האור[1], כך שמסר יוצא מכדור הארץ ומיועד לכוכב הקרוב ביותר פרוקסימה קנטאורי המרוחק כ-4.2 שנות אור יגיע ליעדו אחרי 4.2 שנים. במידה ויהיה מי שיענה, הרי שהמסר בחזרה יגיע כעבור 8 וחצי שנים מאז שיגור המסר הראשון. "שיחת טלפון" זו אינה בדיוק הדבר ממנו ניתן לנהל תקשורת אמיתית ויש לזכור שהרבה מכוכבי לכת דמויי ארץ המרוחקים יותר מכך.
  • על המסר להיות מכוון היטב למערכות כוכבי לכת שבהם יש סיכוי יותר גבוה להיתכנותם של חיים תבוניים, כאשר המחקר לשם מציאתם מתבסס על נוסחת דרייק. טלסקופ החלל קפלר ואחרים כבר מצאו מספר מועמדים במרחק שנות אור בודדות שאליהם ניתן לכוון.
  • השפה בין בני האדם מורכבת מאוסף של סימנים מוסכמים, רמזים ותנועות גוף ובאופן זה אנו יכולים לתקשר בינינו, אולם מסר שמועבר לחייזרים צריך להתבסס על סימנים שיש להניח כי יוכלו לפענחם. בהתאם לגישת ההפילוסופית לפיה המתמטיקה מתארת את המתרחש בטבע, הרי שהפתרון צריך להגיע בדרך זו ולכן יש לתקשר באמצעות שפה מתמטית בסיסית במקום אלה הרשומים בסימנים שהאדם יצר.
  • עוצמת השדר וכיווניות אלומת השידור גם היא גורם משמעותי בסיכוי שהמסר יגיע למערכות כוכבים אחרות. אמנם חלק מגלי הרדיו המשודרים על פני כדור-הארץ גם נקלטים במרחק רב[2], אך הם חלשים מדי ומפוזרים מדי שכן עוצמת שידורי הרדיו יורדת לפי ריבוע המרחק. על מנת שיגיעו ליעדם יש לשדר בעוצמת הספק אדירה, אם כי ניתן לייעל את העוצמה אם מייצרים אלומה צרה - היינו שדר שמכוון במיוחד לעבר מטרה מסוימת (מערכת כוכבי לכת כלשהי).

פרויקט סט"י הוא ניסיון לחפש אחד חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ באמצעות סריקה של אותות רדיו בתוך הספקטרום האלקטרומגנטי, במיוחד מתמקד בתדרים בין 1,420 ל-1,666 מגהרץ הקרויים "חור מים" (Water hole) ומעידים על המצאות מימן. באמצעות אותו פרויקט נסרקים תדרים רבים כדי למצוא עדויות לישויות תבוניות, אם כי עד כה לא נמצאו סימנים המעידים על המצאות אלו.

שני מקרים בולטים של קליטת שדרים מהחלל עוררו עניין מאז החלו סריקות התדרים. הראשון היה ב-15 באוגוסט 1977 עת נקלט שדר חזק במיוחד למשך 72 שניות ולא זוהה יותר, מה שזכה בדיעבד בכינוי אות ה"וואו!"; מחקר שנערך כ-40 שנים מאוחר יותר גילה כי מדובר בעקבות של שני כוכבי שביט שחלפו על פני כדור הארץ[3]. ב-15 במאי 2015 נקלטו אותות רדיו אשר הגיעו מכיוונו של הכוכב HD 164595 בעוצמה של 11 ג'יגה-הרץ ונקלטו בחלקם מספקטרום רדיו שמצוי בשימושו של צבא רוסיה[4], אם כי גם רעשים אלה התבררו ככאלה שמקורם אינו בחיים תבוניים בחלל[5]. בנוסף, אותות המגיעים מפולסר יכולים להיחשב בטעות כאותות רדיו מיישויות חיצוניות בשל מחזוריותו המדויקת, כמו שקרה עת התגלה הפולסר הראשון PSR B1919+21 (אנ') בשנת 1967 ולכן נקרא בטעות "LGM-1" כראשי תיבות של "Little green men" ("אנשים ירוקים קטנים").

במשך השנים היו גם ניסיונות שונים לשגר מידע לעבר כוכבים אחרים, כמו למשל מיזם METI. הודעת ארסיבו, שנשלחה לכיוון צביר הרקולס בשנת 1974 ותגיע אליו בעוד כ-25,000 שנים, הייתה הראשונה מבין הניסיונות לשדר באופן מדעי מסרים ליצורים תבוניים בכוכבים אחרים. אחריה היו עוד מספר שידורים מכוונים שאמורים להגיע ליעדם עוד במהלך המאה ה-21[6], אולם היה ומישהו יקלוט את המסרים וירצה להשיב באותה הדרך הרי שהשדר לא יגיע לפני סוף המאה.

הוצעו גם שיטות נוספות, כמו שימוש בטכנולוגיית לייזר לצורכי תקשורת של נאס"א[7] גם למטרת תקשורת בין-כוכבית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]