ירון זליכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ירון זליכה
20 ביולי 1970 (בן 45)
Yaron zalicha.jpg
מדינה ישראלFlag of Israel.svg ישראל
ידוע בשל היותו החשב הכללי בעבר

ירון זליכה (נולד ב-20 ביולי 1970) הוא כלכלן ישראלי אשר כיהן כחשב הכללי במשרד האוצר בין השנים 20032007. כיום מכהן כראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זליכה נולד להורים יוצאי עיראק וגדל ברמת גן. כילד התלווה ירון לעבודת אביו, שלמה זליכה, שהיה בנקאי, שם פיתח עניין ראשוני בתחום הכלכלה. לאחר לימודיו התיכוניים, התגייס זליכה לצה"ל, שם שירת בחטיבת המחקר של אגף המודיעין והשתחרר בשנת 1991. לאחר שחרורו פנה ללימודים וב-1994 השלים לימודי תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות באוניברסיטת בר-אילן. בשנים 1994 - 1996 התמחה בראיית חשבון במשרדו של שלמה נס, ובמקביל הרצה בחשבונאות ומימון במכללת רמת גן. בשנים 1995 - 1997 היה מרצה לחשבונאות במכללה למינהל. בשנת 1998 מונה לראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו, תפקיד אותו הוא ממלא גם כיום. בשנת 2001, קיבל תואר דוקטור בכלכלה במסלול ישיר באוניברסיטת בר-אילן עם תזה בנושא "השפעת אי הוודאות הטמונה באינפלציה הצפויה על דפוסי הצריכה והחסכון".

בשנת 1996, נקלט בשירות המדינה בתפקיד מנהל התחום הכלכלי במשרד ראש הממשלה. במסגרת זו הכין תקציר שגוי של דו"חות רשמיים על רשות השידור לדיון שנערך בממשלה. בתגובה הוגשה כנגדו תלונה למשטרה על זיוף מסמכים על ידי חבר הכנסת איתן כבל והתנועה לאיכות השלטון אליה הצטרף גם מוטי קירשנבאום. לאחר שנחקר במשטרה המליצה מחלקת התביעות על הגשת כתב אישום נגד זליכה. גם פרקליטת המדינה עדנה ארבל קבעה שנפל פגם בעבודתו של זליכה אך השתכנעה שפעל בתום לב ועל כן החליטה שלא להעמידו לדין מחוסר אשמה[1]. בשנים 1996–1997 התנהלה בינו לבין מנהל היחידה לחוב ממשלתי באוצר סכסוך ממושך ומתוקשר שבמהלכו הוגשו בין השניים תלונות הדדיות לנציב שירות המדינה, שר האוצר ומבקר המדינה.

בשנת 1998 פרש מהמגזר הציבורי והיה לראש האגף לתכנון עסקי ואסטרטגיה בחברת פרטנר תקשורת, ומשנת 2000 ועד שנת 2002 שימש סמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי בתבל טלקום, חברת התקשורת של תאגיד הכבלים. ב-2002 מונה זליכה כחבר בדירקטוריון בתי זיקוק לנפט. בשנים 2002 - 2003 היה סמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי בחברת דרך ארץ, מפעילת כביש 6.

כהונה כחשב הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 מונה לתפקיד החשב הכללי על ידי שר האוצר בנימין נתניהו. בדיונים באוצר תמך זליכה בקיצוץ תקציב המדינה, כדי לצאת מהמיתון באמצעות הפחתת הגירעון, זאת בניגוד לתפיסה הקיינסיאנית שהייתה מקובלת באותם הימים במשרד האוצר.

זליכה סבר שעל המדינה להקפיד בתשלום מיסים (על אף שאלה משולמים לעצמה) ועל קיום מכרזים בפרשנות דווקנית[דרוש מקור][דרושה הבהרה]. זליכה התעמת עם מנהלים במשרד האוצר ובמשרדי ממשלה אחרים ואף עם גורמים פרטיים בשל כך. עימותים אלה היו אף תוצאה של פרסום דו"ח החשב הכללי שבו חשף אי סדרים והעברות כספים בניגוד לחוק בהיקף של מיליארדי שקלים. מאידך זכה לאהדה של גורמים כדוגמת תנועת אומ"ץ, ופוליטיקאים ממפלגות שונות כדוגמת שלי יחימוביץ[2].

