תרכובות ברום
 | |
 | |
| "בית הברום" - בניין ההנהלה בבאר שבע | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | מדינת ישראל |
| תקופת הפעילות | 1955–הווה (כ־71 שנים) |
| משרד ראשי | באר שבע |
| בעלות | כימיקלים לישראל |
| www.icl-ip.com | |
תרכובות ברום בע"מ היא חברה מקבוצת "כימיקלים לישראל" המייצרת מוצרים מברום. לחברה מפעל בנאות חובב, שהוא הגדול ביותר באזור התעשייה ובין המפעלים הגדולים בעולם לייצור מוצרי ברום[1]. החברה היא חלק מרכזי בחטיבת המוצרים התעשייתיים של "כימיקלים לישראל", שלה משרדי שיווק ברחבי העולם ומפעלים נוספים.
החברה מייצרת כשבעים מוצרים שונים, המשמשים למזון, דלק, צבעים, קוסמטיקה, חומרי צילום, חומרי הדברה, חומרים מעכבי בעירה, חומרים לטיפול במים, מוצרי ביניים לתעשיית התרופות, כימיקלים לתעשיית קידוחי הנפט, מוצרי הדברה לחיטוי קרקע המשמשים בחקלאות ועוד. את הברום מפיק המפעל מים המלח (באמצעות חברת האחות "חברת ברום ים המלח בע"מ").
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת "חברת אשלג ארץ-ישראלית" החלה להפיק ברום מים המלח בשנת 1932[2], ובימי מלחמת העולם השנייה גדל היקף הפקתו והוא היה לכימיקל חשוב לתעשיית הצבאיות של בעלות הברית[3][4]. ים המלח היה אז המקור היחיד שלו ברחבי האימפריה הבריטית, ובו הריכוז הגבוה ביותר שלו בעולם (5 גרם לליטר)[3]. הפקת הברום הופסקה במהלך מלחמת העצמאות ועם הקמת חברת "מפעלי ים המלח" (כיורשת של "חברת האשלג הארץ-ישראלית") תוכנן לחדש גם את ייצור הברום, בנוסף לאשלג[5]. לצורך הפקת הברום נוסדה בשנת 1955, ביוזמת ממשלת ישראל, חברת "ברום ים המלח בע"מ" בניהולו של יעקב פיקר[6]. המתקנים להפקת הברום הוקמו ליד המתקנים לייצור אשלג של "מפעלי ים המלח בע"מ" בסדום, והייצור החל בסוף 1956[7]. הברום הופק מתמלחת ייצור האשלג העשירה במגנזיום ברומי, בשיטת ייצור המבוססת על ריאקציה עם כלור, המשחרר את הברום מתוך התרכובת[2]. הצריכה של ברום בישראל באותה עת הייתה אפסית והתוצרת נועדה כמעט כולה לייצוא. משלוח ראשון של ברום נשלח לאמסטרדם בינואר 1957[8]. בשנת 1959 מוזגו ההנהלה והמינהל של החברות "מפעלי ים המלח" ו-"ברום ים המלח"[9].
הברום שהופק במתקנים של "ברום ים המלח" שווק תחילה ברובו כחומר גלם ללקוחות מחוץ לישראל, וחלקו שמש לייצור אטילן-די-ברומיד (Ethylidene dibromide) במתקנים בסדום[2]. לצורך הגדלת הערך המוסף מייצור הברום, הוחלט בשנת 1961 להקים מפעל בבאר שבע לייצור תרכובות מברום, בשיתוף משקעים זרים, שקיבל את השם "תרכובות ברום בע"מ"[10]. המוצר העיקרי של החברה יועד להיות בתחילה מתיל ברומיד[11]. המפעל הוקם בסמוך למפעל מכתשים מפעלים כימיים, שייצר את הכלור עבור הפקת הברום בים המלח[12]. המפעל נחנך בתחילת 1963[13]. המפעל פעל כולו לייצוא ובשנתו השנייה ייצא מוצרים בערך קרוב לחצי מיליון דולר. ביולי 1965 נחנך במפעל מתקן לייצור ברומידים[14].
