צביר הרקולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "M13" מפנה לכאן. לערך העוסק בטנק M13/40 מתוצרת פיאט, ראו פיאט M13/40.
צביר הרקולס
Messier 13 Hubble WikiSky.jpg
צביר הרקולס בצילום של טלסקופ החלל האבל
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים: הרקולס
שמות נוספים: NGC 6205 ,M13
הצביר הגדול בהרקולס
תאריך גילוי: 1714
סוג: צביר כדורי
בהירות: 5.8+
סיווג מורפולוגי: V
עלייה ישרה: 16h 41m 41.44s
נטייה: ‏36.9″ ‏27′ ‏36°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת: 8.6-
מרחק בשנות אור: 25,100
קוטר בשנות אור: 145
מסה במסות שמש: 600,000 [1]
מספר כוכבים: כ-300,000 [2]

צביר הרקולס (נקרא גם הצביר הגדול בקבוצת הרקולס, M13 או Messier 13 וכן NGC 6205) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים הרקולס הנמצא במרחק של כ-25,100 שנות אור ממערכת השמש. זהו הצביר הכדורי המרשים ביותר במחצית הצפונית של השמים ואחד הקלים ביותר לצפיה באמצעות ציוד חובבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצביר התגלה על ידי אדמונד היילי בשנת 1714 ותואר על ידו כ"ערפילית הניתנת לצפיה בעין ללא ציוד עזר כאשר השמים נקיים ואין ירח". שארל מסיה כלל אותו בקטלוג מסיה בשנת 1764 ותיאר אותו כ"ערפילית עגולה ובהירה ללא כוכבים, בהירה יותר במרכז מאשר בשוליים". ויליאם הרשל צפה בה בשנת 1779 אך רק בשנת 1787 ציין שמדובר בצביר כוכבים עשיר ביותר ודחוס מאוד במרכזו.

בשנת 1974 נבחר הצביר כמטרה לשידור רדיו מהרדיו-טלסקופ של מצפה ארסיבו. ההודעה נועדה להגיע ליצורים תבוניים, אם ישנם כאלה, על כוכבי לכת המקיפים את כוכבי הצביר. למעשה, בזמן שההודעה תגיע למיקומו הנוכחי של הצביר, בעוד יותר מ-25,000 שנים, הצביר כבר לא יהיה במקום זה אלא ינוע משם, כך שגם אם יהיו קיימים בצביר יצורים תבוניים באותו הזמן, הם לא יקבלו את ההודעה.

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצביר נמצא בערך בשליש המרחק על הקו המחבר את η בהרקולס עם ζ בהרקולס, כך שמציאתו וזיהויו קלים למדי. בהירותו של הצביר היא מדרגה 5.8 וניתן להבחין בו ללא ציוד עזר בתנאי תצפית מיטביים. במשקפת ניתן להבחין בצורתו העגולה ובכך שבהירותו גדולה במרכז ופוחתת בשוליים ובאמצעות טלסקופ חובבים ניתן כבר להבחין בכוכבים בודדים, שלבהירים שבהם דרגת בהירות 12.

כ-30 דקות קשת מצפון מזרח לצביר הרקולס ניתן להבחין באמצעות טלסקופ חובבים בגלקסיה NGC 6207 שבהירותה היא מדרגה 12.1. במחצית הדרך בין הצביר והגלקסיה ניתן להבחין באמצעות טלסקופ מקצועי בגלקסיה נוספת -IC 4617, שבהירותה היא מדרגה 15.

מאפייני הצביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטרו של צביר הרקולס הוא כ-145 שנות אור ומרחקו ממערכת השמש הוא כ-25,100 שנות אור, כך שגודלו הזוויתי הוא כ-20 דקות קשת - כשני שלישים מגודלו הזוויתי של הירח המלא. גילו של הצביר מוערך בכ-14 מיליארד שנים, כגילו של שביל החלב, אך למרות זה התגלה בצביר כוכב צעיר מסוג ספקטרלי B שגילו מאות מיליוני שנים לכל היותר. מכיוון שאין זה סביר שעדיין נוצרים בצביר כוכבים חדשים, ההסבר המקובל לנוכחותו של הכוכב הוא לכידתו על ידי כוח המשיכה העצום של הצביר, כאשר הצביר עבר דרך דיסקת הגלקסיה. הצביר מקיף את מרכז הגלקסיה בזמן הקפה של כ-545 מיליוני שנים[3] ובכל הקפה הוא חוצה פעמיים את דיסקת הגלקסיה.

עוצמת ההארה הכוללת של הצביר היא פי 245,000 מעוצמת ההארה של השמש והספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי F6.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ P. J. T Leonard, H. B. Richer & G. G. Fahlman: The Mass and stellar content of the Globular Cluster M13, The Astronomical Journal, December 1992, p. 2104
  2. ^ Collins Gem Guide: The Night Sky, p 122
  3. ^ Allen, C. & Martos, M. A The galactic orbits and tidal radii of selected star clusters p. 31

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • M13 בקטלוג מסיה באתר SEDS.
  • M13 באתר SIMBAD.