זליכה הוביל להפרטת בנק דיסקונט. בהפרטה זו התעניינו חמישה קונים, אך ארבעה פרשו, והבנק נמכר לבסוף לקבוצת איל ההון מתיו ברונפמן, היושבת בצפון אמריקה‏[3].

זליכה, שהיה מעורב בהליך מכירת גרעין השליטה בבנק לאומי, טען שהיה עד לאי סדרים בהליך ההפרטה, והגיש תלונה על כך למבקר המדינה. ב-16 בינואר 2007 הודיע משרד המשפטים כי תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט בחשד שלקח חלק פעיל בהפרטת הבנק והביא לשינויים בתנאי המכרז, שנועדו לסייע למקורבו, פרנק לואי, בהליכי ההפרטה בעת שכיהן כשר האוצר‏[4]. אולמרט הכחיש כל קשר לאירוע או להתערבות במכרז. זליכה שימש כאחד העדים המרכזיים כנגד אולמרט בפרשה זו. בנובמבר 2007 קבעה המשטרה שאין תשתית ראייתית מספקת להעמדת אולמרט לדין והתיק הועבר לפרקליטות לשם קבלת החלטה סופית בנדון‏[5]. בדצמבר 2008 הודיע פרקליט המדינה על סגירת תיק בל"ל בשל חוסר בראיות מספיקות.

שר האוצר רוני בר-און התכוון שלא להאריך את תקופת כהונתו בתום חוזה העסקתו אולם ב-11 באוקטובר 2007 הוציא מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, צו הגנה זמני, המונע מהממשלה להחליף את זליכה כחשב הכללי, מתוקף היותו חושף שחיתויות‏[6]. נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, ומנכ"ל האוצר, ירום אריאב, מתחו ביקורת על צעד זה של מבקר המדינה‏[7]. כחודש לאחר מכן ב-10 בנובמבר 2007 הודיע זליכה על התפטרות מתפקידו.

לאחר תום כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפטרותו חזר זליכה לעמוד בראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו. בשנת 2010 מונה לפרופסור במוסד זה. בנוסף, החל לפרסם סדרת טורים בנושאי כלכלת ישראל בעיתון "הארץ". בשנת 2009 זכה בתואר אביר איכות השלטון בקטגוריית הרשות המבצעת מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל.

כשנתיים לאחר עזיבתו את תפקיד החשב הכללי הגיש מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, דו"ח חמור ובו ביקר את זליכה ומשרד האוצר על כך שזליכה הפר תנאי תקנון שירות המדינה בכל הקשור לעבודתו הפרטית בקריה האקדמית אונו- בהיקף המשרה, בגובה התגמול ובהיעדר דיווח‏[8]. זליכה טען מנגד כי מבקר המדינה לא ביקש ממנו תגובה לפני פרסום הדו"ח, וכי אכן עבד בהתאם לאישור שניתן לו. לטענתו של זליכה, סירב המבקר לתקן את הטעות מכיוון שהדו"ח לא ציין את שמו במפורש‏[9].

ביקורת נוספת כנגדו הייתה על פרויקט המחשוב שבאחריות החשב הכללי "ממשל זמין". בנוסף לחריגות תקציב ואי עמידה בלוחות זמנים, חסרו לדברי המבקר גוף לניהול אסטרטגיית הפרויקט‏[10].

בסוף אוגוסט 2011 מונה זליכה לעמוד בראשות ועדה להגברת התחרותיות בענף הרכב, אשר הגישה את מסקנותיה לעריכת שינויים מבניים בענף באמצע פברואר 2012. במאי 2012 מונה לעמוד בראשות ועדה ציבורית שעסקה בבדיקת המבנה הניהולי של הכדורגל הישראלי[11].

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הביע זליכה תמיכה נחרצת בשלי יחימוביץ' ובמפלגת העבודה[12], ואף נשא הרצאה בכנס בחירות של המפלגה, בה הסביר מדוע הוא מתנגד למדיניות הכלכלית של בנימין נתניהו ותומך בזו של יחימוביץ'‏[13]. לקראת הבחירות לכנסת העשרים זליכה נטל חלק חשוב עבור מפלגת "מרצ" בכתיבת התוכנית הכלכלית שלה‏[14].