בשנת 1971 הוכנסה "תרכובות ברום" תחת הנהלה אחת עם "ברום ים המלח" לשם הגברת התיאום וזאת בנפרד מחברת האם "מפעלי ים המלח"[15]. באותה שנה כשליש מתוצרת הברום מים המלח הועבר לתרכובות ברום לייצור ברומידים. הייתה זו גם השנה הראשונה בה העבירה החברה תמלוגים, לאחר שהתגברה על ההפסדים משנים קודמות[16]. באותה עת הועסקו במפעל כ-120 עובדים. בעקבות שינויים בביקושים העולמיים עבר אז המפעל מייצור עיקרי של מתיל ברומיד לייצור אתיל ברומיד[17]. לאורך שנות ה-70, המשיכה החברה להיות רווחית[18], להתרחב[19], והיא הייתה ליצואנית הגדולה בעולם של ברום ומוצרי ברום[20]. רוב התוצרת של החברה נמכרה באירופה[21]. בשנת 1977 חתמה החברה הסכם עם חברת "אמרי" למכירת מוצריה בארצות הברית[22].
בשנת 1974, עם ההחלטה על הקמת אזור התעשייה רמת חובב, הוחלט להעביר אליו את המפעל של תרכובות ברום[23]. בניית המפעל החלה בשנת 1976[24], והוא נחנך בנובמבר 1978[25]. באותה תקופה גם נבנה מפעל נוסף לעיבוד ברום בהולנד[26], והוקם "בית הברום" - בניין הנהלה חדש בבאר שבע[27].
במרץ 1985 דיווחה על רווח שנתי של 21 מיליון דולר ועל שיווק של 60 מוצרים שונים ל־90 מדינות שונות[28].
בשנת 1995 בעקבות הסכם השלום בין ישראל לירדן נחתם מזכר הבנות בין "תרכובות ברום" ל"חברת האשלג הערבית", להקמת מפעל לייצור ברום בצד הירדני של ים המלח. בהמשך התנהל בין שני הצדדים, ללא הצלחה, משא ומתן לצורך קידום הפרויקט, והפרויקט נגנז[29]. במקומו הקימה "חברת האשלג הערבית" החברה מפעל ברום בשיתוף חברת "אלבמרל" האמריקנית, שהיא היא אחת המתחרות הגדולות בעולם של "תרכובות ברום"[30][31].
בשנת 1999 הוקם מפעל ברפובליקה העממית של סין, בשותפות שווה עם חברה מקומית[32].
במהלך מלחמת שאגת הארי נפגע המפעל בנאות חובב מטיל.
איכות הסביבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך השנים גרם מפעל "תרכובות ברום" לזיהום הסביבה הן בבאר שבע והן בנאות חובב. בשנת 1993 נחשף כי במשך שנים מאז הקמתו המפעל שפך כמויות גדולות של חומצה גופריתית מסוכנת ביותר לאתר ענק סמוך למפעל, אתר שלא אושר מעולם על ירי הגורמים המוסמכים לקלוט את החומצה[33]. החומר הרעיל והמסוכן נקבר באדמה בשטח של מאות מטרים מרובעים. הדבר נחשף רק לאחר שכיריית באר שבע ביקשה להרחיב את אזור התעשייה למקום. החברה נאלצה לפנות את האדמה המזוהמת שהגיע עד לעומק כ־4 מטר[33]. בנוסף עלה חשש שמי התהום באזור נפגעו מהזיהום[34].
בשנת 1978 פורסמו טענות על עובדים שהיו לעקרים עקב חשיפה לחומרים במפעל[35]. במאי 1985 זכה אחד מהם בתביעה שהגיש נגד החברה[36] המפעל אף הפסיד בתביעות של עובדים אשר עבדו במפעל ולקו במחלות או נפצעו במהך עבודתם[37][38][39].
