דיכלורומתאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיכלורומתאןאנגלית: Dichloromethane; ידוע גם בשמות מתילן כלוריד - Methylene Chloride, ודיכלוריד - dichloride) הוא תרכובת אורגנית נוזלית וחסרת צבע, שנוסחתה היא CH2Cl2. התרכובת הוכנה לראשונה על ידי הכימאי הצרפתי אנרי ויקטור בשנת 1840. היא נמצאת בשימוש נרחב כממס בתעשייה וחשודה כמסרטנת. היא אינה מתערבבת עם מים, אלא עם ממסים אורגניים.[1] דיכלורומתאן אינו מעודד הצתה, אך כאשר הוא מעורבב עם חומרים דליקים הוא בוער.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיכלורומתאן מופק על ידי חימום של כלורומתאן או מתאן עם כלור ב 400-500 מעלות צלזיוס. בטמפרטורות אלו, המתאן והמתיל כלורי עוברים סדרה של תהליכים והופכים בהדרגה לתרכובות בעלות יותר אטומי כלור:

CH4 + Cl2CH3Cl + HCl
CH3Cl + Cl2 → CH2Cl2 + HCl
CH2Cl2 + Cl2CHCl3 + HCl
CHCl3 + Cl2CCl4 + HCl

התוצר של השינויים האלו הוא תערובת של כלורומתאן, דיכלורומתאן, וכלורופורם. תרכובות אלו מופרדות באמצעות זיקוק.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנדיפות של הדיכלורומתאן והיכולת לערבב אתו מגוון רחב של תרכובות אורגניות הפכו אותו לממס שימושי עבור תהליכים כימיים רבים. חששות לגבי ההשפעות שלו על הבריאות הובילו לחיפוש אלטרנטיבות ליישומים אלה. שימוש נרחב נעשה בחומר זה כמסיר צבע. בתעשיית המזון נעשה בו שימוש במינונים נמוכים בתהליך הפרדת הקפאין מקפה ותה וכן להכנת תמציות טעם.

דיכלורומתאן משמש להלחמה כימית של חומרים פלסטיים מסוימים. למשל, הוא משמש כדי לאטום את הציפוי של חוטי חשמל. משמש לעתים קרובות כמרכיב העיקרי של דבקים לריתוך פלסטיק.

רעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנדיפות הגבוהה של הדיכלורומתאן גורמת למפגע נשימה חריף. חשיפה גבוהה לשאיפתו הביאה לנוירופתיה אופטית והפטיטיס. מגע עור ממושך עלול לגרום להמסת חלק ברקמות השומן של העור וכתוצאה מכך גירוי בעור או כוויות כימיות. הדיכלורומתאן חשוד כמסרטן בבני אדם, כפי שהיה קשור לסרטן הריאות, סרטן הכבד וסרטן הלבלב בחיות מעבדה. במדינות רבות מוצרים המכילים דיכלורומתאן חייבים לשאת תוויות אזהרה על הסיכונים הבריאותיים. השימוש בדיכולרומתאן במדינות האיחוד האירופי כמסיר צבע נאסר על צרכנים ואנשי מקצוע רבים.

בטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדרש אוורור מלא של האזור בו הדיכלורומתאן מאוחסן או נמצא בשימוש. יש להחזיק ציוד הנשמה אישי. על העובדים בקרבת החומר ללבוש ביגוד מגן אטום, כולל מגפיים, כפפות, חלוק, סינר או סרבל, בהתאם, כדי למנוע מגע עור. Neoprene הוא חומר מומלץ עבור ציוד מגן אישי. גומי טבעי ופוליוויניל כלוריד אינם חומרים מומלצים עבור ציוד מגן אישי. אורך חיי המדף של החומר ישתנו בהתאם לרמות הריכוז, הטמפרטורה, הלחות וקצב העבודה.

הגנה על העיניים: שימוש במשקפי מגן כימיים ו/או מגן פנים מלא. יש להחזיק מתקנים לשטיפת עיניים מהירה לשרות העובדים באזור העבודה.

בקרת אמצעים אחרים: אין להשתמש במערכת מיזוג אוויר במעגל סגור בגלל היווצרות של תרכובות רעילות המסוגלות לגרום לשיתוק עצב הגולגולת.

כרטיס הבטיחות המומלץ בישראל הוא של ה-ICSI מס' 0058. מספר או"ם 1593.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיכלורומתאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ M. Rossberg et al. “Chlorinated Hydrocarbons” in Ullmann’s Encyclopedia of Industrial Chemistry 2006, Wiley-VCH, Weinheim. (DOI|10.1002/14356007.a06_233.pub2)