בשנת 2013 תבע יחד עם דני מריאן את חברת אפריקה ישראל בסכום של 11.6 מיליון ש"ח עבור שירותי תיווך שנתן לחברה לכאורה. באוקטובר 2014 תביעתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בלוד ואף הוטלו עליו הוצאות משפט של 75,000 ש"ח‏[15]. זליכה ערער לבית המשפט העליון אך בהמלצת השופט אליקים רובינשטייין שרמז לו כי תביעתו אינה סבירה משך את העתירה[1].

בשנת 2015 הופיע בפרק השני של הסדרה "מגש הכסף", סדרה דוקומנטרית על המצב הכלכלי והחברתי בישראל‏[16]. בנובמבר 2015 מונה זליכה לתפקיד היועץ הכלכלי של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן[17].

זליכה נשוי ואב לשלושה ילדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהרצאותיו וכתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביבה קרול, ‏"קירשנבאום: אי העמדתם של ליברמן ורו"ח זליכה לדין - טעות של הפרקליטות", באתר גלובס, 23 בספטמבר 1997
    הופכים כל אבן, באתר הארץ, 20 בפברואר 2007
  2. ^ מתן חודורוב, סערה באוצר: מה יקרה עם ירון זליכה?
  3. ^ ynet ודורית בר, סוכמו פרטי מכירת דיסקונט לברונפמן, באתר ynet‏, 23.1.05
    שלומי גולובינסקי, המדינה תקבל חלק מרווחי דיסקונט, באתר וואלה!
  4. ^ אבירם זינו, עכשיו זה רשמי: חקירה פלילית נגד אולמרט, באתר ynet‏, 16.01.07
  5. ^ אפרת וייס, המשטרה: אין די ראיות נגד אולמרט בפרשת לאומי, באתר ynet‏, 29.11.2007
  6. ^ אבירם זינו ואטילה שומפלבי, המבקר הוציא צו הגנה נגד פיטורי זליכה, באתר ynet‏, 10 באוקטובר 2007
  7. ^ סבר פלוצקר, פישר: המשך כהונת זליכה עלול לפגוע במשק, באתר ynet‏, 12.10.2007
  8. ^ מוטי בסוק, לינדנשטראוס: ירון זליכה קיבל אישור לעבוד במכללה האקדמית אונו - בניגוד לנהלים, באתר TheMarker‏, 13 בינואר 2010
    אדריאן פילוט, ‏מבקר המדינה על "לוחם השחיתות" ירון זליכה: הרוויח יותר מהמותר כמרצה, הפר כללים, לא דייק בדיווח שעות, באתר גלובס, 13 בינואר 2010
  9. ^ ארי פינס, ‏למה בישראל צריך 150 משכורות כדי לקנות דירה?, באתר ‏mako‏‏, ‏21 באוקטובר 2015‏
  10. ^ אהוד קינן, דו"ח המבקר: מתי יסתיים פרויקט ממשל זמין?, באתר ynet‏, 6 במאי 2009
  11. ^ דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת המבנה הניהולי של ענף הכדורגל בישראל
  12. ^ צבי זרחיה, מנתניהו ליחימוביץ' // זליכה: "לראשונה בחיי אצביע עבודה", באתר TheMarker‏, 26 בדצמבר 2012
  13. ^ ירון זליכה בהרצאה: למה עבר מנתניהו ליחימוביץ', סרטון באתר YouTube סרטונים
  14. ^ ליאור דטל, נאום "החסידים השוטים" של זליכה: למה אצביע למרצ, באתר TheMarker‏, 10 בפברואר 2015
  15. ^ ירון זליכה נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (מרכז), 15/10/2014
  16. ^ ירון זליכה לוקח אותנו לסיור בסופרמרקט - ומסביר מי שולט לנו במקרר, באתר TheMarker‏, 29 באוקטובר 2015
  17. ^ טלי חרותי-סובר, מ"מגש הכסף" להסתדרות: הג'וב החדש של ירון זליכה, באתר TheMarker‏, 18 בנובמבר 2015