ב-12 במאי 1988 אירע "אסון הברום", כאשר משאית שהובילה מיכלי ברום של החברה בכביש הערבה התהפכה, מיכלי הברום דלפו וענן רעיל כיסה את יישובי הסביבה, עיר אובות, חצבה ועידן[40]. נהג המשאית שרד את התאונה אך נפטר מהפגיעה של הברום, נהג אחר שניסה לחלץ אותו גם נפגע קשה מהברום[41], בנוסף נפגעו משאיפת הברום שני כבאים[42].
במאי 2004 נקנס המפעל בסך חצי מיליון ש"ח בגין פליטת מזהמים בין השנים 2003-1998[43]. ב-2007 הגישו מספר תושבים מהישוב ואדי נעים תובענה ייצוגית נגד החברה, שהסתיימה ב-2012 בפשרה לפיה החברה תשקיע כמיליון ש"ח בפרויקט חברתי לטובת התובעים, ובנוסף עוד כ-9 מיליון ש"ח לצמצום החומרים הנפלטים מהמפעל[44].
המשרד להגנת הסביבה ערך מספר בדיקות פתע במפעל, ומצא דרך קבע חריגות בפליטת כימיקלים מסוכנים. בין השאר נמצאו חריגות של אלפי אחוזים בדיכלורומתאן (מתילן כלוריד) המשפיע על מערכת העצבים ומוכר כחומר מסרטן[45].
בעקבות הזיהום הרב שגרמה, החברה איצמה מדיניות קפדנית ופעילה בנושאי בטיחות ואיכות הסביבה, הכוללת:
- טיפול בשפכים: בתהליך זה מיושם העיקרון של מחזור מרבי של חומרי גלם. הטיפול כולל נטרול השפכים ופירוק החומרים האורגנים הנותרים בהם.
- טיפול בפליטות לאוויר: בכל הארובות של מתקני הייצור יש מערכות להשבת חומרי גלם חזרה אל תהליך הייצור. כמו כן מותקנים מכישי ניטור רציף המתוכנתים להפסקת הייצור כאשר הריכוזים מתקרבים לתקן הרשמי המותר לפליטה.
- טיפול בפסולת מוצקה: פסולת אורגנית מוצקה מועברת למתקן ייחודי, שם היא עוברת פרוק והשבה של הברום, אשר ישמש לאחר מכן כחומר גלם לייצור.
תמלוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך שנים רבות שילמה כיל תמלוגים למדינת ישראל על בסיס שווי הברום בכניסתו למפעל תרכובות ברום, ולא על פי שווי המוצרים שיוצרו ממנו. טענת החברה הייתה שהדבר נעשה בהסכמת המדינה. לראיה הובאו פקידי מדינה בעת הפרטת החברה שטענו שבתשקיף למכירת החברה נכתב שהתמלוגים מחברת תרכובות ברום היא אפס, ועל סמך הנחה זאת נמכרה החברה במחיר גבוה יותר[46]. מנגד טענה המדינה שהסכם התמלוגים עם כיל ציין שהתמלוגים מחויבים על פי המוצרים שהתשלובת מוכרת, וחברת תרכובות ברום היא חלק מהתשלובת. בבוררות שהסתיימה במאי 2014 נתקבלה עמדת המדינה והחברה חויבה לשלם תמלוגים לאחור[47].
בנוסף, עלו טענות שכיל מוכרת את הברום ל"תרכובות ברום" במחיר נמוך מדי, על מנת לגלגל רווחים ממפעלי ים המלח לתרכובות ברום ובכך להימנע מתשלום תמלוגים[48].
על פי טענת החברה, בשנים 2007–2014 הפסיד המפעל בנאות חובב מעל 1.4 מיליארד שקל ועל כן יש צורך בתוכנית התייעלות הכוללת פיטורי עובדים[48]. מנגד טען ירון זליכה, שנשכר על ידי ועד העובדים, שהחברה עושה הפרדה מלאכותית בין ייצור תרכובות הברום לבין הפקת הברום, ושהסתכלות כוללת על פעילות הברום של כיל מראה שהיא רווחית[49].
בעלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת "ברום ים המלח" הייתה החל משנת 1959 חברת בת של "מפעלי ים המלח" שהייתה אז חברה ממשלתית, עם כי ב-1961 ביצעה הנפקה של מניות בבורסת תל אביב (אך נותרה בשליטת הממשלה)[50]. "תרכובות ברום" הוקמה כשותפות בחלקים שווים של "ברום ים המלח" ושני חברות בריטיות[51]. בשנת 1969 ביקשה החברה הבריטית למכור את חלקה למשקיע מארצות הברית, בשם ויליאם אברמוביץ[52], אולם העסקה לא יצאה אל הפועל[51], ובמקום זאת רכשו "מפעלי ים המלח" וחברת "מכתשים" של כור תעשיות[53] כל אחת רבע מהחברה[16]. "מכתשים" החזיקה מפעל צמוד למפעל של "תרכובות ברום", ואף ייצרה מוצרים דומים, לכן ביקשה לרכוש את השליטה בחברה[51].
בשנת 1971 הופרדה ניהול פעילות "תרכובות ברום" ו-"ברום ים המלח" מ"מפעלי ים המלח", פעילות שכונתה "חברת הברום"[15], במסגרת הקמת חברת הגג הממשלתית "כימיקלים לישראל". פעילות הברום הייתה אחת הרווחיות והיציבות בפעילות קונצרן "כימיקלים לישראל"[54]. בסוף 1985 הוחלט לראשונה להנפיק את חברת הברום בבורסה לניירות ערך בניו יורק[55], אך ההנפקה לא יצא לפועל. ב-1991 שוב הוכרז על תוכנית להנפקת החברה[56]. בפברואר 1992 הוכרז על תוכנית להפריד בין "מפעלי ים המלח" לבין חברת הברום וחברת הבת תרכובות ברום (ששתיהן עדיין היו בבעלות מלאה של "מפעלי ים המלח") כיוון שהחברות מנוהלות בנפרד, ישירות מול הנהלת "כימיקלים לישראל"[57]. לבסוף ב-1995 הועברה הבעלות על חברת הברום מ"מפעלי ים המלח" לחברת "כימיקלים לישראל" וכ-15% ממניות חברת הברום הונפקו והיא נרשמה למסחר בבורסת תל אביב. אולם כעבור חמש שנים בלבד נמחקה מהמסחר, לאחר הצעת רכש של "כימיקלים לישראל", שהפכה לבעלת 100% מהמניות[58]. הצעת הרכש בוצעה במסגרת ארגון מחדש של עסקי הקבוצה, בעקבות הפרטת "כימיקלים לישראל" והעברת השליטה בה לידי משפחת עופר[59].
חברות בת
[עריכת קוד מקור | עריכה]כימדע
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1999 הודיעה תרכובות ברום כי רכשה 26% ממניות חברת "כימדע כימיקלים עדינים" שהייתה בבעלות הקיבוצים ניר יצחק וסופה[60]. אולם העסקה הושלמה רק בדצמבר 2000, לאחר שהייתה צריכה לקבל אישור של הממונה על ההגבלים העסקיים[61]. "כימדע" מתמחה בייצור כימיקלים עדינים ותרכובות ביניים מורכבות על בסיס ברום. מוצרי החברה משמשים כמרכיבים לייצור תרופות, בתעשיית האגרוכימיה להדברה ודישון, וכן בתחומי הצילום, הטעם והריח. בסוף 2015 תבעה המדינה ללא הצלחה תמלוגים גם על מכירת מוצרי "כימדע"[62]. בנובמבר 2017 ביקשה "כימדע" צו להקפאת הליכים; לאחר שהחברה נקלעה לקשיים בעקבות חובות של עשרות מיליוני שקלים ל"תרכובות ברום" ולבנקים. בפועל "תרכובות ברום" תמכה בפעילות "כימדע" וסיפקה לה חומרי גלם ללא תשלום במשך זמן רב[63]. "כימדע" נמכרה ב-2019 לחברת "תורפז תעשיות" ופעילותה ממשיכה תחת שם חדש "כימדע תעשיות". במהלך טבח שבעה באוקטובר פרצו מחבלים למפעל החברה בקיבוץ ניר יצחק. העובדים התבצרו במרחב התפעול הממוגן וחא נפגעו אך המחבלים גרמו נזק רב לציוד במקום[64].
פריקלאס ים המלח
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת "פריקלאס ים המלח בע"מ" הוקמה בשנת 1970 כדי לנצל את התמלחות של מפעלי ים המלח להפקת תחמוצת המגנזיום (המכונה גם פֶּרִיקְלַס), על בסיס תהליך ייחודי שפותח ב"מפעלי ים המלח"[65]. תחמוצת המגנזיום משמשת כחומר גלם לייצור לְבֵנִים חסינות אש, הנחוצות במיוחד בתחומי תעשיית הפלדה לשם בניית כורים עמידים[66]. החברה הוקמה בשותפות עם 3 חברות בין-לאומית העוסקות בייצור בייצור לבנים וחומרים חסיני אש[66], יחד עם התעשיין היהודי-אוסטרי קרל כהנא[67]. המפעל החל ליצר בשנת 1973, אך לא פעל בתפוקה המצופה, פעל בהפסד ודרש השקעות נוספות[68]. במקביל רכשה "כימיקלים לישראל" את מניות שאר השותפים במפעל. בשנות ה-80 של המאה ה-20 החל המפעל להיות רווחי והחל ליצר גם מוצרים נוספים, כולל מגנזיה קלויה לתעשייה הכימית, כתוסף למזון לבעלי חיים וכן כתוסף לשמנים ולדלק[69]. באוקטובר 1999 רכשה "פריקלאס ים־המלח" חברת מגנזיום צרפתית[70].
בשנת 2003 הושלם תהליך בו שולבה חברת "פריקלאס ים המלח" בחטיבת המוצרים תעשייתיים של "כימיקלים לישראל" והפיכתה לחברת בת בקבוצת הברום[71].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תרכובות ברום (באנגלית)- ייצור בטוח, מעריב, 24 בינואר 1984
- אריאל גינזבורג, מה לממשלה ולברום?, ארץ אחרת, 1 בספטמבר 2002
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ יורם גביזון, כי"ל מבססת את ההובלה בשוק הברום בהשקעה של 20-10 מיליון דולר, באתר הארץ, 13 במאי 2005
- 1 2 3 יאיר קוטלר, הברום הישראלי מחפש שווקים, הארץ, 8 בינואר 1957
- 1 2 אריה גלבלום, ים־המות נעור לתחיה, הארץ, 24 בפברואר 1944
- ↑ פאלקור, גבר אכספורט האשלג מארץ ישראל, הארץ, 15 באפריל 1940
- ↑ שמואל אברמסקי, לא עוד "ים המות" - אוצרותיו של ים־המלח, הדור, 18 באוגוסט 1952
- ↑ ד"ר פיקר - מנהל חברת הברום החדשה, דבר, 4 בינואר 1955
- ↑ הוחל בייצור ברום בסדום, הארץ, 26 בדצמבר 1956
מתקן גדול לייצור ברום הופעל בסדום, קול העם, 26 בדצמבר 1956 - ↑ משלוח ראשון של ברום, למרחב, 9 בינואר 1957
הצלחה ליצוא ברום להולנד, הארץ, 17 בפברואר 1957 - ↑ יצחק טישלר, מפעל הברום - הוצאות ותוצאות, למרחב, 6 במאי 1959
- ↑ הוחל בבניית המפעל לתרכובות ברום, הארץ, 14 בנובמבר 1961
מתקן לייצור ברום הופעל בסדום, דבר, 23 בינואר 1962 - ↑ מרחיבים כושר הייצור במפעל הברום בסדום, דבר, 20 ביוני 1960
- ↑ ייצור הברום בסדום יתחיל בימים הקרובים, דבר, 21 ביוני 1956
- ↑ למפעלי ים המלח באר שבע, דבר, 25 בינואר 1963
מפעל לתרכובת ברום נחנך באזור התעשייה בב"ש, על המשמר, 27 בינואר 1963 - ↑ מיתקן חדש נחנך במפעל, דבר, 27 ביולי 1965
- 1 2 אושרה ההפרדה בין חברת מפעלי ים המלח לחברת הברום, הארץ, 8 ביולי 1971
- 1 2 משולם עד, חברת הברום בצל החוקים האקולוגיים, דבר, 28 באוקטובר 1971
- ↑ משולם עד, מניסויים מעבדתיים לייצור סדיר, דבר, 31 במרץ 1971
- ↑ רווחים לברום ולתרכובות ברום, דבר, 3 באוקטובר 1972
חברת ברום ים המלח, דבר, 19 ביולי 1973 - ↑ תורחב תפוקת הברום בסדום התחזית: ל־1973: 20 אלף טון, על המשמר, 2 בינואר 1972
- ↑ חברת הברום בישראל גדול היצואנים בעולם, על המשמר, 6 בספטמבר 1972
- ↑ שיא ביצוא נרשם במפעל, דבר, 13 במאי 1977
- ↑ תרכובות ברום ייצאו ב-15 מליון דולר לשנה, דבר, 16 במרץ 1977
- ↑ המפעל החדש של מכתשים, דבר, 22 באוגוסט 1974
250 מליון ל"י יושקעו בהרחבת מפעלי הברום, דבר, 15 באוגוסט 1974
עתי"ם, רבע מיליארד ל"י יושקעו בהקמת תשלובת מוצרי ברום, על המשמר, 6 בספטמבר 1976 - ↑ הוחל בהקמת מפעל הברום ליד באר שבע, דבר, 9 במאי 1976
- ↑ 300 מליון ל"י הושקעו, דבר, 13 בנובמבר 1978
- ↑ משולם עד, הדולרים של הברום, דבר, 14 במאי 1976
- ↑ משולם עד, צמיחתו של ענק כלכלי, דבר, 9 בספטמבר 1977
- ↑ אמנון רבי, מפעלי הברום הגדילו רווחים ב־30%, חדשות, 19 במרץ 1985
- ↑ אורה קורן וגדי גולן, קבוצת הברום: אי השגת סיוע ממשלתי עלולה לעכב הקמת המפעל עם ירדן, באתר גלובס, 13 במרץ 1997
גדי גולן, חברת האשלג הירדנית בוחנת מחדש מזכר ההבנה שנחתם עם חברת הברום - להקמת מפעל בירדן, באתר גלובס, 12 במרץ 1998 - ↑ אורה קורן, מיזכר הבנה למפעל ברום ירדני-אמריקני; הערכות: אפסו הסיכויים לשת"פ עם ישראל, באתר גלובס, 24 במאי 1998
- ↑ נתן שבע, עוד זריקת עידוד לכי"ל: המתחרה אלבמרל העלתה את מחיר הברום האלמנטרי בעשרות אחוזים לכ-2000 דולר לטון, באתר הארץ, 24 במאי 2005
- ↑ ברום - מפעל בסין, באתר גלובס, 16 בדצמבר 1999
איי אונליין, האסיפה הכללית של ברום ים המלח אישרה הקמת השותפות בסין, באתר TheMarker, 15 בדצמבר 1999 - 1 2 אמנון יוסף, במשך שנים הוזרמה חומצה גופרתית מסוכנת סמוך לאזורי מגורים זיהום מסונן בב"ש; אלפי טונות אדמה הורעלו בחומרים כימיים, חדשות, 14 ביוני 1993
- ↑ אמנון יוסף, עפרה קפלן־דותן, יגאל קוצר, "יש חשש שמי התהום באזור באו־שבע נפגעו מהזיהום", חדשות, 15 ביוני 1993
- ↑ שלמה גבעון, גברים היו לעקרים נשים עלולות להתגרש, מעריב, 17 בדצמבר 1978
- ↑ אמנון רבי, בית הדין לעבודה בבאר־שבע קבע כי יש קשר בין האימפוטנטיות של התובע לבין עבודתו במפעל "תרכובות ברום", חדשות, 19 במאי 1985
- ↑ עובד במפעל "תרכובות ברום": העיוורון בעין נגרם מחומצה שנשפכה בניצוץ, חדשות, 14 בספטמבר 1989
- ↑ יצחק דנון, עובד לשעבר בחברת הברום הגיש תביעה בטענה שלקה בלוקמיה עקב רשלנות החברה, באתר גלובס, 18 בנובמבר 1997
- ↑ הילה רז, ברום ים המלח תפצה עובד שלקה בסרטן לאחר שלא דאגה לציוד מתאים, באתר TheMarker, 30 במרץ 2009
- ↑ שבע שעות לאחר שמשאיתו התהפכה - חולצה גופתו חרוכת הגז של נהג הברום, מעריב, 13 במאי 1988
שמעון אלקבץ, אסון הברום ! " היה מחדל משטרתי המור בטיטר באסון הברום בכביש הערבה", חדשות, 15 במאי 1988 - ↑ מיכל קדם, איוו מפלצת זאת הברום שכך היא עושה לבן־אדם?, חדשות, 30 במאי 1988
- ↑ רוני סופר, אות המופת לכבאים שניסו לחלץ את נהג משאית הברום, מעריב, 30 ביוני 1988
- ↑ דליה טל, ביהמ"ש הטיל קנס של חצי מיליון שקל על חברת תרכובות ברום בגין זיהום אוויר, באתר גלובס, 20 במאי 2004
- ↑ יסמין גואטה, תרכובת ברום תשקיע 9.2 מיליון דולר לצמצום חומרים הנפלטים מהמפעל, באתר TheMarker, 21 באוקטובר 2012
- ↑ דליה טל, כתב אישום נגד מפעל תרכובות ברום בשל זיהום אוויר, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2003
- ↑ יובל אזולאי, "הערכת השווי של כיל נבנתה על אפס תמלוגים לברום", באתר גלובס, 11 במרץ 2014
- ↑ אורה קורן, כיל נדרשת לשלם את פערי התמלוגים שדרשה המדינה בבוררות, באתר TheMarker, 19 במאי 2014
- 1 2 יורם גביזון, בורגס: תרכובות ברום הפסיד 1.4 מיליארד שקל מ-2007, באתר TheMarker, 12 בפברואר 2015
- ↑ כיל: דבריו של זליכה על ברום - דמגוגיה ריקה וזולה, באתר גלובס, 12 בפברואר 2015
- ↑ אמיסיית מפעלי ים המלח, למרחב, 5 ביולי 1961
- 1 2 3 מרדכי ארציאלי, פרשת מניות מפעל הברום, הארץ, 12 בנובמבר 1970
- ↑ בעל הון מארצות הברית לשותפות בתרכובות ברום, מעריב, 15 ביולי 1969
- ↑ כור כימיה באר שבע, דבר, 4 בפברואר 1971
- ↑ כימיקלים לישראל בע"מ = היצואן הגדול לשיפור מאזן התשלומים בישראל, דבר, 23 באפריל 1975
- ↑ עדנה ארידור, חברת הברום תוכל להנפיק בניו יורק, חדשות, 18 בדצמבר 1985
- ↑ אורי גינוסר, 'כי"ל' מבקשת להנפיק 20% ממניות 'תרכובות ברום', מעריב, 14 ביולי 1991
- ↑ משקיעי ים המלח יקבלו כפיצוי מניות של הברום, אם יופרדו השתיים, חדשות, 5 בפברואר 1992
- ↑ אילן מוסנאים, הצעת הרכש של כי"ל למניות ברום הושלמה בהצלחה, באתר TheMarker, 5 בדצמבר 2000
- ↑ יורם גביזון, עד לפני 8 שנים היתה כי"ל קבוצה מנומנמת עם חברות בנות שהתחרו זו בזו - אבל אז הגיע עקיבא מוזס ועשה סדר, באתר TheMarker, 19 באוקטובר 2007
- ↑ גדי גולן, קבוצת הברום רוכשת 26% מכימדע לייצור כימיקלים עדינים ב-9 מיליון דולר, באתר גלובס, 15 באוגוסט 1999
- ↑ קרן צוריאל, אושר מיזוג תרכובות ברום וכימדע, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2000
- ↑ מירב ארלוזורוב, חשבתם שהמדינה סיימה לריב עם כיל? עכשיו היא תובעת ממנה עוד מאות מיליוני שקלים, באתר TheMarker, 9 בנובמבר 2015
- ↑ יובל אזולאי, כימדע ביקשה צו להקפאת הליכים; כ-90 עובדים בסכנת פיטורים, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2017
- ↑ צלי גרינברג, תעשייה תחת מתקפה: הסיפור של מפעל כימדע בקיבוץ ניר יצחק, באתר וואלה, 9 באוקטובר 2023
מאיה לוין, החברות שדיווחו על השבתת המפעלים באזורי הלחימה, באתר גלובס, 10 באוקטובר 2023 - ↑ דו"ח על הביקורת בחברה פריקלאס ים המלח בע"מ, ספטמבר 1979, באתר מבקר המדינה
- 1 2 מרדכי ארציאלי, האוצר שלא נוצל | עדיין אין מפיקים את המינרל החשוב ביותר בים המלח, הארץ, 16 ביולי 1971
- ↑ יוקם מפעל ליצור מגנזיה, הארץ, 3 ביולי 1969
פריקלס הגדילה את הון המניות בחצי מיליון דולר, הארץ, 20 ביולי 1970 - ↑ דוד ליפקין, הפסדי "פריקלאס ים־המלח" גדלו ב-14 מיליון ל"י - תוך שנה, דבר, 16 בינואר 1976
מ אילן, מציעים להשקיע עוד 30 מיליון ל"י בהרחבת מפעל פריקלאם בים המלח, מעריב, 15 ביולי 1975 - ↑ אורי גינוסר, דיבידנד של 400 אלף דולר תחלק פריקלאס ים חמלח, מעריב, 22 ביולי 1987
חיים ביאור, רווח של כ־3.5 מיליון דולר ב"פריקלאם" ב־83/4, דבר, 25 באפריל 1984 - ↑ איי אונליין, פריקלאס רוכשת חברת מגנזיום צרפתית ב-11 מ' ש', באתר TheMarker, 11 באוקטובר 1999
שי שלו, פריקלאס - רוכשת את סקורה הצרפתית ב-11 מ' ש', באתר גלובס, 12 באוקטובר 1999 - ↑ במסגרת תהליך הרה-ארגון בכי"ל: פריקלאס מצטרפת כחטיבה עסקית למגזר כיל מוצרים תעשייתיים, באתר TheMarker, 12 באוקטובר 2003
גדי גולן, הושלמה הפיכת פריקלאס ים המלח לחטיבה עסקית בכי"ל, באתר גלובס, 12 באוקטובר 2003
יורם גביזון, כי"ל צפויה לחסוך 3 מיליון דולר בזכות ארגון מחדש של פריקלאס, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2003
בקרת זהויות  |
|
|---|